מנחת חינוך עז:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 77:3
Open in the reader →1אין פותחין כו'. נראה מדבריו דכ"א מצוה בתחלת מו"מ של דין להתחיל בזכות ולא נתבאר אם אינו רואה לו זכות מה יעשה. ובסנהדרין ל"ב ע"ב מבואר אהא דפותחין בזכות היכי אמרי ליה ואיכא כמה תנאי ואביי ורבא סברי דא"ל אי קטלת לא תדחל וכ"כ הר"מ פ"י ה"ז ואי כדברי הרהמ"ח ל"ק היכי אמרי דכ"א מחויב להתחיל בזכות אלא מבואר דגזירת הכתוב דא"ל אי לא קטלת כו' אבל אח"ז בשעת מו"מ כ"א יכול לומר הנראה בעיניו אף לחוב ועוד אם כ"א י"ל זכות בתחלת דבריו אם כן לא יוכל ללמוד חוב כמבואר לעיל דהמלמד זכות וכו' והיאך משכחת לה בשעת מו"מ שיהיו מחייבים אם לא שעברו על הלאו אך באמת גזירת הכתוב שיאמרו לו כמבואר בש"ס ור"מ אבל בשעת מו"מ כ"א רשאי לומר מה שנראה בדעתו כנ"פ. ודברי הרהמ"ח מגומגמים קצת. ומ"ש הרהמ"ח לקמן מדיני המצוה שאמרו ז"ל שאם פתחו כולם לחובה פטור ול' הר"מ פ"ט מסנהדרין שפתחו כולם בד"נ תחלה ואמרו כולם חייב ה"ז פטור עד שיהי' מקצת מזכים שיהפכו בזכותם. והנה ד"ז אינו ענין לדין שכתב דמצוה להתחיל בד"נ לזכות דהיינו אי לא קטלת ונאמר דאי לא אמרו כן פטור ז"א דאין טעם לזה רק הוא דין בפ"ע ומבואר בספ"ק דסנהדרין דף י"ז דאר"כ סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרים אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא והני תו לא חזו לי' זכותא ע"כ. והנה הוא מטעם המבואר בש"ס. והנה לשון הר"מ והרהמ"ח צ"ע מ"ש הר"מ סנהדרין שפתחו תחלה ואמרו חייב נראה דוקא בפתחו תחלה ובש"ס אינו מבואר זה רק סנהדרין שראו כולם משמע אף דפתחו כולם ואח"כ הסכימו כולם לחיוב מכל מקום פטור כיון דגמירי כו' דנראה כונת הר"מ דודאי אינו תלוי בפתיחה רק לפי הטעם המבואר בש"ס ד"ז נוהג ביום ראשון דאם ביום ראשון חייבו כולם ממילא פטור דלא נפקע ליה מה שמלינין דינו כיון דלא חזו לי' זכותא אבל אם ביום ראשון הי' מקצת מזכין מלינין דינו ולמחר אפילו היו כולם מחייבין בודאי הורגין אותו ועיקר כוונת פתיחה היינו ביום ראשון כיון דאינו גמ"ד אם כן בכה"ג פטור וממילא פשוט כיון דאמרו ביום א' כולם לחיוב בודאי פתחו ג"כ לחיוב דאי זיכו אסור להם לחזור ולחייב אם כן ביום א' פטור כיון דגמירי הל"ד אך לא תלוי בפתיחת דין דודאי אפילו אם פתחו כולם לחוב ואח"ז חזרו קצת וזיכו בודאי נהרג כיון דאיכא מזכין ויוכל להתקיים הכלל אינו תלוי בפתיחה רק תלוי ביום ראשון אם היו כולם לחוב פטור ואם היו בתחלה כולם לחוב ואחר זה חזרו קצת לזכות בודאי נהרג כמו שאמרו בש"ס והר"מ והרב המחבר סתמו ואין ביאור לדבריהם אם לא כמ"ש: