מנחת חינוך יא:א

1שלא נשתדל במעשה כישוף וכו'. מבואר בר"מ פי"א מהלכות עכו"ם וביור"ד סי' קע"ט. המכשף חייב סקילה וזה מבואר בש"ס סנהדרין וילפי' שם ע"ש אם הי' בעדים והתראה ככל ח"מ ומבואר ג"כ בר"מ פט"ו מהלכות סנהדרין ואם במזיד בלא התראה חייב כרת או בשוגג חייב חטאת ע' בכריתות במשנה ראשונה דלא נחשב בכלל הכריתות ובחיוב חטאת ע"ש וגם הר"מ פ"א מה' שגגות לא חשיב זה בכלל המ"ג שחושב שם ח"כ וחייבי חטאות ע"ש מבואר דאין בלאו הזה לא כרת ולא חטאת ורבינו הר"מ בסמ"ק שלו בלאוין במצוה סי' שנ"ב חשיב י' חמב"ד שאין בהם כרת ולא חשיב מכשף ובמצוה ל"ד כ' בפירוש דמכשף חייב חטאת אם כן ח"כ ג"כ כי אין חטאת אלא בחייבי כריתות כידוע. אך בחיבורו הגדול חזר בו ואינו חושב בפ"א מה' שגגות מכשף מח"כ ומח"ט ועיין במ"ל פ"א מה' שגגות שעמד בזה על דברי רבינו בס' המצות אמאי לא חשב זה בהנך מ"ג וגם לא נחשב במשנה דכריתות וגם תמה על רבינו דבת"כ מבואר להדיא דעל מכשף אינו ח"כ וגם אם הי' הדין שחייב חטאת בלא ח"כ מכל מקום א"ח חטאת דאין בו מעשה וכו'. (והנה מ"ש בשם הת"כ דאין בו מעשה צ"ע דמבואר להדיא בש"ס ובר"מ כאן ויבואר סמוך בס"ד דמכשף יש בו מעשה ואין הת"כ בידי לעי') והניח ד' הר"מ בס' המצות דמח"כ וחטאת במכשף בצ"ע והרהמ"ח כאן מחייבו חטאת בשוגג ונמשך אחר הר"מ בסמ"ק ושמחויב כרת לא הביאו והמ"ל מביא ג"כ דברי הרהמ"ח והניח בצ"ע. וראיתי בס' משנ"ח מצוה נ"ב שכ' שהרב המחבר שגג בזה שחייבו חטאת דבאמת אין בו כרת וחטאת ע"ש. ובאמת לא על הרהמ"ח בלבד תלונתו אלא על רבינו הר"מ בסמ"ק שכ' כן והרהמ"ח נמשך אחריו וכבר קדמו המ"ל בזה. וכ' הר"מ דאין המכשף חייב סקילה רק בעשה מעשה אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקין מכת מרדות מפני שניתן האי לאו לאמב"ד ולדעת הב"י נותן הר"מ טעם בלא עשה מעשה דאין לוקין דהוי לאו שניתן לאמב"ד ולפי"ז עובר בלאו תמיד רק דאין לוקין. ובאמת בש"ס דסנהדרין מבואר שם אמר אביי ה' כשפים כה' שבת יש מהם בסקילה ויש מהם פטור אבל אסור ויש בהם מותר לכתחלה העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור וכו' אם כן שוה לשבת ובשבת פטור אבל אסור הם אסורים רק מדרבנן כמבואר בר"מ בה' שבת ואפשר דשוה לשבת לענין שפטור אבל לענין איסור חלוקים הם דבשבת רק איסור דרבנן וכאן הוי לאו שניתן לאמב"ד ועיין בס' משנ"ח שעמד בזה ודעתו דהא דנתן הר"מ טעם דאין לוק' דניתן וכו' היינו במכשף במעשה אבל בלא מעשה הוא רק איסור דרבנן והנה כאן פוטר הר"מ אוחז את עינים ממלקות ולעיל מחייב מלקות משום מעונן באוחז עינים עיין בכסף משנה שהאריך בזה. ולשאול במכשפים לא נתבאר בתורה איסור רק בודאי אסור משום תמים תהי' ועיין במשנ"ח מה שמביא בשם האחרונים ועיין בב"י סי' קע"ט והרהמ"ח כתב דזה הוא ניצוץ מע"ז אפשר גם במקום סכנה אסור כע"ז ולא גרע מאביזרי' דע"ז ע' לעיל וגם לענין רשע לע"ז כידוע וצ"ע. ונוהג בכל אישי ישראל. מבואר בסנהדרין דף ס"ח אף דמכשף בעושה מעשה חייב סקילה ומצינו דר"א עשה מעשה בכישוף ולמד לר"ע להתלמד שאני דאמר מר לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות ופשוט ה"ה קוסם וחובר וכו' כי הפסוק הזה כאן כתיב לא תלמד לעשות וכו' לא ימצא בך מעונן מנחש וחובר וכו' ושואל אוב וכו' ומכשף וכו' אם כן כיון דקאי על מכשף קאי אכולהו דלהבין ולהורות מותר ולא ראיתי בר"מ שיביא דין זה ומההיא דכתב בסנהדרין דהסנהדרין היו מכירים בכישוף אפשר לא עשו ולמדו אצל עכו"ם ובאמת מעשה רב דר"א למד לר"ע במעשה ודאי הלכה כ"ה וצ"ע על השמטת הרמב"ם זה: