מנחת חינוך נא:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 551:2
Open in the reader →1והלובש כלאים ואפילו כ"ה וכו'. מבואר ג"כ בר"מ ועיין בכ"מ דאף בהוציא ראשו וכו' צריך התראה על כל פעם ובדלא הוציא ראשו דלוקין בכדי שהי' אף דהוי לשאב"מ כיון דבתחלה היה מעשה והדברים עתיקים ומובא בח"ז כ"פ ולא הביא הרהמ"ח דין חדש שכתב הר"מ כאן בלאו זה וז"ל בהלכ' ל"א המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום לפני עור (ואינו לוקה על הלאו דלפ"ע) ואם היה הלובש שוגג והמלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור עכ"ל בשינוי לשון קצת וכה"ג כ' בפ"ג מה' אבל לגבי ט"ב והבאתי לעיל במצוה רס"ג והרא"ש בתשובותיו להרשב"א תמה על הר"מ מנלן דלאו זה קאי על המלביש ג"כ ומה חילוק בין הלובש מזיד או שוגג בכ"ע אפילו היה הלובש מזיד יתחייב המלביש ועיין בכסף משנה מה שתירץ ועיין בלחם משנה בה"א שם בפ"ג. ויש לחקור אם נאמר כלאים בציצית דחוי' דעשה דוחה הל"ת אי חבירו יכול להלביש בטלית כלאים בציצית אם הלובש ידע שהוא כלאים כיון דאין המלביש עובר רק משום לפ"ע וכאן ל"ש לפ"ע דהלובש אינו עובר רק עושה מצוה אך בא"י אם הוא כלאים אם כן המלביש עובר בלאו ואף דאם אין הלובש עובר ודאי גם המלביש אינו עובר מכל מקום כיון דדחויה היא היינו דעשה דוחה וכו' ואצל המלביש ליכא עשה אם כן למה ידחה הלאו דהלאו הוא עליו ודבר זה דהוא יעבור על ל"ת משום עשה דחבריה אין כאן מקומו אך נ"ל כיון דקיימא לן כ"ה דיוכל לקיים שניהם אין עשה דוחה וכו' אם כן ה"נ כיון דיכול לקיים שיודיע לחבירו אסור להלבישו רק אם יודיע לחבירו וכתבתי בקיצור והמבין יבין. וגם אפשר מכל מקום כיון דיכול הלובש ללבשו אף דדחוי' מכל מקום אין המלביש עובר ובאתי רק לעורר. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן וע' לעיל במצוה רס"ג שנסתפקתי דידוע דאסור להלביש לחרש שוטה וקטן מטעם לא תאכלנו וכו' דאסור ליתן לקטן דבר איסור בידים אך אין לוקין אך כאן כיון דהקטן אינו בר דעת והו"ל שוגג חייב מטעם מלביש והקטן בן מצות הוא רק דאינו ב"ד. או אפשר דאינו בן מצות כלל אם כן אינו חייב עליו הגדול מטעם מלביש כיון דאין הלובש מצווה עיין לעיל ותלמד לכאן. ואפשר דהוי כמו מקיף הקטן דחייב עיין פי"א בה' עכו"ם ועיין במכות דף כ' דרבא סובר דמקיף לעצמו לוקה שתים משום מקיף ומשום ניקף אם כן ה"נ לובש חייב משום לובש ומשום מלביש אך באמת ל"מ לחייבו שתים דבידע אינו חייב משום מלביש ובלא ידע א"ח כלל. ועיין בש"ע לענין דבר שאינו מתכוין בכלאים ועיין בר"ן פ' גה"נ שכתב אף על פי דהוי פ"ר מכל מקום בהנאה אף על פי דהוי פ"ר שרי ע"כ מוכרי כסות וכו' אף על פי שנהנה ומכל מקום אני לך. ואם הלביש לחבירו כלאים והתרו בו בכ"פ בכדי שיוכל ללבוש ולפשוט אפשר גם כן חייב על כ"פ כמו בלובש דמה לי לובש או מלביש דשניהם נכללו בלאו זה אך אם הלביש ואח"כ הודיע אותו והוא לבוש עדיין בודאי פטור המלביש כיון שחבירו מזיד כמו בתחלת הלבישה לדעת הר"מ כנ"פ: