מיני תרגומא על תורה, שמות כא:ל

1אִם כֹּפֶר וכו׳ תרגום אונקלוס אִם מָמוֹן. קצת משמע דס״ל לאונקלוס כופרא ממונא הוא. אבל לפי מה שכתבתי כבר מסקנות הש״ס ב״ק דף מ׳. דלכ״ע כופרא כפרה הוא אי אפשר לומר כך. ודע דז״ל הרמב״ן את כופר יושת עליו בעבור היות הכופר כפרה כענין הקרבנות אם הוא אינו חפץ בה אין מכריחין אותו לבא לב״ד לחייבו בכך ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו בעבור זה אמר אם עכ״ל. הנה מה שכתב אין מכריחים אותו לבא לב״ד לחייבו בכך לכאורה לאו דווקא וכמו שכתבתי לעיל בפסוק כ״ב ועד כאן לא קמיבעיא ליה בב״ק דף מ׳. אלא אי חייבי כופרין ממשכנין אותו או לא אבל שלא להביאהו לב״ד לא שמעינן אלא שכוון הרמב״ן שפיר כמ״ש תוס׳ בכריתות דף י״ב. [גבי שנים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דר׳ מאיר מחייב] ואם תאמר והאיך מחייב ר״מ והא אמר לא אכלתי ובע״כ לא יבי׳ חטאת כדאמ׳ חייבי חטאות אין ממשכנין אותן וי״ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניחא ליה בכפרה אבל האי ניחא לי׳ בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו וזה הוא שדקדק הרמב״ן לכתוב ואם הוא אינו חפץ [כלומר שאומר דלא ניחא ליה בכפרה] אין מכריחין אותו לבא לב״ד דהא אפילו אם חייבוהו בב״ד לא יועילו אם הוא עומד על דיבורו ואומר שאינו חפץ בכפרה דהא אין ממשכנין לכן אמר הכתוב את כופר וגו׳ כלומר אם חפץ בכפרה. אכן אי קשיא הא קשיא לי במה שהחליט הרמב״ן דאין ממשכנין לחייבי כפרה ובסוגיא דב״ק דף מ׳. לא איפשיטא [ואדרבא דמצד הספק להחמיר פסק הרמב״ם בפ״י מהלכות נזקי ממון דממשכנין אותו וכמבואר בלחם משנה ע״ש וצריך עיון גדול. ונכון לברר בזה הסוגיא ב״ק מ׳. וזה תוארה בעא מיניה שור של שני שותפין כיצד משלמין כפר לישלם האי כפר שלם והאי כפר שלם כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין, האי חצי כפר והאי חצי כפר, כפר שלם אמר רחמנא ולא חצי כפר. אדיתיב וקמעיין בה א״ל תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן [גיזבר הקדש דכיון דלא לכפרה אתי משהי ליה. רש״י] חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן [דכיון דלכפורי חטאי׳ קבעי לה לא משהי ליה. רש״י] חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי מיחמר חמיר עלוהי ולא בעי משכוניה או דילמא כיון דלחברי׳ הוא דבעי מיתבא לי׳ ממונא הוא ולא לגבוה אי נמי כיון דהוא לא חטא וממונא הוא דאזיק לא חמיר מילתא עליה ובעי משכוניה אמר ליה שבקן איסתגר בקמייתא [הוסגרתי ונאלמתי בראשונה. רש״י] [ומה שיש לתמוה מסוגיא דהכא דמשמע להדיא דכל עיקר שממשכנין או לאו היינו במה שבא לכפרה חמירא ליה לאינשי ולא משהי ליה וצ״ע בהבנת תוס׳ דכריתות דף י״ב. שהעתקתי למעלה דמדבריהם משמע סתירה גמורה. והואיל שאין ענין זה הכרחי לדבר שאני עוסק פה אמרתי הרוצה ליטול את השם יטול ויעיין בחדושי בס״ד] והנה לכאורה איכא למידק טובא חדא דכשראה רב אחא ב״י דיתיב רב נחמן וקא מעיין בה אין זה מדרך נכון לשאול עוד בדבר שאין בו שייכות לענין הראשון וכבר נאמר על גדול החכמים [שבת דף ג׳:] כי קאי בהא מסכתא וכו׳. ותו מה היה הכוונה של רב נחמן שהשיב לו אסתגר בקמייתא הלא גם בברייתא דהיינו על השאלה השנייה ג״כ לא היה יודע מה להשיב. ולמה זה דוקא בקמייתא ואם כה יאמר אסתגר בקמיית׳ נאלמתי בראשונה כלומר על הראשונה אני מצטער שלא ידעתי ואתה בא להוסיף בשאלות קשה דא״כ הוה ליה לר״נ לומר מיד [כשפתח רב אחא ב״י את פיו לומר ולשאול ממנו השאלה השנייה תנן חייבי וכו׳] אסתגר בזה ולמה המתין בזה עד שסיים שאלתו השנייה:

2וכדי לבא על המובן דעת שני החכמים השלמים להודיע לבני האדם גבורות רמיזות ת״ח ורב אחא בר יעקב ששבחו רבא לרב נחמן דאדם גדול הוא בא בשאלה השניי׳ שמישך שייכא ודבוק׳ לשאלה הראשונה דאי לאו השניי׳ לא מתקיימ׳ הראשונ׳. ואעירך הערה קטנה דרש״י כתב אם כופר יושת עליו אם זה אינו תלוי והרי הוא כמו אם כסף תלוה לשון אשר זהו משפטו שישיתו עליו ב״ד כופר עכ״ל. והמזרחי הקשה דא״כ ר׳ ישמעאל דאמר [במכילתא והביאו רש״י סוף פרשת יתרו גבי ואם מזבח אבנים וכו׳] כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה וכו׳ ולמה לא חשב ר׳ ישמעאל גם אם כופר יושת עליו וע״ש שנכנס לתרץ בדוחק. אמנם הרמב״ן מכח קושית המזרחי ממאן בפירוש רש״י ולפיכך לבאר מלת אם [שהוא בכל התורה תלוי ולא בחיוב ההחלטיי] כתב בעבור היות הכופר וכו׳ וסיים בעבור זה אמר אם, כלומר מעכשיו אם זה תלוי כמו בכל התורה [חוץ משלשה] והנה כשראה רב אחא בר יעקב לר״נ דיתיב וקא מעיין בה עלה על דעתו אולי יפתח פיו בחכמה להוכיח דבאופן זה ר״ל שור של ב׳ שותפין מצד שאמרה תורה כפר אחד ולא שנים וגם כפר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ולכך פטורין לגמרי וראיה על זה דהא כתיב אם כופר וכל אם תלוי הוא. אם כן מוכרחין אנו לומר דמשכחינן אופן אחד שאין בו דין כופר [ושפיר כתיב אם תלוי הוא] והיכי דמי כגון שור של שני שותפין ולכן הפליא לעשות ואמר ליה תנן חייבי ערכין וכו׳ חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא לא בעי משכוניה וכו׳. נמצא מצינו לומר דאם תלוי הוא על דרך שכתב הרמב״ן ״ואפילו אם חייבוהו אין תמשכני׳ אותו בעבור זה אמר אם״ וגם השאלה השנייה לא היה כח ביד רב אחא בר יעקב לפשוט לעצמו די״ל דאם הוא תלוי על אופן שור של שני שותפין] וכעין וממין הטענה השיב לו רב נחמן דלדידי פשיטא לי דאין ממשכנין לחייבי כפרה [וכמו שפסק הרמב״ן] מקרא אם כופר לשון אם מורה לזה וכדאמרן. ואסתגר כלומר נאלמתי בקמייתא דוקא כיצד משלמין וכו׳. ומדוייק מלת בקמייתא היטיב. ומעתה מחסה ומגן. לדברי הרמב״ן שיעלו כהוגן: