מנחת חינוך ה:ג

1זמן שחיטתו ביום וכו'. לכתחלה זמן השחיטה אחר הקרבת תמיד של בה"ע ע' פ' תמיד נשחט ובדיעבד כשר אפילו קודם התמיד רק לאחר חצות ואם נשחט קודם חצות פסול ע"ש ור"מ פ"א וזמן חצות מן התורה מבואר שם מצותו דתמיד משינטו צללי ערב ופירש"י דהיינו בחצי שבע הוי נטיית צללי ערב וקודם לכן אין זמן התמיד והפסח מן התורה וביומא כ"ח מקשה הש"ס נשחטי' לתמיד בתחלת שבע ומשני שאני כותלי בהמ"ק דלא מכווני או דשאני אאע"ה מבואר דזמנו מן התורה מתחלת שבע אך אין יכולין לכוין בצמצום וכ"נ במשנה דדוקא קודם חצות משמע תיכף בתחלת שבע כשר והר"מ כאן בהק"פ כתב ג"כ לשון חצות ובה' תו"מ פ"א כתב דאין שוחטין את התמיד אלא משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש שעות ומחצה ולמעלה וכו' וג"כ לכתחלה ע' ביומא ובפת"נ דתמיד קרב בשש ומחצה אבל עיקר זמנו מן התורה מודה הר"מ דתחלת שבע הוא ועיין באו"ח סי' צ' וסי' רל"ג ובאחרונים ואין כאן מקומו.

2והטעם דפסח קרב לאחר התמיד ע' פ' ת"נ דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובה"ע דהיינו הפסח לדבר שלא נאמר בו בערב אלא בה"ע לבד אך בדיעבד כשר דהלימוד אינו אלא לכתחלה ולכאורה כיון דד"ז אינו מפורש בתורה דהפסח אחר התמיד רק נלמד מהמשמעות דבתמיד לא כתיב אלא בה"ע ובפסח כ' בערב ובה"ע אם כן נהי דודאי ממילא נשמע דהתורה ציותה להקריב תמיד ומאוחר לזמן התמיד הפסח אם כן אם עושין כד"ת מקריבין תמיד בזמנו ועדיין אז לא הגיע זמן הפסח והפסח מקריבין אח"כ אם כן נקרב הפסח אחר התמיד אבל מהיכן שמעינן אם עבר ולא הקריב התמיד בזמן לכתחלה והגיע זמן הפסח ג"כ דרך משל דהתורה קבעה זמן מאוחר לפסח שעה אחר התמיד כי התמיד צריך שיעור שעה להקרבתו אם כן קבעה תורה זמן הקרבתו לאחר שבע שעות אבל כשמגיע אחר שבע אם כן בא זמן הפסח ג"כ ועדיין לא הקריבו התמיד מנלן דתמיד קודם וכי מפורש בתורה דהפסח יהי' אחר התמיד רק דחזינן דהתורה כתבה דיהי' מאוחר מבה"ע אבל לא מיירי מתמיד אם כן כשהגיע זמן הפסח ולא הקריבו התמיד מנא ידעינן דהתמיד קודם בודאי אם מקריבין התמיד בזמנו ואז לא הגיע עדיין זמן הפסח אם כן ממילא התמיד קודם אבל אם מאחרין התמיד והגיע זמן הפסח ג"כ זה לא נשמע מקרא אם התמיד קודם ובאמת מבואר במשנה וש"ס שם דבע"פ הקדימו התמיד כדי שיהי' הפסח אחריו ולא אחרו אותו כדי שיהי' הפסח נקרב מקוד' כיון שהגיע זמן הפסח וכ"מ כ"פ בר"מ עכצ"ל דתמיד בכ"ע קוד' וטעמ' בעי מנלן זה וצ"ע.

3אך הטעם פשוט דהנה התוס' שם ד"ה יאוחר וכו' הקשו ל"ל קרא דהפסח מאוחר מן התמיד הא בלאו הכי התמיד קוד' דתדיר ושאינו תדיר ת"ק מן התורה ותירצו דאי לאו קרא לא הי' יכולים להקריב התמיד מטעם תדיר כיון דאסו' להקריב אחריו שום קרבן מחמת עשה דעליה השלם וכו' אם כן כיון דהתור' איחרה זמן הפסח וממילא מבואר דמקריבין אחר התמיד אם כן אפילו איחרו דהגיע זמן הפסח ג"כ מכל מקום צריך להקריב התמיד קודם מחמת תדיר והעשה דהשלמה היא גזירת הכתוב דל"ש בפסח אם כן בכל ענין התמיד קודם מחמת תדיר וז"ב על כל פנים נראה לפמ"ש דהתורה לא הזכירה כלל הפסח לאחר התמיד רק כיון דקבע' זמנים לכ"א וזמן הפסח הוא מאוחר ומזה נשמע ממילא דלעולם תמיד קודם לפסח מחמת תדיר וכמ"ש אם כן אם הציבור אין להם תמיד כגון שלא מצאו מבוקר או מחמת איזה דבר דלפי פשט המשנה והר"מ דעיקר הקפידא הוא שיקריבו הפסח אחר התמיד וא"כ אם אין להם תמיד מקריבין הפסח לכתחלה בחצות בזמן התמיד לשיטות המבוארים לעיל או בתחלת שבע או בחצי שבע ולפמש"ל נראה ברור בעזה"י דאם אין להם תמיד מכל מקום זמן הפסח אינו מתחיל כלל בזמן התמיד רק קצת אח"ז וצריכין להמתין עד שיגיע זמן הפסח כי תוה"ק לא תלתה בתמיד רק אצל התמיד כתבה בה"ע ובפסח בערב ובה"ע וקים להו לחז"ל דהזמן הוא מאוחר אם כן הזמן של פסח מתחיל מאוחר מזמן התמיד והיינו הזמן של לכתחלה דבדיעבד אף קודם התמיד כשר דהילפותא דיהי' מאוחר הוא רק לכתחלה וזה נלע"ד ברור בעזה"י.

4אך לא ראיתי מי שהתעורר בזה ולא ידענו כמה שיעור התמיד אף דבש"ס מבואר דהוא שעה ז"א מן התורה אם כן לא ידענא כמה זמן מאוחר הפסח וצ"ע וע' זבחים י"ב א' ע"ש בסוגיא היטב וזה ימים רבים בתשובת שאלה הקשיתי לשאול דמ"מ ל"ל קרא דפסח מאוחר לתמיד תפ"ל דתמיד תדיר וכמ"ש התוס' ואי מחמת עשה דהשלמה לפי שיטת הרמב"ן מובא בר"נ פר"א דמילה דאי אשתפיך חמימי דלאחר מילה קודם מילה ואם ימולו אותו ע"כ צריך אח"כ לדחות שבת מפני פ"נ להחם חמין ונסתפקו הראשונים בזה כיון דמכשירי מילה ל"ד שבת ואנחנו יודעין אם ימולו ודאי יהיו דוחין שבת אם נימול בשבת ודעת הרמב"ן דשרי לממהלי' דאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פ"נ הוא דדחי שבת ולא מכשירי המילה ומביא ראיות לזה. ודעת הרז"ה אינו כן אלא כיון שיודעין בתחלה דיבא לידי דחיית שבת ע"כ תדחה המילה וה"ר מפ"ק דיו"ט ב"ש סברי לא ישחוט אלא אם כן ה"ל דקר נעוץ מבע"י ואם שחט מודים ב"ה שיחפור בדקר ויכסה ואמאי לא ישחוט לכתחלה משום שמחת יום טוב ואח"כ תהי' מצות כיסוי דוחה יום טוב אע"כ כיון דידעינן בתחלה דיבא לידי דחיי' הוי כאילו דחינין עכשיו והר"נ דחה ראיותיו שאין שחיטה ביום טוב מצוה קבוע כמו מילה ע"ש והנה מבואר בש"ס ור"מ פ"א מה' תו"מ דל"ד הפסח מקריבין אחר התמיד אלא אפילו מח"כ מקריב קרבנותיו בע"פ אחר התמיד דעשה שיש בה כרת דוחה עשה דהשלמה אם כן אפילו אי לא כתבה התורה דתמיד יוקדם לפסח ג"כ ידענו זה כיון דהגיע הזמן עומד לפנינו מצות תדיר וצריכין אנחנו לקיים זה ואי משום דעי"ז ידחה אח"כ בשעת עשיית הפסח עשה דהשלמה ז"א הא אח"כ עשה שיש בה כרת דוחה עשה דהשלמה אם כן אין למצוה אלא שעתה ואח"כ ממילא עשה שיב"כ ד"ע דהשלמה אם כן בודאי תדיר קודם לשיטת הרמב"ן דזה לא נקרא דחייה רק אח"כ ממילא נדחה ע"י ד"א ורואה אני הדברים ק"ו מה התם גבי מילה דאם לא ימול הוא רק שוא"ת ומכל מקום עושים מעשה בקו"ע אעפ"י שעי"ז ידחה שבת כיון דאין המילה דוחה מכ"ש כאן דודאי לא יוכל להקדים הפסח לעבור בקו"ע על מצות תדיר ומשום שידחה אח"כ עשה דהשלמה הלא אח"כ הוי עשה שיב"כ ושפיר דחי והיאך עוברין על מצות תדיר והיא קושיא נכונה. וא"ל דהפסח שהוא עשה שיב"כ דוחה התדיר ושוחטין אותו קודם ז"א דזה אינו עומד לדחות כי אפילו תדיר קודם לא נדחה העשה שיב"כ ואיזה דבר עומד לדחות היכי דא"א בא"א עשה דהשלמה ולומר דדחינן תדיר מחמת דיבא לידי דחי' אח"כ ז"א סברא וער"נ יומא סוגיא דמאכילין הקל הקל סברת הראב"ד איזה דבר עומד לדחות ותראה שהיא קושיא נכונה ב"ה. אך לפמש"ל ל"ק בלאו הכי ק' התוס' דלולא דכתבה התורה דהפסח מאוחר הוי ידעינן דהתמיד מוקדם אבל בלאו התמיד זמן הפסח מתחיל בשוה בזמן התמיד והתורה גילתה דזמן הפסח מאוחר מזמן התמיד ואף דליכא תמיד לא יתחילו לעשות הפסח לכתחלה בזמן התמיד אלא מאוחר קצת כמש"ל וב"ה דברים נכונים הם ולא התעוררו בו הראשוני' והאחרונים כמש"ל דאין נזכר כלל בתורה פסח עם התמיד רק דהתורה כתבה גבי תמיד זמן והתורה כתבה גבי פסח זמן מאוחר אם כן תמיד זמן הפסח מאוחר מזמן התמיד כמש"ל. ובשו"ת ש"א דיני תפלה סי' י"ז הקשה הא דבעי' בזבחים צ"א דאם עבר ושחט השא"ת ברישא אי מקרבינין לי' דאין מעבירין על המצות א"ל ובעי הש"ס למפשט מהמשנה דשחטו לפסח קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו ודחי הב"ע דקדם ושחטי' לתמיד ע"ש והק' הוא ז"ל היאך יכולין לפשוט ד"ז דא"מ על המצות מהא דפסח שא"ה דגלי קרא דתמיד קודם והוי כמו תפילין ש"י וש"ר אף על פי דפגע בש"ר מעבירין עה"מ כיון דאיכא קרא דש"י קדים אבל בקדם ושחטו לשאינו תדיר אפשר דמקריבין אותו דא"מ עה"מ וכ"ש לפי המסקנא דאם לא שחטי' לתמיד ברישא דמקריבין את הפסח קודם דא"מ עה"מ ואמאי כיון דכתבה רחמנא בהדיא דתקדים תמיד לפסח ה"ל להעביר עה"מ כמו תש"י וש"ר דמעבירין עה"מ ומניח ש"י קודם ע"ש באריכות ולפמש"ל בעזרה"י ל"ק כלל דהתורה לא כתבה כלל דהפסח מאוחר לתמיד רק זמן הפסח מתחיל קצת לאח"ז התמיד וכשהגיע זמן הפסח גם כן חיוב התמיד להקדים רק מחמת תדיר ול"ש עליה השלם כיון דהתורה גילתה דלגבי פסח ל"ש עשה דהשלמה וממילא התמיד קודם מחמת תדיר אם כן שפיר מביא הש"ס להא דקדם ושחט שא"ת מהמשנה דשחט הפסח קודם לתמיד דמבואר התם דהגיע זמן הפסח אך ששחטו קודם לתמיד ועבר על תדיר ולפי המסקנא בלא שחטי' לתמיד קודם מקריב את הפסח משום שא"מ עה"מ דאלים ממעלות תדיר אבל כל עיקר קדימת התמיד לאחר שהגיע זמן הפסח הוא רק מחמת תדיר וכמש"ל וא"צ לכפול הדברים וכבר כ' דאיחור זמן הפסח לכתחלה אחר זמן התמיד הוא זמן קצר בכל היותר אפשרי מן התורה ודוקא לכתחל' אבל בדיעבד כשר מחצות וכמש"ל וז"ב. ולא מצאתי מי שהתעורר בזה.

5ועד כמה נמשך זמן עשיית הפסח הר"מ כתב כאן היו מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום נרא' דזמן ק"פ עד הלילה ובשו"ת שאג"א שם הביא בשם הרמב"ן על התור' פ' בא דזמן שחיטת הפסח אינו אלא עד פלג המנחה דהיינו שעה ורביעית קודם הלילה דהיינו שקה"ח ובשו"ת ש"א עמד ע"ד הרמב"ן דשקה"ח הוי שעה ומחצה קודם הלילה או שעה וחומש כפי הפלוגתא פסחים פ' מי שהי' ודעת השאג"א דדוקא שחיטת הפסח אינו כשר לדעת הרמב"ן אלא עד שקה"ח אבל הזריקה כשר עד צה"כ. ועיין תוס' זבחים נ"ו ד"ה ענין ובש"א שם פלפול ארוך דלהר"מ על כל פנים מפה"מ הוי ספק דאורייתא ולמה כ' עד סוף היום ואכמ"ל. וע"ע שם תמה על הר"מ פ"א מה' תו"מ שפסק דתמיד של בה"ע קריבין עד הלילה. ובה' תפלה פ' דעבד כמר עבד ודעבד כמ"ע ור"י ס"ל דמפה"מ אין מקריבין התמיד אם כן ה"ל סד"א מפה"מ ואילך ולמה כ' שמקריבין עד הליל' וע' פסחים צ"ד ובתוס' זבחים שהבאתי ועוד חזון למועד אי"ה. וער"מ כאן שכ' דאם שחט הפסח קודם התמיד יהא אחר ממרס בדם הפסח עד שיזרוק דם התמיד ואח"כ יזרוק דם הפסח ודבריו צ"ע דמסקינן בזבחים צ"א דדוק' אם שחטו לתמיד ג"כ יהא ממרס אבל אם לא נשחט התמיד עדיין א"צ למרס ויזרוק דם הפסח ואחר ישחט התמיד וכ"מ בר"מ פ"ט מה' תמו"מ ה' ג"ד שכ' עבר ושחט השא"ת מקריבו וכו' ואם נשחטו שניהם יהא זה ממרס בדם עד שיזרוק דם התדיר וצ"ע. ושוב ראיתי שבתוס' חדשים בגליון משניות פת"נ הרגיש בזה [וע' ג"כ בצל"ח ס"פ מקום שנהגו דנ"ז]: