מנחת חינוך ה:ח

1והעובר עליה במזיד וכו'. היינו אם לא עשה את השני אפילו בשגג בשני אם הזיד בראשון ח"כ אבל אם עשה את השני פטור מכרת ולכאורה הזמן דבין פ"ר לפ"ש תלוי בפלוגתת הר"מ והראב"ד גבי מילה דלהר"מ אינו בכרת דאפשר שיתקן עד שימות ולהראב"ד עומד בכל יום באיסור כרת ע"ש בה' מילה אם כן ה"נ להר"מ בין פ"ר לשני א"ח כרת ולהראב"ד החיוב תיכף אף דנפטר אח"כ ואפ"ל אף להראב"ד בשלמא גבי מילה בכל רגע ורגע עושה איסור שאינו מל א"ע ע"כ עומד באיסור כרת אבל כאן לאחר פ"ר אין בידו לתקן עד פ"ש אם כן מה לו לעשות ויש סברא להיפוך דאף להר"מ שם חייב כאן ע' פסחים צ"ג ע"א בפלוגתא שם וקצרתי דאין נ"מ לדינא.

2והנה לכתוב כל דיני ק"פ צריך חיבור מיוחד ובחיבור זה דרכי רק לכתוב הדינים בקיצור מה שיש להעיר בהם וכל הדינים מבוארים באר היטב ואבאר עוד ד' הר"מ אשר לא הובאו כאן דידוע דהפסח שנשחט שלא לשמו פסול עיין פסחים וזבחים אך בזבחים מבואר לענין שלא לשמו שמזיק בחטאת או בשאר קרבנות לענין שלא עלו לו דוקא בשוחט לשם קדשים אחרים אבל בשוחט לשם חולין אינו פוסל עיין ר"מ פט"ו מה' פסה"מ מפי השמועה למדו שקדשים מחללי' קדשים ואין חולין מחללים קדשים אבל פסח אף ששחטו לשם חולין פסול עיין ר"מ שם הי"א ובמ"ל ובבה"ז הקשה על הר"ם וסיים דאפשר מצא דין זה באיזה תוספתא או מכילתא ואנחנו לא נדע והכסף משנה כ' דהר"מ יליף מדכתיב בי' ואמרתם זבח פסח הוא לד' משמע לשם חולין פסול ובס' בה"ז שלי נכתב עה"ג לא ידעתי מי כתבו דלהר"מ יצא לו דבעינן לשמה מואמרתם ז"פ הוא והי' בפסח מצרים ובפסח מצרים לא הי' שאר קדשים ע"כ אפילו לשם חולין פסול עכ"ל וצ"ע דפסוק זה נאמר על פסח דורות בפ' בא והי' כי תבאו אל הארץ וכו' מה העבודה הזאת לכם וכו' ואמרתם ז"פ הוא וכו' וקאי על ק"פ לדורות ובזבחים ז' ע"ב עיקר הילפותא משינוי קודש ילפינן מן ועשית פסח ע"ש ואין להאריך.

3ומבואר כאן דאם לא עשה פסח ביטל מ"ע ובר"ה סוגיא דבל תאחר חשיב שם פסח בהדי הנך דעובר על ב"ת בג' רגלים ומק' בגמרא פסח זימנא קביע לי' אי אקריבי' אקריביה ואי לא אקריביה אדחי לה ומשני מאי פסח וכו' וכ' התוס' ד"ה וא"ל אקריבי' והרי מיד עובר עליו נרא' מדבריה' דק' הש"ס היאך חשיב לי' בהדי הנך דעוברים עליהם בג' רגלים הא מיד עוברים בב"ת וכ"נ ברש"י שם ד"ה ופסח דקא"ל תנא דלעיל דבג' רגלים והרי א"י להקריבו אלא בי"ד בניסן עכ"ל נראה ג"כ דעיקר הקושיא דתיכף עוברים בב"ת וא"כ לפ"ז חוץ מה דעובר וביטל מ"ע עובר גם בב"ת אך אין לוקין על ב"ת דהוא לאו שאב"מ עיין ר"מ פי"ד מה' מעה"ק, אך נראה דאין כן דעת הר"מ מדלא הביא זה כאן דעובר על עשה ולא תעשה כמ"ש בה' חגיגה אף דאין לוקין חשיב מה שעוברין וכן בכ"מ בספרו וגם בפי"ד מה' מעה"ק כתב שם חייבי הדמים וכו' והקרבנות עוברים בג' רגלים וכו' ולא הביא זה דפסח עובר לאלתר ובפי"ז מהמ"ע הביא דין צדקה דעובר בב"ת לאלתר ולא הביא בשום מקום דפסח ג"כ עובר לאלתר ע"כ נראה דעתו דא"ע בב"ת. ועיין טו"א שם שכתב דל"ש ב"ת אלא בדבר שיוכל לשלם שייך לומר דרכיב עליו לאו דב"ת וישלם תיכף אבל כאן מקשה דפסח זימנא קביע לי' ואי לא אקרבי' לאו בר תשלומין הוא ל"ש ב"ת וה"ר לד' ומק' על שיטת רש"י ותוס' ועי"ש בישוב דבריהם ונראה דעת הר"מ כהט"א ולפי הנ"ל ד"ז במחלוקת שנוי לרש"י ותוס' עוברים בלאו דב"ת ג"כ ולהר"מ א"ע בלאו זה וע"ש בס' הנ"ל מה שפלפל בזה וער"מ פ"י מה' ק"פ דג"כ מקריבין בע"פ חגיגה מן הצאן או מן הבקר והם שלמים ויש להם כל דין שלמים נאכלין לב' ימים ולילה כשלמים.

4וחגיגת י"ד רשות ואינו בא אלא כשחל ע"פ בחול ובא בטהרה ובמיעוט פסחים מקריבין החגיגה כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע אבל אם בא בשבת או בטומאה או היו הפסחים מרובים אין מביאין חגיגה והכל מבואר פסחים פ' א"ד ובמ"ל פ"ז מה' כלי המקדש פלפל זמן הקרבת חגיגה אימת ודעתו נוטה דמקריבין בע"פ אחר חצות וקודם התמיד ובזה אינו שוה לפסח דדוקא פסח דכתיב גבי' בערב ובה"ע קרב אחר התמיד ולא החגיגה ומכל מקום זמנו אחר חצות דנלמד מלא ילין וכו' בערב דמוקי בחגיגה ונכתב בערב והביא דהרא"מ על הסמ"ג אין דעתו כן ועי"ש באריכות. ועיין בצל"ח דף ע' פלפל בלשון הר"מ שמביא הקרא דוזבחת וכו' וכתב שהוא רשות וא"ד שבת ובש"ס שם נראה דמאן דיליף מקרא זה החגיגה חובה וד"ש ע"ש ובדף נ"ט פלפל בד' המ"ל נידון זמן הקרבת החגיגה ובדף ס"ט חידש הא דאין חגיגה באה בטומאה העיקר משום דלא יוכל לאכול בלילה ולמה יביא אבל אם הפסח בא בטומאה כגון שהי' רוב הציבור טמאים וחל יום ז' שלהם בע"פ דלדעת הר"מ פ"ו דיחיד נדחה אם כן ציבור (כה"ג) עבדי בטומאה בכה"ג אם יכולין להקריב החגיגות באנשים טהורים שלא יטמא הבשר מקריבין ובליל' יכולים כל הציבור לאכול לאחר הע"ש ומה"ת לא יקריבו כי הערל וטמא משלחין קרבנותיהם ודין חגיגה ככל הקרבנות אך אם חל ימים הקודמים לשביעי בע"פ אם כן נהי דפסח נאכל בטומאה דגזירת הכתוב אבל החגיגה אינה נאכלת אם כן אינה קריבה אבל ביום ז' שבליל פסח יטהרו אם כן יאכלו החגיגה בטהרה מן התורה לא יקריבו בכה"ג מביאין חגיגה ע"ש וד' נכוני' ע' במצוה תפ"ו מה שהשגתי על הצל"ח ע"ש. וע' פסחים צ"ב ור"מ פ"ו דגר שמל וטבל בע"פ אין עושה פסח והוא מדרבנן דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכו' וערל והזאה וכו' העמידו דבריהם במקום כרת. ויש להסתפק אם עבר והקריב פסח מי נימא כיון דמדאורייתא טהור גמור הוא אם כן יצא מן התורה אף דמדרבנן א"ר לאכילה אם כן פטור מפסח שני או כיון דמדרבנן אינו ראוי בעידנא דאזדריק דם לא יצא אפילו מן התורה כי נזרק על שאינו ראוי לאכילה כמבואר בסוגיא דה' שנתערבו פסחיהן וצד זה נראה דלא גרע מזקן שאינו יכול לאכול כזית וכאן נמי אינו יכול לאכול ושם בסוגיא דה' שנתערבו מן התורה בטל לענין אכילה ע' כו"פ וחוו"ד סי' ק"א. והנה לפי פסק הר"מ דשגג או נאנס ולא עשה הראשון והזיד בשני ח"כ אך אם הי' טמא בראשון אף דהזיד בשני פטור מכרת ע"ש זה הגר אין דינו כטמא דבאמת אינו טמא רק דחז"ל גזרו והוי אנוס בתקנת חכמינו זכרונם לברכה ע"כ אם הזיד בשני ודאי ח"כ כמו שגג ונאנס בראשון וז"פ.

5ונלפע"ד דאם רוב הצבור טמאים בט"מ דעושים בטומאה כמבואר בש"ס ור"מ גם גר הזה דעשאוהו חכמינו זכרונם לברכה כט"מ משום גזירה והעמידו ד' במקום כרת עיין ר"מ וראב"ד גם הוא עושה בטומאה עם הקהל ולמה יגרע מהם ול"ש גזירה כמו כל הציבור ומ"ש מכל ט"מ דעושה פסח בזמן שהצבור טמאים וז"פ בתכלית הפשיטות.

6ונראה דאם יש מחצה על מחצה טהורים וטמאים דהדין דהללו עושין לעצמן בטהרה והללו עושין בטומאה והמחצה טהורים הם ע"י הצטרפות הגר ודאי נחשב הגר לטהורים כיון דהוא טהור מן התורה ואם נחשב אותו לטמאים או לא נחשב אותו כלל ה"ל הטמאים רוב וכ"ה דהטמאי' רוב אף הטהורים עושים בטומאה ובאמת מן התורה צריכין לעשות בטהרה וח"כ באכילה בטומאה ואין יכולין לעקור ד"ת בקוע"ש דע"י גזרת חכמינו זכרונם לברכה יעשו פסח בטומאה שהוא בכרת ומה"ת ה"ל טהורים ועושים בטהרה וזה אין בכחם ועוד אם נא' דאף בכה"ג העמידו תקנתם ויהיה רוב טמאים אם כן הגר יעשה הפסח וכמש"ל וא"כ יעשה בכ"ע אם כן מוטב שיעשה בטהרה ואל יעשה בטומאה ובלאו הכי איך יעקרו ד"ת בקו"ע וכמש"ל. עוד נלפע"ד דאם יש נ' טהורים ועם הגר הם נ"א ונ' יש טמאים ואם נחשב הגר לטמאים יעשו כולם בטומאה ואם לא נחשב יעשו המחצה בטומאה והללו וכו' ובאמת מן התורה טהור ויש רוב טהורים והדין דהמיעוט נדחו לפ"ש ואם עושים בטומאה ח"כ אם כן היאך יעמידו דבריהם לעמוד בקו"ע ודאי דנינן ד"ת והוא טהור גמור מן התורה וה"ל רוב טהורים ועושים הטהורים והגר פ"ר והטמאים נדחים לפ"ש דלא העמידו ד' וז"ב.

7וע' סוכה ס"פ החליל דברגלים הי' כל המשמרות כהנים שווים ולא הי' שייך לאנשי משמר הקבוע רק תו"מ ונו"נ אבל קרבנות הרגלים היו כולם שוים וילפי' לה מקרא וער"מ פ"ד מה' כה"מ לא נזכר אם הק"פ הוי בכלל אימורי הרגלים נראה דדינו כמו שאר קרבנות דהי' שייך לאנשי משמר הקבוע דה"ל להשמיענו דשייך לכל המשמרות ומכל מקום צ"ע דאפשר היא בכלל קרבנות הבאים בשביל הרגל ול"מ גילוי לד"ז ומשמעות ד' הש"ס והר"מ דלא חשיב זה נראה דשייך לאנשי משמר וצ"ע. ואגב אני מסתפק אם הי' קרבנות הרבה כמו פסח והדומה שלא הי' ביכולת אנשי משמר להקריב והיו צריכין עוד כהנים לסייע לעבודה אם רשאים כהני' ומשמורים אחרים לבא לסייע ומי שירצ' יכול לבא כיון שאין המשמר הקבוע יכולים להקריב אם כן הדר שייך לכל הכהנים והנהו כהני שלוחי דרחמנא א"ד כיון דשייך למשמר הקבוע והתורה זכתה להם שבוע זו אם כן שייך להם והרשות בידם לברר איזה כהנים שירצו לסייע להם להקריב הקרבנות שאינם יכולים בעצמם ויבואר לקמן אי"ה.

8עוד באתי לעורר מה שלא מצאתי לשום מחבר שהתעורר דבקדושין פ' הא"מ סוגיא דשליחות מבואר שם דשחיטת הפסח צריך שליחות והיינו דמוטל על הבעלי' רק דיכולים לעשות שליח כמו בכהת"כ ושחיטת שאר קדשים א"צ שליחות כלל דעכו"ם נודרים נו"נ וקרבנות ע' ספ"י ומקנה שם ודלא כשיטת רש"י שם אבל בשחה"פ צריכים שליחות לכ"ע ושלוחי דידן נינהו כי יכולים לשחוט בעצמם ויש כמה נ"מ אם הבעלים אינם רוצים שישחוט להם אחר אינו נעשה שליח בע"כ אם כן הפסח פסול דנשחט שלא בשליחות וגם במודר הנאה אסור לשווי' שליח כי הוא שליח דידן וגם אם עשה שליח לשחוט על חמץ הוי שלד"ע ובטל השליחות. הכלל ע' בסוגיא שם דשחה"פ צריך שליחות וכעת לא ראיתי בר"מ שיביא ד"ז בפסח. (וע' פסחים ז' ור"נ שם ורש"י ד"ה פסח וקדשים פי' שהבעלים נצטוו דכתיב וסמך ושחט ומל' הגמ' דנקט קדשים ג"כ נרא' דכל הקדשים מצוה על הבעלים וכדעת רש"י בקדושין שם וצ"ע על הפ"י והמקנ' שלא הביאו זה וער"מ סוף ה' ברכות כ' פסחו וחגיגתו וצ"ע וח"א העירני מש"ס במנחות די"א ע"א ע"ש ומסוגיא דקדו' שם ובתוד"ה נפקא לי' ואין להאריך וע"ש עוד דבשותפי' א"צ שליחו' [רק] לא' מן השותפי') גם גוף ד"ז דנשחט הפסח שלא בשליחות אינו ברור דאפשר כיון דנעשה המעשה והרי שחוט לפניך אפשר דאינו פסול ויש לחלק בין תרומה וכדומה לכאן אך על כל פנים לכתחלה אסור לשחוט שלא מדעת בעלים אך נרא' דשלא בשליחות כ"ה דצריך שליחות אף בדיעבד אינו כלום ע' בסוגי'. ועיין בא"ח סתרנ"ו מביא רמ"א דא"צ לבזבז הון רב על מ"ע רק חומש ולא יותר ועיין מגן אברהם שם יש לספק במילה וכאן בפסח כיון דהם חמורים דיש בהם כרת צריך לבזבז כל הונו או כיון דהם בשוא"ת א"צ לבזבז רק חומש אף דחמירי ועבפרי מגדים שם וגם לפמש"ל בשם התוס' דעוברים בב"ת אם כן צריך לבזבז כל ממונו על הלאו אך הלאו הוא בשוא"ת וכה"ג א"צ לבזבז ועבפרי מגדים שם ובפתיחה ובס' משנ"ח: