מיני תרגומא על תורה, שמות כא:יח

1אוֹ בְאֶגְרֹף ז״ל הרמב״ן. על לשון רבותינו אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה כמו שאמרו בעלי אגרופין אגרופו של בן אבטיח וכן להכות באגרוף רשע יד רשע המכה והזכיר הכתו׳ שתי הכאות אחת קשה והיא האבן ואחת קלה והיא האגרוף וכו׳ ואחרים אמרו כי אגרוף רגב עפר מלשון עפר עבשו פרודו׳ תחת מגרפותיהן והאל״ף כאל״ף אזרוע והוא דעת אונקלוס שאמר בְכוּרְמֵיזָא והזכיר את אלה ג״כ לאמר כי גם ברגב ימות אם הכהו במקום שיש בו כדי להמית וזהו להבדיל החרב מה שאין צריך אומד כמו שהזכירו חכמים עכ״ל. הנה מה שכתוב אגרופו של בן אבטיח היא משנה פרק י״ז כלים והביאה הש״ס בכורות דף ל״ז ומ״ש וכן להכות באגרוף רשע הוא פסוק בישעי׳ סימן נ״ח פסוק ד׳ אבל מ״ש מלשון עפר עבשו וכו׳ לא מצאתי אלא ביואל סימן א׳ פסוק י״ז איתא עבשו פרודות תחת מגרפות הן. ופירש רש״י בשם תרגום יונתן בן עוזיאל עבשו. העלו חלודה ועיפוש. פרודות. ת״י גרבי חמרא: ומגרפותיהן. ת״י מגופותיהן מגופות כסוי החביות: וכן מ״ש כמו שאומרין בעלי אגרופין לא מצאתי אלא בפסחים דף נ״ג: איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה וזה הדבר אשר נעלם ממני מאי טעמ׳ כתב הרמב״ן דוקא אחר ואחרים אמרו כי אגרוף רגב וכו׳ והוא דעת אונקלוס וכו׳ והלא לפירוש הראשון שהאגרוף הוא היד וכו׳ ניחא טפי לומר והוא דעת אונקלוס דהא קרא דמביא ולהכות באגרוף רשע [דהוא במשמעות אגרוף ממש] ותרגם יונתן בן עוזיאל בְּכוּרְמֵיזָא דְרִשְׁעָא וקצת צ״ע. וראיתי ברשב״ם כתב בזה״ל או באגרוף לפי הפשט כתרגום מין אבן או לבנה שהרי בהשלכת אבן הכתוב מדבר וכן מצאתי בתורת כהנים בנגעי בתים אצל וחלצו את האבנים בלבנים או בטורמסין וכן להכות באגרוף רשע באבן גדולה אשר ימות בה ויחבל בה עכ״ל. ודע דבת״כ פרשת מצורע כך איתא אי אשר בהן הנגע יכול אפי׳ קרמודים אפי׳ לבנים וכו׳ וז״ל הקרבן אהרן אי אשר בהן הנגע וגו׳ כלומר ואם אמר אשר בהן הנגע ולא אמר האבנים הייתי אומר אפילו קרמידן והם רעפים וכן נקראי׳ בלשון ערבי קרמוד ובלשון יון קרמודו וכו׳ עכ״ל. מעתה תראה כי טעו׳ נפל בדברי הרשב״ם ושרצונו לפרש דעת התרגום כך ושהכ״ף מתחלף בקו״ף. ואודיע כי ז״ל המוסף הערוך כורמיזא תרגום או באגרוף או בכורמיזא פירוש יוני אבן מוכנת לירות בה עכ״ל: