מנחת חינוך עו:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 576:1
Open in the reader →1שנצטוינו להיות השכיר אוכל וכו' וע"ז נאמר כי תבא בכרם וכו'. זה מבואר בר"מ פי"ב מה' שכירות ובטוש"ע חוה"מ סי' של"ז ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי בס"ד. השוכר את הפועל שיעבוד אצלו בגידולי קרקע הן שכיר יום או קבלן אם שכרו לעשות עמו במחובר זכתה התורה לפועל שיאכל במה שעובד באופנים שיבוארו כאן בס"ד וגם בתלוש אם עובד עמו בגידולי קרקע אוכל גם כן באופנים המבוארים כאן. ומבואר במשנה בב"מ דף פ"ו אלו אוכלין מן התורה העושה במחובר בשעת גמר מלאכה ומבואר בגמ' דגמר מלאכה היינו קוצר ובוצר דאז נותן לכלים של בעה"ב זכתה התורה לו ג"כ אבל קודם לזה כגון המנכש וכו' אפילו בבצלים דעקר קטנים מתוך הגדולים בשביל הגדולים להרחיב להם מקום והקטנים שעקר נותן לתוך כלים של בעה"ב מכל מקום אינו אוכל אף מן הקטנים דלאו גמר מלאכה הוא כיון שעיקר מלאכה בשביל הגדולים והגדולים אין גמר מלאכה והוא הלכה פסוקה ומבואר בר"מ ובש"ע. ואצ"ל שומרי גנות ופרדסים דאינו אוכל חדא דאינו גמר והב' דלא זכתה התורה לפועל רק בעושה מעשה הן בידיו הן ברגליו והן בכתפיו ומשמר לאו כעושה מעשה דמי אינו אוכל ואפילו בתלוש אם שומר אינו אוכל דלא עביד מעשה ומבואר בהרהמ"ח גם כן ואם שכרו לעשות עמו בגידולי קרקע בתלוש ועושה מעשה ג"כ זיכתה לו התורה לאכול רק בדבר שלא נגמרה מלאכתו לחיוב האחרון שבהם כגון בפירות וירקות אם עושה כ"ז שלא נגמרה מלאכתו למעשר אבל אם נגמרה מלאכתו למעשר אינו אוכל אף בח"ל שפטור מן המעשר מכל מקום אם נגמר מלאכתו באופן שהי' בא"י חייב במעשרות אינו אוכל וכן בירקות דפטורים ממעשרות בכ"מ מן התורה וכן כל הפירות חוץ דגן תירוש ויצהר דלדעת רוב הראשונים פטורים ממעשר חוץ להר"מ ואין כאן מקומו מכל מקום בגמר מלאכתו אלו היה חייב מן התורה הו"ל גמר מלאכה ואין הפועל אוכל וחז"ל קבלו כל דהוי גמר מלאכה למעשר והם קבעו הזמנים למעשר זה הוי גמר ואין הפועל אוכל. ובחמשת מיני תבואה דאחר חיוב המעשרות יש עוד חיוב דמתחייב בחלה כ"ז שלא נגמרה מלאכתם אף דנגמרה למעשרות מכל מקום אוכל עד שבולל במים דנגמרה מלאכתו לחלה ואינו אוכל אבל קודם לזה יאכל אף דנגמרה למעשר כיון דיש עוד חיוב חלה ולא נגמרה עדיין לחלה כ"ה דעת רוב הראשונים. אך הראב"ד חולק כל שנגמרה מלאכתו למעשר אינו אוכל אף שיש עוד חיוב חלה עי' בהה"מ ועי' בש"מ שכת' בשם ראשונים דחטים כ"ז שלא נטחנו אינו אוכל בנגמר מלאכתם למעשר אף דאיכא עדיין חיוב חלה. אך אם עושה אחר שנטחן ונעשה קמח דפנים חדשות הוא אוכל עד שבולל במים דנגמרה מלאכתו לחלה וקודם לזה אוכל בקמח אבל לא בחטים ע"ש. והתוס' כתבו בסוגיא זו אם רוצה לעשות לחם מן התבואה הו"ל לא נגמרה מלאכתו כיון דאיכא חיוב חלה אך אם רוצה לעשות קליות הו"ל נגמרה מלאכתו. ועיין בש"מ שגמגם בזה. ועי' בסמ"ע כאן שמחלק בין תבואה העומדת ללחם כגון חיטין ושיפון בזמנינו הו"ל לא נגמרה לחלה ותבואה שאין עומדת ללחם כגון שעורים וכדומה הו"ל נגמרה תיכף ע"ש. ומכל מקום צ"ע דהתורה אמרה לאחר שנגמר אינו אוכל והיינו למעשר ובדברים שאינו מחויב במעשר מן התורה ויש כמה מינים שנתנו חכמינו זכרונם לברכה שיעור איזה גמר שלהם דהם אמרו והם אמרו אבל לדין תורה כאן בפועל מנלן וצ"ל דהכתוב מסרו לחז"ל מתי הוא גמר מלאכה ומתי לא וצ"ע. וז"ל הר"מ כאן בה' ב' מה בין העושה בתלוש לעושה במחובר שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמרה מלאכתו ומשתגמר מלאכתו אסור לו לאכול והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן בסל עד שימלאנו וכו' ואינו אוכל אלא עד אחר שימלא הסל וכו' עכ"ל ושינה לשונו ברישא בתלוש כתב עד שלא נגמרה מלאכתו ומשמע היינו שלא נגמר' מלאכתו למעשר נגמרה מלאכתו היינו ג"כ למעשר וזה דין המבואר במשנה ובגמ' ומבואר ג"כ בר"מ אח"ז. ובסיפא כ' במחובר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו וכו' לאחר שימלא וכו' וכתב ל' עבודתו ולא מלאכתו היינו כמ"ש במילוי הסל ואין הסיפא היפך מהרישא דיפול עליו לשון מה בין העושה וכו' דאין הנושאים שוים והרהמ"ח שינה הל' וכתב ברישא ובסיפא ל' כשיגמור עבודתו והוי שפיר דבר והפכו דבתלוש אוכלים קודם ולא אח"כ ובמחובר אוכלים אח"כ. ומבואר בדבריו דבמחובר אין אוכלין בשעה שעושה המלאכה רק אח"כ לאחר שנתמלא הסל. והטור כאן השיג עליו למה לא יאכל בעוד שמתעסק בבצירה וקצירה דלא אסרה תורה וכו' ועיין בהה"מ ובכ"מ שכתבו דהר"מ היה גורס במשנה דף צ"א ע"ב וכולם לא אסרו אלא בשעת גמר מלאכה וכו' ופי' הר"מ היינו מילוי הסל אך על הרישא לא השיג מ"ט בתלוש אוכל קודם ונר' דהיו מפרשים כפשוטו דהרישא מיירי בגמר מלאכתו למעש' וצ"ע. ובש"ע לא הביא דברי ר"מ הללו ועי' בלחם משנה מ"ש בדעת הר"מ ואין להאריך. והנה לדעת כל הראשונים אוכל הפועל בשעה שעושה מלאכתו בדוקא דאז אינו מבטל ממלאכתו אבל לא יבטל ממלאכתו כדי שיאכל דזה אסור לכ"ע ויבואר עוד בסמוך בס"ד. ומבואר בגמ' דף צ"ב שני מימרות דרב אסי אחד אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול א' אוכלו והרבותא דלא אמרינן ואל כליך וכו' דצריך על כל פנים ליתן בכליו של בעה"ב קמ"ל דאינו כן דהתורה זכתה לו בכ"ע אפילו אם אין לו ליתן לכליו של בעה"ב. ועוד מימרא דאם שכרו לכ"ה יכול לאכול אשכול ראשון שבצר ורבותא דל"ת דצריך ליתן בתחלה לכליו של בעה"ב אלא מותר לאכול תיכף עי' בגמ' דעביד צריכות' לשני המימרות והרי"ף השמיט מימרות אלו וגם הר"מ לא הזכיר נראה דלא ס"ל רק צריך ליתן בכליו של בעה"ב תחלה אם כן באשכול אחד אם שכרו אינו אוכלו וגם אם שכרו לכ"ה לא יאכל אשכול הראשון וכו' דצריך ליתן תחלה בכליו של בעה"ב וכן פסק הטור ומבוא' בש"ע. ופשוט הא דמבואר דלא יאכל אשכול הראשון היינו כ"ז דלא בצר השנית אבל אם בצר עוד מותר לאכול הראשון כיון דנותן לכליו של בעה"ב וז"פ עי' בגמ':