משנת ארץ ישראל על משנה ברכות ח:ה

1בית שמי אומרין נר ומזון ובשמים והבדלה [ו]בית הלל אומרין נר ובשמים מזון והבדלה – המחלוקת היא על סדרי הבדלה הנערכת עם ברכת המזון. הרקע להלכה הוא סעודת מוצאי שבת, המתחילה בתוך השבת ונמשכת עד מוצאי שבת. שני הבתים אינם מזכירים אפשרות של הבדלה בתפילה משום שעדיין אין נוהג מקובל של תפילת ערבית, כפי שהסברנו לעיל 60 ראו הדיון בהבדלה במבוא ולעיל, פ"ד מ"א. . שני הבתים מסכימים על מרכיבי ההבדלה הכוללת שלוש ברכות: נר, בשמים והבדלה, והשאלה היא היכן לשלב את ברכת המזון במכלול זה.

2מן המשנה משמע שסדר ההבדלה הוא נר, בשמים והבדלה, והשאלה היא היכן לשלב את ברכת המזון, אחרי ברכת הנר (בית שמאי) או אחרי ברכת הבשמים (בית הלל). הבבלי אומר שזו עמדת רבי מאיר, או משום שהייתה לו ברייתא שהעידה על כך או משום שהניח ש"סתם משנה רבי מאיר". מכל מקום, הוא מביא גם דעה חולקת המופיעה גם בתוספתא ובירושלמי: "אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף, על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים, שבית שמיי אומר מאור ואחר כך בשמים, ובית הלל אומרין בשמים ואחר כך מאור" (תוס', פ"ה [ו] ה"ל; ירו', י ע"ב; בבלי, נב ע"ב). אם כן, לפי רבי יהודה לכל הדעות יש לפתוח בברכת המזון, והמחלוקת היא על נוסח ההבדלה. בנוסח ההבדלה ברור שברכת המבדיל חותמת את ההבדלה, והמחלוקת היא האם יש לפתוח בנר (בית שמאי) או בבשמים (בית הלל). לפי משנתנו ההבדלה נפתחת בנר ומסתיימת בהבדלה. למעשה המשנה מציגה את דעת בית שמאי כפי שנמסרה על ידי רבי יהודה, אלא שברכת המזון קודמת להבדלה.

3התוספתא ממשיכה בתיאור מחלוקת דומה על סדר הברכות, יין או בשמים: "בית שמאי אומרין אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו, מברך על היין ואחר כך מברך על השמן. ובית הלל אומרין אוחז שמן ערב בימינו וכוס יין בשמאלו, מברך על השמן וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל, לפי שאין שבח תלמיד חכם שיצא מבוסם" (תוס', שם הכ"ט) 61 שמש תלמיד חכם (מלקט פירורין) נזכר גם במשנה ג לעיל. . השמן הוא שמן מבוסם, ואחרי שבירכו עליו סכו בו את השיער, וכך הופק הריח הטוב. אלא שלא היה מקובל שתלמיד חכם יסוך עצמו בשמן ריחני, לכן היו סכים את ראש השמש. ההווי המתואר הוא הווי של בית העשיר שיש לו שמן מבושם. סתם אדם מישראל הסתפק, מן הסתם, בצמחי בשמים שהיו צמחי בר נפוצים (אזוב, מרווה משולשת, זוטא לבנה וכיוצא באלו).

4הבבלי מפתח כאן מחלוקת נוספת, האם מותר להשתמש בשמש עם הארץ. בית שמאי כאילו אוסרים זאת ולכן אינם דנים בכך. העמדה זו נכונה גם במשנה ג שבה בית הלל מזכירים את השמש שהוא תלמיד חכמים. דומה שמחלוקת זו אינה מקורית אלא משקפת פרשנות ספרותית מחד גיסא, ורֵאליה של חכמי בבל מאידך גיסא. כידוע הייתה תופעת עמי הארץ מקובלת בארץ ישראל. בתלמוד הבבלי מושמעים גינויים בוטים ומימרות חריפות ביותר נגד עמי הארץ. נעסוק בכך במפורט במבוא למסכת דמאי, ושם נראה כי כל הביטויים הבוטים כלפי עמי הארץ מצויים רק בתלמוד בבל, בשמם של תנאים ואמוראים ארץ-ישראליים. נראה, אפוא, שפן זה הודגש הרבה יותר בבבל. בארץ ישראל היו גם עמי הארץ שותפים בבית הכנסת ובדרשה, והיחס אליהם היה פטרנליסטי, אך מקרב.

5השאלה היא על איזה אירוע התוספתא מדברת. היו ראשונים רבים שפירשו שמדובר בסעודה רגילה שבמקרה הביאו בה גם שמן. ברם, לפי ההקשר בתוספתא ובתלמודים מדובר בהבדלה שאחר המזון והיין הנזכר הוא היין של כוס הברכה, והשמן הוא הנר של ההבדלה. בתוספתא המשפט מופיע לפני דעתו של רבי יהודה, ועדיין יש להניח שהתוספתא מתייחסת לכתוב במשנה. לפי המשנה לדעת בית שמאי אחרי ברכת המזון מברך על היין ואחר כך על הבשמים, וזאת בהתאם לתוספתא, ולדעת בית הלל מברך על הבשמים (השמן הערב) ואחר כך על המזון. כך יש להבין את הנוסח המעורפל בתוספתא, שהרי לבית הלל לא נאמר מתי מברך על היין. פירוש דבריהם בתוספתא הוא שמברך על השמן (ברכת בשמים), אחר כך אומר ברכת המזון ובסופה שותה את היין. לבבלי הייתה גרסה אחרת ובה הדעות לגבי סדר הברכות הפוכות, ונאמר במפורש שהמחלוקת היא בסדר הברכות 62 בבלי, מג ע"ב, וראו בהרחבה ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 94. . בדברי בית הלל כלולה תוספת, שאינה נוגעת לענייננו, שלתלמיד חכם אסור להתבשם. לא נאמר מה דעת בית שמאי. מעדויות מספר ניתן להתרשם שבית שמאי נקטו גישה עממית פחות ועיליתנית במקצת 63 ראו למשל בן שלום, תלמוד תורה. , ואולי לא התנגדו כלל לכך שתלמיד חכם יצא מבושם. הנושא ראוי להרחבה, אך לא כאן מקומה.

6מכל מקום, לפי הסברנו זה התוספתא מבטאת את המחלוקת במשנה. לשווא טרחו אפוא ראשונים להסביר מדוע אין חילוק זה שבין בית שמאי לבית הלל נמנה במשנה 64 ראו ליברמן, שם. אין כל הכרח לפרש שהמשנה מונה את כל המחלוקות בסעודה שבין הבתים, וכל הדיון בנושא מיותר. .

7בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית הילל אומרים בורא מאורי האש – המחלוקת היא סגנונית; מה צריך להיות נוסח ברכת ההבדלה: "שברא" (בעבר) או "בורא" (בהווה). נראה שעיקרה הוא השאלה האם הברכה היא על בריאת האש במעשה בראשית (בית שמאי) או על בריאת האש וחידושה בכל יום (בית הלל) 65 הבבלי, נב ע"ב, פירש מעט אחרת, שלדעת בית שמאי "בורא" משמעו לעתיד. . הירושלמי שואל: "על דעתהון (דעתם) דבית שמי אשר ברא פרי הגפן על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן?", כלומר האם אותה מחלוקת סגנונית היא גם על ברכת "בורא פרי הגפן", ועונה: "יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה" (ירו', יב ע"ב; פ"ו ה"א, י ע"א; בבלי, יב ע"ב) 66 צורה זו של היקש נדחתה. . הפירוש הפשוט הוא שהירושלמי שואל: אם בית שמאי סבורים שהברכה היא בלשון עבר – צריך היה גם לומר "ברא פרי הגפן". מהסבר זה של השאלה ברור שאין הם מכירים נוסח מעין זה, ומסבירים שעל יין צריך, לכל הדעות, לברך בלשון הווה, משום שהיין מתחדש בכל שנה. כל שנה יש יבול חדש והבריאה נמשכת, אבל האש היא קבועה. יש להניח שהדברים מבטאים מצב שבו בערה בבית אש תמידית, והדלקת אש חדשה הייתה נדירה 67 ראו פירושנו לביצה פ"ד מ"ז. . אבל אפילו כך ההסבר קשה, האם באמת אין אש חדשה? אדרבה, הדלקת אש נראית בעליל כבריאה מחודשת.

8אולי באמת עשויים היו בית שמאי ובית הלל לחלוק גם על ברכת פרי הגפן, אלא שמחלוקת מעין זו כבר לא הייתה מוכרת לאמוראים. מכל מקום, המחלוקת חוזרת לשאלה שבשתי המשניות הראשונות: האם יש לברך על מעשי ה' שבכל יום ויום, בבחינת "ברוך ה' יום יום" (בית הלל), או שמא היום-יום אינו משמעותי ורק בריאת העולם כולו זוקקת ברכה (בית שמאי).

9מעין מחלוקת זו הביאו התלמודים והמדרשים לעיל, האם צריך לומר "המוציא לחם מן הארץ" או "מוציא לחם מן הארץ" 68 ראו לעיל, פ"ו מ"א. . שם הוצעו שתי אפשרויות להסבר המחלוקת, מחלוקת עקרונית כמו שפירשנו, או בעיה טכנית של כפל אותיות: "...מלך העולם מוציא לחם", והאות ה' נקבעה כדי להפריד בין האותיות השוות. בתלמוד הבבלי אף מוצעת אבחנה דומה בתפילת גאולה בין "גאל ישראל" (בעבר) לבין "גואל ישראל" 69 ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 52. . אבחנה כזאת לא הייתה מוכרת למקורות ארץ ישראל, וקשה להאמין כי היא תנאית.