מנחת חינוך ז:א

1שלא לאכול וכו'. ער"מ פ"ח מהק"פ ובפסחים מ"א אמרינן ה"ד נא אר"ה אברנים ופירש"י מה שקרוי בלשון פרסי אברנים נקרא בלשון הק' נא ולא ידענו השיעורין דאין אנו בקיאין בלשון פרסי והר"מ כתב כלשון הרהמ"ח שהתחיל מעט מעשה האור וא"ר לאכילת אדם עדיין וצ"ל דשיעור זה הוא קודם מאכל בן דרוסאי עדיין ומאב"ד להר"מ פ"ט מה' שבת הוא חצי בישולו ולרש"י שליש בישולו ומבואר כ"פ בש"ס דלכל עניני' כגון שבת ובש"ע הוי מאב"ד בישול אם כן כאן נמי אם נצלה כמאב"ד חצי צלי' להר"מ ושליש לרש"י לא הוי נא והוי צלי גמור וקודם לזה הוי נא וע' או"ח סי' שי"ח לענין בישול מאב"ד כנלע"ד. ולכאורה אפ"ל לשיטת רש"י שאביא לקמן דלא הוי בישול קודם שנתבשל כל צרכו אפשר נמי לא מיקרי צלי קודם שנצלה כ"צ והוי נא אך מלשון הש"ס ה"ד נא וכו' ולמה לא אמר קודם שנצלה כ"צ וגם מלשון הר"מ והרהמ"ח שכתבו שהתחיל בו האור מעט נראה דהוי קודם מאב"ד וכמאב"ד הוי צלי ומכל מקום צ"ע בזה דאפשר רק לענין שבת כן אבל לשאר ענינים ל"ה בישול ולא צלי קודם שנתבשל או נצלה כ"צ וצ"ע.

2והנה אף לפמ"ש דאם נצלה כמאב"ד הוי צלי גמור ולא נא להר"מ מכל מקום היינו דוקא בנצלה כמאב"ד משני צדדים אבל אם נצלה כמב"ד מצ"א לאו כלום הוא ולא הוי דין צלי ואף בשבת אינו חייב בכה"ג והוא ש"ס ערוך מנחות כ"ז גבי שבת אי נצלה כמב"ד מצ"א לאו כלום וא"ח על שבת אם כן לא הוי כאן צלי והוי נא ע"ש בש"ס וכ"פ הר"ם פ"ט משבת. והנה אם לא נצלה כדינו דהוי נא יש תקנה דיצלה עוד עד כ"צ או מאב"ד לפמש"ל ויאכלנו ויש תקנה לאיסורו וז"פ. ומבואר פכ"צ פ"ד ע"ב גבי שבירת עצם בנא דחזי לאכילה דמטווי ליה ואכיל ומבואר בש"ס ור"מ כמה דינים דאינו נא ואינו מבושל כגון חי או צלהו ע"ג סיד או בחמי טברי' דעובר על עשה צלי אש כל שלא נצלה ע"ג אש עובר בעשה או לרש"י לאו שבכללות ע' בסוגיא ומבואר שם בש"ס ור"מ דבישלו ואח"כ צלאו לא נפיק מתורת בישול ומסופק אני אם צלה אצל האור מעט דהוי נא ואח"כ צלה כולו שלא על האש כגון בחמי טברי' וכדומה משום עשה דצלי אש ודאי עבר נהי דנצלה קצת על האש עד שנעשה נא מכל מקום לא נצלה כדינו על האש ול"ה צלי אש וכן מפורש בתוס' פסחים ע"ז ע"א ד"ה אלא דוקא בנצלה כ"צ לא נפסל אח"כ משום צלי מחמת ד"א אבל בנא נפסל מחמת צלי ד"א ע"ש. אלא אני מסופק אם לוקין משום נא אם נאמר דעכ"פ כיון דנצלה לגמרי אפילו שלא על האש יצא מכלל נא על כל פנים א"ד כיון דהיה נא עובר ג"כ משום הלאו דנא כיון דהתחיל רק מעט מאור ולא אתי הצלי דד"א ומפיק ליה מלאו דנא כמו דצלי אינו מפיק מתורת בישול אף דנאמר דיש צלי אחר בישול ע' או"ח סי' שי"ח מכל מקום כיון דחל שם בישול לא נפקע ה"ה כאן לא נפקע תורת נא רק אם נצלה לגמרי אח"כ על האש דוקא דזה ודאי דא"א בענין אחר דתמיד בתחלת צלייתו הוי נא אך אם לא נצלה על האש אח"כ אפשר דלא נפקע מתורת נא דגזירת הכתוב דאם התחיל בו קצת האור ולא נגמר עובר בלאו הזה וצ"ע. וכן אני מסופק אם הי' נא ואח"כ בישלו לשטת הרמב"ן ע' בסה"מ להר"מ והרמב"ן ומבואר קצת לקמן בד' הרהמ"ח דאם אכל נא ומבושל לוקה שתים דהוי שני שמות עיין באריכות וא"כ בכה"ג דהוי נא ואח"כ בישלו אפשר לא נפקע הלאו דנא וא"כ חייב שני מלקיות משום נא ומשום מבושל וכ"ת אין אחע"א ז"א דודאי בישול הוי איסור מוסיף דקודם הבישול הי' לו היתר לאכלו שיצלה כ"צ על האש ועתה נאסר ול"מ צלי אח"כ ונאסר לעולם והוי א"מ ואין כאן מקומו להאריך באחע"א א"ד כיון דנתבשל ל"ה נא וצ"ע: