מנחת חינוך עו:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 576:2
Open in the reader →1היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. וכן להיפוך דבעינן ממין שאתה נותן לכליו של בעה"ב. ועושה בגפן זה אם אוכל בגפן אחר הוא אבעיא ולא איפשיטא בגמ' ופוסק הר"מ דלא יאכל כי ספק ממון לקולא לנתבע היינו לבעה"ב ואם אכל פשוט לדעת הר"מ דס"ל בכל תיקו לא מפקינן מיני' אם כן ל"מ מיני' ולא מנכינן ליה מאגרי' כמבוא' בש"ע וכן פוסק הרא"ש והטור. ואם נאמר כהסוברים דבאיבעי' לא מהני תפיסה אם כן אפשר דמפקינן מיני' ועיין בתקפו כהן שפלפל בזה לדעת הפוסקים ועי' באו"ת שם. ובעושה בגפן ואכל בתאנים בודאי מפקינן מיניה כי הוא גזל גמור בבירור ועיין בלחם משנה שדקדק למה לא כתב דגבי גפן זה ואוכל בגפן אחר לא מפקינן מיני' להודיע דהוא אבעי' ע"ש. והדינים אלו מיירי ששכרו לעשות בשניהם ומבו' בגמ' דגפן המודלה על גפן אחר ועושה באחד מותר לאכול מן השני ג"כ כיון דצריך להגביה אחד מעל חבירו ה"ל כאלו עוסק בשניהם וכן כתב הטור ומובא בש"ע בדברי המחבר. והר"מ השמיט דין זה דמודלה והמ"ל עמד בזה על הר"מ וראיתי שגם הרי"ף והרא"ש השמיטו דין זה דמודלה וצ"ע למה. ואם שני מינים כגון תאנים וענבים ומודלה א' ע"ג חברתה דעת הסמ"ע אם אכל מהשני' ל"מ מיניה דהוא בכלל האיבעיא והשיג על הע"ש שפוסק דבב' מינים מפקינן מיני' והש"ך דעתו כהע"ש והע"ש אינו בידי לא רציתי להאריך. ולא יאכל רק במה שעושה לא עם דבר אחר כגון ענבים עם פת או עם מלח ואם אכל מפקינן מיניה כי הוא גזלן דזה לא זיכתה לו התורה וגם הוא בלאוין שמבו' בכאן כי האוכל במה שלא זיכתה לו תורה הרי הוא גזלן ועובר בכל הלאוין ועיין ברש"י בסוגיא דפי' ולא ענבים וד"א למתקן שיאכל הרבה אם כן אפשר באכל ענבים וד"א אין מוציאין רק מה שמשערינן מה שיאכל יותר ע"י הד"א אבל מה שאכל כדרך אכילה לבדה א"מ מידו או אפשר דגזה"כ הוא ואף דיש טעם בדבר מכל מקום אין אנו דורשים טעמא דקרא רק ר"ש ומוציאין ממנו כל מה שאכל וצ"ע. ואיבעי' לן בגמ' אם רשאי להבהב באור הענבים והמלילות דעי"ז טובים ביותר ולא איפשטא וכת' הר"מ דלא מהבהב כי קולא לבעה"ב אך כתב סתם ולא מהבהב נראה דודאי אסור והראב"ד הגי' עליו דהוא אבעי' ולא איפשטא ואם אכל ל"מ מיני' ועיין בלחם משנה שהקשה גם כן על הטור דלמה לא כתב שהוא ספק ועי' בסמ"ע שהקשה זה ג"כ. והנה לדעת הר"מ דבספק ממון מהני תפיסה אם כן אם תפס בעה"ב מהפועל ג"כ ל"מ יש לספק ג"כ כדלעיל אי דוקא מה שאכל יותר ע"י ההבהוב אבל אכילה מה שאכל בל"ז בודאי מפקינן מבעה"ב כי הפועל זכה בודאי או אפשר דלא זכה כלל דהתורה לא זיכתה לו כלל בדרך הבהוב אם כן כל מה שאכל ל"מ מהבעה"ב אם תפס ועיין בלחם משנה נראה דהיותר דוקא אבל האכילה כדרכו זכה הפועל ולדידי צ"ע בזה. ודעת ר"ת בתוס' דף פ"ט בד"ה פועל וכו' דאכילת ענבים וד"א וכש"כ הבהוב אין אסור אלא באם אין ראוים לאכילה אלא ע"י הדחק וע"י ד"א או הבהוב אבל אם בל"ז ראוים לאכילה שרי ג"כ ע"י ד"א ומכ"ש ע"י הבהוב ע"ש ולא הובא דעת ר"ת בטור ובש"ע כלל דכל הפוסקים חולקים ועי' בבעל המאור ובמלחמות: