מנחת חינוך נו:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 556:1
Open in the reader →1שנמנענו שלא לדון מי שהוא אנוס וכו' וע"ז נאמר ולנערה לא תעשה דבר וכו'. מבואר בר"מ פ"ב מהלכות סנהדרין ובפ"ה מהל' יסדה"ת ובפ"א מה' א"ב. והנה אף בג' עבירות שהדין שיהרג ואל יעבור מכל מקום אם עבר אין עונשין אותו רק בג"ע דעת הר"מ כאן ודעת הרהמ"ח דחייב מיתה דאין קישוי אלא לדעת וכ"כ בפ"א מה' א"ב אבל דעת הרבה ראשונים כיון שמחמת אונס מיתה מתקשה פטור ומובא בהה"מ שם ועיין בתוס' ביבמות בפרק הבא על יבמתו וכו' ע"ש. ועיין בכ"מ שכתב דחייב מיתה ומכל מקום אין ממיתין אותו הב"ד דל"ש התראה כיון שהוא אנוס ודייק כן מלשון הר"מ שכ' בתחלה אין ב"ד ממיתין וכו' וכאן בעריות כתב ח"מ ולא כתב ב"ד ממיתין אותו נראה דרק ח"מ אבל אינו נהרג ע"ש. וכאן בדברי הרהמ"ח כתוב ממיתין אותו מבואר דסובר דהב"ד הורגין אותו. ומ"ש בכ"מ דלא שייך התראה למה ל"ש מתרין אותו דאסור לעשות דיתחייב מיתה ע"ז ועיין בפ"ה מה' יסודה"ת ומלשון הר"מ בפ"א מה' א"ב נראה גם כן דהורגין אותו ועיין בתוס' יומא דף פ"ב ועיין בח"מ באהע"ז סי' כ' ואין להאריך. וכתב הר"מ כאן ובפ"א מה' א"ב דאשה שנאנסה פטורה אפילו היתה סופה ברצון דיצר אלבשה והוא מסוגיא דכתובות דף נ"א ועיין בכ"מ דוקא אם בא הרצון ע"י אונס בתחלה פטורה אבל בלא אונס בתחלה ל"ש יצר וכו' דעצמה גרמה זה ועיין בס' פנ"י דהקשה דמבואר בכריתות דחייב על כל כח וכח אף דהוי אונס ותירץ ג"כ כיון דלא הוי אונס בתחילה ל"מ טעמא דיצר דבעצמו גרם רק בתחלה באונס שייך האי טעמא והדברים ברורים ויש לפלפל בזה בסוגיא דשבועות דאמרה לו נטמאתי אך ראיתי בס' הפלאה שעורר בסוגיא זו איני רוצה להאריך בזה. ואני מסופק לדעת הראשונים החולקים על הר"מ והרהמ"ח וסוברים דבאונס הבועל ג"כ א"ח מיתה אם היה באונס וסופו ברצון אם חייב מיתה אם נאמר דהוי תחלתו באונס לענין מיתה אם כן הסוף ברצון ג"כ כיון דיצר אלבשי' הו"ל ג"כ באונס וא"ח או אפשר דדוקא [באשה] היכי דבתחילה היה מחמת האונס שייך שפיר דהסוף היה אונס ג"כ מחמת היצר אבל באיש שאנסוהו דבאמת חייב למסור עצמו למיתה רק דאין עונשין אותו לשיטה זו על כל פנים חייב על הסוף אם היה ברצון ולא אמרינן דהוי אנוס מחמת היצר כיון דגם מתחילה עשה שלא כדין דלא מסר עצמו נהי דאין אנו יכולים לחייבו ע"ז על כל פנים על הרצון שבסוף ל"ש לומר יצר אלבשיה כיון דעשה בתחלה שלא כדין לא הוי בסוף אונס מחמת האי סברא דיצר וכו' כיון דמ"מ גרם להרצון דהו"ל למסור נפשו וכ"נ מצד הסברא ומכל מקום צ"ע: