מנחת חינוך ז:ב

1שבישלו וכו'. גם בלאו דמבושל נראה דוקא שנתבשל כמב"ד אז הוי מבושל ועובר על הלאו דמבושל אבל קודם מב"ד א"ע על מבושל והוי כמו חי דא"ע בלאו זה רק עשה לשיטת ר"מ ולרש"י הלאו דצלי אש ואין לוקין דהוי לאו שבכללות ע"ש בפסחים דקודם מב"ד ל"ה בישול בשום מקום אך אם נתבשל כמב"ד כיון דלענין שבת הוי בישול אם כן כאן נמי וע"ש בש"ס לענין חמי טברי' ג"כ שוה כאן לשבת דא"ח משום בישול אם כן קודם מב"ד דל"ה בישול לשבת ל"ה בישול גם לענין זה ומכל מקום נראה דצ"ע ד"ז דודאי דין הראשון דקודם מב"ד ל"ה בישול כלל ודאי אמת אך אם נתבשל כמב"ד אפ"ל דוקא לענין שבת הוי בישול כמב"ד ע' מנחות נ"ז וש"ס כ"פ אבל לענין פסח אפשר דלא. ומנא אמינא לה דגם בב"ח כתיב לא תבשל ועובר על לאו בבישול וגם על האכילה דרך בישול ומבואר בחולין ק"ח ע"ב כשם שלוקה וכו' כך לוקה על בישולו באיזה בישול אמרו שאחרים אוכלין וכו' ופרש"י שנתבשל כל צרכו מבואר להדיא דל"ה בישול עד שנתבשל כ"צ אם כן כאן נמי ול"ד לשבת דהתם על כל פנים מלאכת מחשבת איכא אבל כ"מ שמוזכר בתורה בישול הוי בישול כ"צ כמו בב"ח אם כן כאן נמי א"ע על לאו זה בלא נתבשל כ"צ. וראיתי להפר"ח יו"ד סי' פ"ז שכתב דגבי בב"ח כל שלא נתבשל כמב"ד אינו אסור בהנאה דל"ה בישול ומביא הש"ס הנ"ל באיזה בישול אמרו וכו' נראה מדבריו דאם נתבשל כמב"ד הוי בישול לענין בב"ח ובאמת ברש"י הנ"ל מבואר להיפך דבעינן נתבשל כ"צ שוב ראיתי להפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח העיר בזה וסיים בצ"ע ורבינו הר"מ פ"ט מהמ"א דיני בב"ח אינו מביא כלל הברייתא באיזה בישול אמרו ועיין כרתי ופלתי סי' צ"ב סק"ב הרגיש בזה למה השמיטו וע"ש מה שתי' ומביא שם בפשיטות כל שאחרים אוכלים היינו מאב"ד ולא הביא כלל ד' רש"י דבעינן כל צרכו וע"ש בס' כו"פ מביא בשם הגאון ר"י לאנד סופר שהקשה בהא דפריך חלב נבלה ומשני בקדם וסילקו ל"ל זה והא לא נתבשל כמב"ד ול"ה רק דרבנן ותי' הגאון הנ"ל כמ"ש ברא"ש שבת אף דבשרא דתורא לא נתבשל מכל מקום הלחלוחית שבו נתבשל אם כן ה"נ אף שהבשר לא נתבשל כמב"ד מכל מקום הלחלוחית תיכף נתבשל מכל מקום אין לוקין בב"ח דהוי ח"ש אלא אם כן הבשר עצמו נתבשל ע"ש אם כן ה"נ דאם לא נתבשל כמב"ד שכתבתי דהוי כחי ל"א דהלחלוחית נתבשל תיכף וה"ל מבושל מכל מקום אין לוקין כיון דהלחלוחית הוי ח"ש ואיסור הוא בל"ז מחמת הבשר דהוי כחי ועובר בעשה וע"ש עוד בכו"פ שכתב דחי וכן קודם בישול מב"ד הו"ל שלכד"א וכבר כתבתי כ"פ בחיבורי זה דחי הוי כד"א ממשנה דמנחות דשעיר יוה"כ שחל בע"ש ואכלו השעיר לערב בליל שבת חי ושם מ"ע דאכילה כתיב ואכלו וכבר הסכימו דאין חילוק בכדר"א בין מ"ע לל"ת וגם מבואר בפסחים פא"ד ושמחה בחי מי איכא נראה דשמחה לא שייך אבל הוי כד"א וכמדומה שהובאו ראיות אלו בספר משנת חכמים והבאתי כ"פ בחיבור זה.

2ולפמש"ל דבבישול אם לא נתבשל כמב"ד א"ע בלאו דמבושל רק דינו כחי אם כן לכאורה אם צלאו אח"כ מותר לאוכלו דבישלו ואח"כ צלאו מבואר לקמן דעובר דלא אתי צלי ומפקע מבישול כאשר יבואר לקמן בעזה"י אך זה דווקא בנתבשל אבל כאן דאין לו דין בישול אם כן מהני שיצלה אח"כ אמנם ז"א לפמ"ש לעיל בשם הגאון מוהר"י ל"ס דעכ"פ הלחלוחית תיכף נתבשל ואסור לאכול הבשר מפני הרוטב שבתוכו שנתבשל כמבואר פכ"צ נטף מרוטבו על החרס דהרוטב אוסר לפסח ה"נ אסור לאוכלו מפני הרוטב שנתבשל בתוכו כנלע"ד ב"ה.

3והנה הלאו דמבושל הוא בין במים בין במי פירות ובין צלי קדר וכן צלאו ואח"כ בישלו ובשלו ואח"כ צלאו חייב בכ"ע וכ"פ הר"מ והרהמ"ח ועיין כסף משנה תמה על הר"מ כיון דפוסק כרבנן צלאו ואח"כ בישלו חייב ואצטריך בשל מבושל לזה ולרבנן נתבשל במ"פ הוא מק"ו וצלי קדר פטור ולמה פ' הר"מ דחייב על צלי קדר ע"ש בכ"מ מה שתירץ ודבריו צ"ע ועלח"מ ובסוגי' ואין דרכי בח"ז להאריך בפלפולים וע"ש בגמ' ומסקנא הוא גזירת הכתוב ואף אם נאמר דאין בישול אחר צלי מכל מקום ש"ה דגלי קרא ועלח"מ ובבישלו ואח"כ צלאו פשוט בש"ס דחייב אף שצלאו אח"כ מכל מקום לא נפקע ממנו שם בישול אף אם נאמר דיש צלי אחר בישול לענין שבת עס"י שי"ח מכל מקום היינו לחייבו עתה אבל לא נפקע הקודם ובצלאו ואח"כ בישלו כיון דצלאו מעיקרא הבישול אח"כ מבטלו או לר"י או דגזירת הכתוב כך ע"ש בגמרא ובסי' שי"ח ובברכות סוגיא דשלקות ויש מקום לפלפל ואני לא באתי רק להעיר לדינא.

4ודוקא שבישל בתולדות האור אבל אם בישל בחמי טברי' דל"ה תולדות האור אינו חייב משום בישול רק עבר על עשה דצלי אש עש"ס ור"מ וגם גבי שבת פטור בחמי טברי' עיין כאן בש"ס ובה' שבת וכן גבי בב"ח לא מיקרי בישול כלל עיין ר"מ פ"ט מהמ"א ויו"ד סי' פ"ז. והנה אף דיש כאן ריבוי בשל מבושל מכל מקום לא נתרבה חמי טברי' כלל כמבואר כאן להדיא בגמרא. ואני מסופק בשבת דפסקינן אין בישול אחר בישול וכן בב"ח ע' כו"פ סי' פ"ז וגבי שבת יש סוברים דאפילו צלי אחר בישול ובישול אחר צלי' אינו חייב עס"י שי"ח אם בשלו בחמי טברי' ואח"כ בשלו באור אם חייב מי נימא דמ"מ נתבשל אך היא גזירת הכתוב דאינו חייב על תולדות חמה אבל מכל מקום לענין זה ה"ל נתבשל דהבישול אחר אינו נחשב כלל ופטור או כיון דל"ה מבשל לענין שבת אם כן לא הוי בישול וחייב אח"כ בין בשבת בין בב"ח ויבואר לקמן אי"ה במקומו וכעת ל"מ גילוי לד"ז. וכן כאן גבי פסח אם בישלו בח"ט ואח"כ בישלו בתולדות האור אפשר לספק אף דגבי פסח אפילו צלאו ואח"כ בישלו חייב מכל מקום אפשר דוקא בישול מבטל מתורת צלי' ע' טוא"ח סי' שי"ח בשם הרא"מ דלמד מכאן דגם לענין שבת יש בישול אח"צ אף דא"ב אחר בישול ועט"ז שם אבל כאן אפשר דמבושל בח"ט הוי בישול גמור רק דגזירת הכתוב דל"ה בישול אבל מכל מקום אין בישול אח"כ א"ד כיון דנתרבה יש בישול ועלח"מ דסברת הר"מ דצלאו ואח"כ בישלו חייב דהבישול מבטל אם כן אפשר דאין בישול אחר בישול. שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי בפרי מגדים או"ח שי"ח סק"ו נסתפק בזה לענין שבת אם בישלו בח"ט ואח"ז בישלו באור אם חייב ודעתו נוטה שפטור ומותר לגמרי אם כן אפשר לענין פסח נמי א"ב אחר בישול ואפשר כיון דמרבינן מבשל מבושל זה ג"כ בכלל להר"מ וראב"י והוא ענין עמוק בס' שי"ח.

5גם נסתפקתי אם בישלו לפסח בח"ט וצלאו אח"כ באש מה דינו כיון דמבואר כאן בגמרא כיון דבשלו אם כן לא פקע מיני' שם מבושל אבל כאן דאינו מבושל ורק עובר משום צלי אש כמו שאוכל חי אם כן בצלאו אח"כ ש"ד או אפשר אם נאמר כהשיטות דגם גבי שבת אין צלי אחר בישול וזה הוי כמו נתבשל אם כן ל"מ צלי אח"כ לשווי' צלי אש ע' בשיטת הרא"מ וראב"י ויש לפלפל וקצרתי מאוד וסמכתי על המעיין.

6והנה פ"ט מהמ"א הביא הר"מ המעושן אין לוקין עליו משום בב"ח ועיין במ"מ דהוא אבעיא בירושלמי ע"כ פסק דאין לוקין אך הוא ספק תורה והנה בב"ח בצלי יש דיעות אי אסור מן התורה עפר"ח וכו"פ דיש כמה דיעות דצלי אינו בכלל בישול בב"ח ולדיעות אלו צ"ל דאבעיא בירושלמי המעושן דהוא עדיף מצלי וסברא דהוא בכלל בישול וכאן אינו מביא הר"מ ואינו מבואר בש"ס דין זה דמעושן היאך דינו בודאי לאו צלי אש הוא אך הס' הוא דלמא הוי בכלל בישול ועובר על לאו דמבושל ואי תימא מאי נ"מ הא מכל מקום אסור דלא הוי צלי אש ז"א דנ"מ בצלאו אח"כ על האש דא"נ דמעושן הוי כמבושל ה"ל בישלו ואח"כ צלאו דאסור וא"נ דלאו מבושל הוא ה"ל כמו חי ומהני צלי' אח"כ וגם לענין שבת יש לחקור איך הדין ואין כאן מקומו וכאן הוא נ"מ ול"מ מבואר וצ"ע.

7ומה נקרא מבושל בודאי בכ"ר הוי מבושל אך בכ"ש ל"ה מבושל ועירוי תלוי בשיטת הראשונים אי מבשל כ"ק והד' ארוכים ביו"ד ואו"ח ואין כאן מקומו.

8ואם צלה הפסח שלא על האש עובר עליו משום עשה דצלי אש ואם נצלה כדינו ואח"כ צלאו עוד שלא באש מבואר בתוס' פסחים שהבאתי לעיל דל"ש לאסור משום צלי מד"א רק בבישלו אח"כ אסור משום הריבוי אבל לא בצלי מחמת ד"א. וה"ד נצלה כ"צ תלוי במש"ל אי צליית מב"ד הוי נצלה כ"צ או נצלה כ"צ ממש בעינן ע"ל. והנה התוס' כתבו דדוקא בבישלו אח"כ דנתרבה מבשל מבושל אבל צלי מחמת ד"א ל"ש אם כן בנצלה ואח"כ נתבשל בחמי טברי' מותר לאכול דל"ה אלא מחמת ד"א אך אפשר לר"כ דסובר דהבריית' כר"י דבישול מבטל הצלי' אפשר דגם בישול של ח"ט מבטל הצלי' ול"ה צלי אש אם כן אסור לאכלו וזה תלוי בבישול אח"כ וצריך אריכות ואי"ה אשנה פרק זה. וכ"כ הלחם משנה דסברת הר"מ דבישול אחר צלי' חייב לא מטעם ריבוי בשל אלא דהבישול מבטל הצלי' כר"י אם כן יוכל להיות דגם בישול בח"ט מבטל צלי' ול"ה צלי אש ע' בגמרא כי קצרתי בענינים אלו וצ"ע. ואם אכל מבשר הפסח חי ביטל מ"ע שנאמר צלי אש ער"מ. עוד מבואר שם דבצלי כ"צ עד שנתחרך ואכלו פטור ולא כ' דביטל מ"ע ובאמת כן מבואר בהדי' בגמ' דמ"א ת"ר יכול צלאו כ"צ יהא חייב ת"ל אל תאכלו וכו' נא ובשל אמרתי לך ולא צלאו כ"צ היינו דשוי' חרוכא ולא סיים הש"ס יכול יהא מותר ת"ל צלי אש ואח"ז ת"ר יכול אכל זית חי יהא חייב ת"ל נא נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת"ל כ"א צלי אש מבואר להדי' דעל חי עובר על עשה דצלי אש ובחריך אינו עובר ובמהרש"א הקשה זה כיון דס"ד דחריך לא צלי אש הוא אלא קלי אש כפירש"י אם כן אף דממעטינן מנא מכל מקום אפשר דלאו צלי אש הוא כמו חי ובשו"ת ח"צ סי' ס"ב ס"ג תי' דכיון דקודם שנתחרך הוי צלי לא אתי חירוך ומבטל הצליי' והוי צלי אש ומעיקרא ס"ד דלא הוי בכלל ע"ש. העולה מזה דחריך א"ע בעשה אבל חי עובר בעשה וע"ש עוד בח"צ דחריך מיירי דראוי לאכילת אדם והנה מלשון הש"ס יכול יהא חייב ואח"כ אמרינן נא ובשל וכו' ולא צלאו כ"צ נר' אפשר דאינו חייב על כל פנים פטור אבל אסור וכן מלשון הר"מ דפטור נראה דאסור כפטורי שבת דמדרבנן אסור ועיין בראב"י הובא דבריו בה' יוה"כ דסובר דוקא בשבת דנזכר פטור הפשט פטור אבל אסור אבל בשאר פטורים אפילו לכתחלה מותר וע' פר"ח ה' יוה"כ דרה"פ סוברים דבכ"מ דנזכר פטור היינו אבל אסור וכ"ד הר"מ בכ"מ אם כן ה"נ אבל על כל פנים אינו אסור מן התורה וחי עובר בעשה מה"ת.

9וער"מ דסכין את הפסח ביין וכו' ובמי פירות אבל לא במים ומותר לטבל אחר שנצלה במי פירות והחילוק בין מים למ"פ יצא לו ממשנה שם אין מבשלין הפסח במשקין אבל סכין ומטבילין בהם נראה דוק' משקין אבל במים אסור וע' צל"ח הקשה מה לי מים ומ"ל מ"פ כיון דתרווייהו אסורים בבישול מן התורה וראיתי שם לפום ריהטא מה שתירץ בחכמה ודבריו אינם מובנים והר"מ דיליף מ"פ מבשל ולא מק"ו ע"ש ואפשר סמך אפלפול שכתב לעיל ולא עיינתי וגם נראה דסכין אפילו בתחלת הצלי' ולא שייך תירוצו ע"ש ועכצ"ל דטעם הר"מ דבאמת סיכה אינו כבישול אך דוק' במ"פ דדרכו לסוך ולטבל מותר ול"ג אטו בישול אבל מים דאין דרך סיכה במים והוי קצת דרך בישול ע"כ גזרו בזה כמבואר לקמן דסיכה משהו בעלמא וכו' ע"כ לא נחשב כמבושל.

10והנה בלאו זה עש"ס ור"מ דא"ח על נא ומבושל אלא בליל ט"ו שישנו בקום אכול צלי אבל אכל נא ומבושל מבע"י פטור שנאמר ל"ת כ"א צלי אש בשעה שישנו בקום אכול צלי וכו' ומבואר בגמרא ור"מ דאכל מבע"י פטור וכבר כתבנו דכל היכי דמבואר פטור אסור מדרבנן על כל פנים אין איסורי תורה בנא ומבושל מבע"י כלל אך אם אכל כזית צלי מבע"י עובר בעשה עש"ס ור"מ. וחי אינו מבואר הדין אם אכל מבע"י אם עבר בעשה דצלי ונראה כמו דא"ע על נא ומבושל כך א"ע על חי כפשט לשון הש"ס והר"מ אכל צלי מבע"י עובר בעשה נר' דחי ונא ומבושל א"ע כלל ובנא ומבושל אפשר אסור מדרבנן ובחי דאינו מבואר כלל אפשר אפילו איסור דרבנן ליכא וצ"ע.

11ונראה דכשם שאינו מחויב על לאו זה מבע"י היינו בערב פסח ה"ה לאחר ליל ט"ו כגון ביום ט"ו א"ע עליו בזה ואם התרו בו ביום ט"ו על נא אין לוקין רק על לאו דנותר אבל אם הי' לאו דנא ביום הי' לוקין על לאו דנא כי לא נפקע וגם לאו דנותר הי' חל כי נא כל הלילה הוי כמו כל פסח כשר דראוי לצלות ולאכול אלא באמת תיכף בבוקר כיון שאינו בקום אכול צלי א"ע על לאו דנא כלל ולוקין רק על לאו דנותר וז"פ. והנה אלאו דמבושל ג"כ א"ע רק בלילה עיין ר"מ דהיא רק בשעה שישנו בקום אכול צלי אם כן גם בט"ו אין לוקין על לאו דמבושל רק על נותר וגם נראה דעל נותר נמי אינו חייב כיון דנפסל קודם שנעשה נותר לא חל נותר שיתחייב דנותר א"ח רק אם הי' ראוי לאכילה ונתותר אבל אם קודם לא הי' ראוי לאכילה אינו חייב על נותר והוא מבואר בכריתות י"ד דמקשה הש"ס דנחשב כגון שאכל פיגול ומשני בחדא בהמה מיירי בשני בהמות לא קמיירי ופיגול ונותר בחדא בהמה לא אשכחן ופירש"י כיון דנתפגל אם כן ל"ח לא למאכל אדם ולא למאכל מזבח הלכך לא חל עליו נותר ע"כ. חזינין דהיכי שנפסל קודם שנעשה נותר לא חל נותר לחייבו משום נותר לא מלקות ולא חטאת וא"ל דוק' פיגול דלא היתה שעת הכושר דמה"ת לחלק אף דשם באמת ר"ל דבחדא בהמה לא משכחת וזה דוק' בנפסל בדם דנפסלה כל הבהמה וגם בפיגול חייב חטאת ע"ש בגמר' אבל נראה דכ"ה דנפסל קודם שנעשה נותר אינו חייב על נותר כנלע"ד. וראיתי בצל"ח פסחים כ"ח מחדש דבר חדש דכמו דבזבח כשר עוברין בבל תותירו ה"נ בזבח שנפסל עוברין על לאו זה וצריך לשרפו מיד והיא תמו' מסוגי' דכריתות דמבואר דבזבח פסול ל"ש נותר וזה כמה תמהתי עליו אח"ז מצאתי בנוב"י ת' יו"ד סי' י"ג שחכם א' הקשה אותו ק' זו ותירץ דנהי דעובר על הלאו דלא יותיר מכל מקום אינו חייב כרת אם אכל נותר כזה דנותר בעונש כרת כתיב ואוכליו עונו ישא וכו' חילל וכו' ובזבח פסול ל"ש חילול שכבר מחוללת ועומדת כמו כהן טמא שאכל תרומה טמאה דא"ח ע"ש על כל פנים נראה דאם נפסל באיזה צד א"ח משום נותר וזה דוק' בנתבשל דנפסל וא"ל תקנה או אפילו דנצלה מחמת ד"א ולא באש אם כן לא חל נותר אבל בנא דהי' יכול לצלותו הוי כמו כל קדשים כשרים וחייב משום נותר וז"פ.

12והנה בדין נותר לא עיינתי היטב ויבואר במקומו אי"ה אך אכתוב כאן איזה הערה לעורר התלמידי' דלפ"ז דניתר ל"ש בנפסל אם כן היאך אמרינן כאן בגמ' דרבנן ילפי מבושל במ"פ מק"ו מה מים וכו' מכ"ש מ"פ הא אמרינן בכ"ד במס' זו גבי אין בעור חמץ א"ש דחכמים סוברים והכי הלכת' דכל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל א"ד אם כן דין זה דמבושל במ"פ יהי' עובר על לאו דמבושל ג"כ תחלתו להחמיר וסופו להקל דאם בישלו במ"פ יהי' עובר עלי' משום מבושל בליל ט"ו והוי להחמיר אבל מיום ט"ו ואילך יהי' להקל דאינו חייב עלי' משום נותר ופטור מכרת ומלקות וחטאת כמש"ל והיא קולא גדולה והיאך נלמד מק"ו להחמיר קצת מה שסופו להקל קולא גדולה ואם הפסח בכה"ג כשר הוי חומרא יותר דחייב משום נותר מלקות וכרת וחטאת בלא זמן קצוב תמיד אחר ליל ט"ו אם כן מאי ק"ו הוא זה. אך באמת ל"ק דהנה מבואר בתוס' שם דאף בלא הק"ו מכל מקום אסור משום צלי אש אך הק"ו הוא למלקות ע"ש אם כן שפיר הוי חומר' דחייב מלקות ואי משום נותר דבלא הק"ו נמי אינו חייב משום נותר כיון דפסול מחמת דאינו צלי אש כמש"ל דבכ"ע דנפסל אינו חייב משום נותר אך קשה כיון דיליף בק"ו אם כן לפ"מ דס"ל לרבנן דצלאו ואח"כ בישלו ג"כ עובר עלי' אם כן גם בבישלו במ"פ אחר הצליי' חייב עלי' וזה סופו להקל דאי לא ילפינן בק"ו אם כן לא יהיה חייב משום מבושל וגם אינו צלי מחמת ד"א כיון דנצלה כ"צ באש לא פסל אח"כ שום דבר אחר כמבואר בתוס' כ"צ שהבאתי רק בישול מריבויא דקרא אם כן בנתבשל במ"פ אחר הצליה דאינו חייב רק משום הק"ו דהוי מבושל הו"ל סופו להקל כנ"ל. אך גם זה לא קשה לפמ"ש הצל"ח דהק"ו אינו רק בבישול אבל צלאו ואח"כ בישלו במ"פ אינו חייב לרבנן דהנה התוס' הקשו היאך ילפינן מבושל במ"פ מק"ו הא אין מזהירין מן הדין ולשיטת הר"מ כמ"ש הרב המגיד פ"ב מהמ"א דכל היכא דאיכא עשה בל"ז שפיר מזהירין מה"ד וע"ש במ"ל שתי' כן קו' התוס' דכאן עשה דצלי אש ושפיר מזהירין מה"ד אם כן זה דוק' בבישלו מעיקר' אבל צלאו ואח"כ בישלו במ"פ אי לאו ק"ו א"ע בעשה כיון דנצלה כס' התוס' פכ"צ שהבאתי אם כן שוב אין מזהירין מה"ד ורבנן מודו דצלאו ואח"כ בישלו במ"פ א"ח משום מבושל יע"ש בצל"ח אם כן כיון דהק"ו הוא דוקא בבישלו מעיקר' במ"פ דאיכא עשה ג"כ אם כן אין סופו להקל כי בלאו הכי א"ח משום נותר כיון דנפסל מחמת דאינו צלי אש כמש"ל. וגם לשיטת התוס' דהק"ו גילוי מילתא אם כן לדבריהם בבישלו במ"פ אפילו אחר הצלי' ג"כ חייב משום מבושל אף דאינו בעשה דצלי אש מכל מקום ניחא דק"ו כה"ג דהוי רק ג"מ ילפינן בכ"ע ול"ש תחלתו להחמיר דל"ה רק ג"מ בעלמא ולא עיינתי בזה היטב וע' סנהדרין ואה"ע סי' ו' ז'.

13וער"מ ה' פה"מ פח"י הי"ט וז"ל א"א שיתחייב אדם על אכילה אחת משום פיגול ומשום נותר שהפיגול הוא קרבן שנפסל במחשבת הזמן ואינו עולה לשם קרבן ולא נרצה כלל והנותר הוא הנשאר מקרבן שקרב כמצותו לאח"ז אכילתו עכ"ל. והנה בש"ס הקושיא קאי על פיגול לענין חיוב חטאת ומשני פיגול ונותר בחדא בהמה ל"מ לה וגם ר"ל על חדא בהמה אם כן בבהמה אחת דנפסלה כולה לא משכחת נותר כמש"ל אבל הר"מ דכ' באכילה א' לא משכחת לה וכ' הטעם דלא נרצה הקרבן כלל משמע דבענין אחר אם נפסל איזה חלק מהקרבן ונעשה נותר חייב אף משום נותר מכל מקום אפשר הר"מ לישנא דש"ס נקט אבל האמת איזה חתיכה מהקרבן דנפסלה קודם שנעשה נותר א"ח משום נותר ומכל מקום צ"ע ואי"ה במצות פיגול ונותר אשנה פרק זה. ומכל מקום נראה דאפילו אם נאמר דבדבר פסול א"ח משום נותר מכל מקום דוקא בעומד בפיסולו גם לאחר שנעשה נותר אבל כאן דתיכף בעה"ש פקע שם מבושל כמש"ל אם כן חל עלי' שם נותר וחייב משום נותר וצ"ע בענינים אלו.

14ואם בישל הפסח כמו שאסור באכילה כך אסור בהנאה בליל ט"ו חדא דק"ל כר"א כ"מ שכ' ל"ת אה"נ במשמע וכ"פ הר"מ בהמ"א ועוד דקדשים שנפסלו באיזה ענין אסורים בהנאה. וד"ז דפסח מבושל אסור בהנאה מבואר להדיא חולין קט"ו דרשב"ל סובר מנין לבב"ח שאסור באכילה ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל לומר לך יש לך בישול אחר כזה שהוא אסור א"ל ר"י כעורה זו ששנה רבי וכו' ומשני אי מההוא ה"א דוקא באכילה בהנאה מותר קמ"ל ופירש"י מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתו ויוצאים לבית השריפה אף זה אסור בהנאה ע"כ מפורש להדיא בגמ' דפסח מבושל אסור בהנאה כמו כל הקדשי' שנפסלו ע"ש. והנה בא לידי ס' ברית אברהם וראיתי שם לפ"ר בסוף א"ח פלפל בסוגי' דפסחים במבושל וצלי ואין דרכי בח"ז לפלפל. אך ראיתי שהקשה שם על ד' רש"י חולין שהבאתי דנראה מדבריו דפסח שנתבשל טעון עיבור צורה ואינו נשרף מיד הא מבואר להדיא בפסחים פ"ג דפסח שנטמא או שיצא נשרף מיד וע"ש בש"ס דבר שפסולו בגופו נשרף מיד וכ"פ הר"מ הק"פ אם כן גם מבושל הוי פסולו בגופו ולמה טעון עיבור צורה ולפמש"ל ל"ק דפסח שפסולו בגופו ישרף מיד היינו בי"ד כמו שפירש"י להדיא דבליל ט"ו אין שורפין קדשים ביום טוב וכן מפורש פ"ד מהק"פ בר"מ אם כן אם נתבשל בי"ד אין איסור תורה כלל לאכלו בי"ד כמש"ל דלא מצינו בזה שום איסור תורה אם כן לרש"י שקאי על הפסוק מן התורה אם כן קודם ליל ט"ו א"צ לשרוף כי ראוי לאכילה ולמה נפסיד קדשים ותיכף משחשיכה או שנתבשל משחשיכה אם כן ממילא טעון עיבור צורה דאינו נשרף ביום טוב אלא עד ט"ז וע"ש בברית אברהם מה שתירץ ומה שהקשה על הק"ו של רבנן דהוא סופו להקל בע"א והספר בא לידי בשאלה ואיני עומד כעת בענין לעיין היטב בדבריו והנלפע"ד כתבנו.

15ונא אין שייך לאסרו בהנאה דהא אי בעי צלי לה ואכל כמו חי אבל מבושל או נצלה ע"י ד"א היכי דנפסל ואין תקנה לחזור להכשירו ה"ל קדשים שנפסלו ואבה"נ וז"פ.

16והנה הלאו הזה ככל הלאוין שבאכיל' דחייב על כזית וגם בכא"פ וח"ש אסור מן התורה והנאת גרונו סגי ואין שום חילוק בינו לשאר לאוי אכילה וגם אם אכלו צלי מחמת ד"א דעובר בעשה דינו ככל האסורים שבתורה ופשוט.

17וההתראה צריכה על נא בלאו דנא ועל מבושל בלאו דמבושל אבל משום לאו דצלי אש אינו מועיל דהו"ל לאו שבכללות עיין תוס' בסוגיא וברמב"ן בס' המצות בעיקר ט'.

18ואם הפסח נכבש בחומץ כדי שיתחיל להרתיח אף דקיימא לן כבוש כמבושל בחומץ [ועש"ך סי' קה] או דכבוש בציר אחר הצליה מכל מקום כבוש כמבושל הוא רק דמבליע ומפליט אבל לא כבישול ואף לענין שבת ומכ"ש כאן דבישול אינו רק בתולדות האור (וגם גבי שבת כן) וע' ראשונים ואחרונים ביו"ד ואין להאריך.

19ומליח ג"כ לא הוי כבישול אף דנראה דעת הר"ן בע"ז דמליח חייב בשבת משום מבשל עפר"ח יו"ד סי' ס"ח ואחרונים ובשער המלך ה' חו"מ שכתב שם דגם הר"ן מודה ובפרט גבי פסח דאף בח"ט [אינו כמבושל] וגם בב"ח דכתיב בישול מליח הוא רק דרבנן אם כן ודאי אינו חייב משום לאו דבישול רק אפשר כיון דאמרינן דמליח הוא כרותח דצלי אפשר הוי צלי מחמת ד"א אך נראה דל"ה רק להפליט ולהבליע אבל אין שייך בישול וצליה וענוב"י ח' או"ח סי' כ"ג ויו"ד כתב שביאר זה בצל"ח פכ"צ ובצל"ח שלי חסר ועיין תוס' פכ"צ דע"ד ד"ה כבכ"פ ועיין בראשונים ואחרונים או"ח ויו"ד והסכמת כולם שאין בישול וצליה במלח רק להפליט ולהבליע: