מנחת חינוך ו:ב

1ונוהגת וכו'. כל המבוארים במצות עשה הקודם שחייבים בעשיי' ה"ה נמי באכילה נשים ועבדים וח"ע כדלעיל וטומטום פטור שהוא ערל ואנדרוגינוס חייב ולהתוס' דכל הפטורים מראי' פטורים מפסח ה"ה אכילה. ואם נטמאו הבעלים אחר עשיי' או נטמא הפסח אם אוכלין עיין ר"מ הדינים. ואם שחטו הפסח על הקטנים שהיו מכלל החבורה וכ' לעיל דפסקינן שה לב"א לאו דאורייתא ותוס' פסחים פ"ח הקשו היאך נאכל הפסח שלא למנויו הא אסור להאכיל לקטן דבר איסור בידים ותי' משום מצות חינוך שרי והר"נ נדרים כתב כיון דלאו בר המנאה הוא אין זה שלא למנויו והבאתי לעיל ונסתפקתי אם מנו הקטן ובליל ט"ו נעשה בן י"ג כגון שנולד בט"ו אם כן בתחלת הלילה נעשה בן י"ג וי"א לרוב שיטות ע' או"ח וחו"מ סי' ל"ה אם כן עתה נעשה גדול וכגון שהביא ב' שערות ג"כ אם כן לשיטת התוס' א"י לאכול הפסח עכשיו דבשעת המנאה הי' קטן ושה לב"א לאו דאורייתא אם כן הוי נאכל שלא למנויו ול"ש משום מצות חינוך כי עתה הוא גדול ובפרט אם מנוהו אביו בע"כ דעיקר מה שנמנה כיון דלאו דאורייתא אם כן א"י לאכול עכשיו ולשיטת הר"נ אפ"ל כיון דבשעת המנאה לאו בר המנאה הוא לא הוי נאכל שלא למנויו אפילו עתה בגדלותו ומכל מקום אפ"ל כיון דעיקר מינוי על האכילה ועתה הו"ל גדול הוי בר המנאה מעיקרא ואסור לאכול וא"כ לשיטת התוס' אינו יכול למנות קטן כה"ג דא"ר לאכילה דעיקר הפסח אינו אלא לאכילה עש"ס ור"מ וגם שיטת הר"מ דאם עשה קטן פסח בראשון ונתגדל בין שני הפסחים פטור מפ"ש כמש"ל אבל בכה"ג כיון דבשעת המנאה ל"ה ראוי לאכילה כי בלילה נתגדל וסמכינן על הרוב דמביא ב' שערות משום חזקה דרבא אם כן בשעת עשיי' ל"ה ראוי כלל וא"י כלל י"ח הפסח וחייב לעשות פ"ש כנ"ל לפום ריהטא.

2ולענין אם צריך לכוין לצאת י"ח ע' בסוגיא דר"ה במצ"כ יש סוברים אפילו אי מצות צ"כ מכל מקום באכילה כיון דנהנה יצא [בל"כ] ויש שיטות דוקא אם ידע שהיום פסח וזה מצה יצא בל"כ אבל אם לא ידע א"י ויש שיטות דס"ל אם אינו רוצה לצאת א"י בע"כ והענינים ארוכים בספרן של צדיקים ראשונים ואחרונים ואין כאן מקומו לברר.

3ואם נשבע שלא יאכל כזית פסח בליל פסח לוקה ואוכל פסח כי אין שבועה חל לבטל את המצוה עש"ס ור"מ ה' שבועות. ואם אסר עליו בקונם אסור לאכול כי הנדרים חלים עיין ר"מ ועיין בד' הרהמ"ח למה לא ידחה העשה הל"ת ומה שתירץ ומה שהק' עליו המ"ל בהגהותיו ויבואר במקומו אי"ה. ועיין מגן אברהם סי' תפ"ח הביא ג"כ זה אם נדר הנאה ממנה אסור לאכול מצה.

4ולכאורה קשה לשיטת אלו דסוברים מצות לאו להנות ניתנו אפילו דאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה עפ"ב דנדרים אם כן לכאורה יוכל לאכול דמצות לאו להנות ניתנו אך לפ"מ שהביא בשער המלך ה' [לולב] בשם ס' מעשה רוקח לא' מהראשונים דלכך מודה"נ ממעיין אינו טובל בימות החמה אף דמצות לל"נ אף דאיכא הנאת הגוף הטעם כיון דנהנה אחר עשיית המצוה תיכף לאחר טבילה עבר המצוה והוא נהנה ברשות ע"ש והוא ש"ס ערוך עירובין ל"א גבי מערבין בבה"ק אם כן ה"נ תיכף שבלע קיים המצוה ועברה מצותו והנאת מעיים הוא אחר הבליעה ואז כבר עברה המצוה והוא נהנה בהנאת מעיים ובאמת הוא מודר הנאה ואסור להנות. ע"כ אסור לו לאכול במודר הנאה אף דמצות לאו להנות ניתנו כנלע"ד נכון ולהאריך בענינים אלו אין כאן מקומו ואי"ה ארמוז במקומות הנצרכים.

5נראה דמנוים על הפסח אם א' אוסר חלקו על חבירו ל"מ לדעת הר"מ דפסק ביש דין חלוקה כ"א מותר בחלק שלו לאחר שחלקו עיו"ד סי' רפ"ו ור"נ פ' השותפים אם כן כ"א נוטל חלקו ואוכל אך בחלק חבירו אינו אוכל לכאורה ולדעת הרשב"א דאין ברירה אף כה"ג אינו אוכל אף חלק שלו. אך באמת אין אדם יכול לאסור כלל חלק פסחו על שום ב"י כי אף דקיימא לן כריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים הוא מכל מקום לאחר שחיטה אף ר"י מודה דממון גבוה הוא רק משלחן גבוה קזכו ע' בסוגי' דהמקדש בחלקו אם כן אינו שלו כלל וא"י לאסור דבר שאינו שלו על חבירו ומ"ל ממון חבירו או ממון גבוה דאינו שלו רק אם הדירו בעודו הפסח חי כיון דממון בעלים הוא הדין כנ"ל ותלוי בשיטות הנ"ל. אך נראה אף דהר"מ מתיר ביש בו דין חלוקה לכ"א חלקו לאחר החלוקה מכל מקום באוסר חלקו בפסח מחיים אסור אף בחלק שלו כיון דאז ינקי חלק מחלק ואסור אף אם יש ברירה כמבואר במס' יום טוב דבהמה בשותפות אסור לכ"א להוליך חלקו וכ"פ באו"ח סי' שצ"ד אם כן בבע"ח שאסר א' על חבירו חלקו אסור לאח"ש אף חלק שלו וצ"ע ביו"ד סי' רכ"ו שלא ביארו בהדיא דבבע"ח אסור ביש בו דין חלוקה.

6ולפמש"ל דפסח קדשים קלים הוא וממון גבוה לאחר שחיטה והבעלים משלחן גבוה זכו אע"ג דאם נתערב חתיכת פסח א' בין הרבה ח' של פסח אחר אסורי' לאכול הפסח מן התורה מחמת תערובות של פסח אחר ול"א דחתיכת הפסח בטל ברוב מן התורה דהרי באמת ממון גבוה הוא רק דהתורה זכתה להבעלים ולאחרים דלא זכתה ה"ל ממון גבוה ועיין ביצה ל"ח דממון בעלים ל"ב ומ"ל ממון של אחרים או של גבוה ובזה מתרצים האחרונים קו' התוס' מעילה אם אמר פרוטה בכיס זה הקדש דמעל בהוציא כל הכיס והק' התוס' ליבטל ברוב ותי' האחרוני' דמ"ב ל"ב ועיין בחיבורי כ"פ אם כן כאן נמי ל"ב דהתורה לא זכתה בעלי הפסח הזה בח' זו דהם לא נמנו עליו אם כן ה"ל ח' זו ממון גבוה ול"ב ואף דהאיסור שלא למנויו בטל על כל פנים היאך יאכל ממון גבוה כיון דלא זכתה לו התורה עדיין ועי' במצוה שאח"ז ישבתי בזה קו' הכו"פ סי' ק"ח ולקמן פ' קדושים גבי נ"ר ומע"ש בזה ובגוף דין קדשים קלים עמ"ל הלכות מעילה דלא ברירה לי' דעת הר"מ. ושלמים יש להם כל דין פסח דא"י לאסור לאח"ש וכמש"ל: