משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים א:ג

1אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים – אלא מן שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כאמור בכתוב בספר דברים: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (ח ח) (איור 64). חז"ל פירשו כי ב"דבש" הכוונה לתמרים המתוקים. בספרי ראש פרשת כי תבא באה דרשה ארוכה שמבקשת לדרוש את הכתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דברים כו ב) וללמדך שאין מביאים מ"כל הפירות" אלא "מראשית" "ולא כל ראשית". לאחר לימוד מפורט המדרש מסיק שאין מביאים אלא "משבעת המינים האמורים בשבח הארץ ואלו הם חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש, זית זה זית אגורי ודבש זה דבש תמרים" (פיסקא רצז, עמ' 316). דרשה זו שנויה בעיקרה אף בסוגיה למשנתנו בירושלמי (סג ע"ד), תוך הוספת דברים, ללמדנו שדבש האמור במקרא הנו דבש תמרים. בדרך מדרש שונה לימד הלכה זו רבן גמליאל במנחות פד ע"ב 21 לפנינו רבן גמליאל בר רבי, אך בנוסחאות עיקריות וראשונים: רבן גמליאל. . אף תרגום יונתן לכתוב מתרגם: "ומן תומרייהא עבדין דבש". במקרא דבש דבורים אינו גידול חקלאי תרבותי, ואינו מצוי אלא ביער ושלא במקום יישוב. בתקופת חז"ל כבר הפך דבש הדבורים לגידול חקלאי חשוב, אבל חכמים הבינו שלא זה הדבש המקראי, שכן אין הוא בבחינת גידולי קרקע. עדויות לגידול דבש דבורים בקנה מידה מסחרי כבר במאה השמינית לפני הספירה (תקופת המלכים) נמצאו בעמק בית שאן 22 מזר, דבורים. .

2ולא מן התמרים שבהרים – ואין מביאים ביכורים מתמרים שבהרים, מפני שאינם משובחים. בברייתא השנויה בתוספתא (פ"א ה"ה) ובירושלמי (סג ע"ד): "רבן שמעון בן גמליאל אומר אין מביאין בכורין תמרין חוץ מן התמרין שביריחו ואין קורין אלא על הכותבות בלבד". "כותבת" היא תמרה גדולה (משנה, יומא פ"ח מ"ב). ייתכן שהכוונה לזן מיוחד של תמרים גדולים, או שזה שם כללי לפרי תמר גדול.

3ולא מן הפירות שבעמקים – ואין מביאים מן שאר הפרות, שאינם תמרים, שגדלים בעמקים. הפרות כגון הזית, הגפן והתאנים הם הפרות המשובחים. בברייתא שבתוספתא (שם) ובירושלמי (שם) אומר רבי שמעון בן אלעזר (כך בכ"י ערפורט ובירושלמי; בכ"י וינה: רבי ליעזר): "רמוני עמקים מביאין וקורין".

4ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר – המילה "המובחר" היא לאחר גירוד ותיקון על ידי אחר. בעל מלאכת שלמה כותב: "וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסינן ולא מזיתי שמן שאינו מן המחובר", והתקשה ביותר לפרש את ההלכה, אלא שמחובר זה אין מובנו שיש לו חיבור אלא מובנו מחוור 23 כך אפשטיין, מבוא, עמ' 4221. . כיוצא בו במנחות פ"ה מ"א: "אף היא אינה מן המובחר". הנוסחה "מחובר" איננה שגיאה. כתיב זה רגיל בירושלמי, אך יש שבדפוס שונה למחוור. פירושה של ההלכה הוא שאין מביאים ביכורים אלא מזיתי שמן ראויים ומחוורים. "שאינן מן המובחר" עשוי להיות הסבר לכל המשפט (פרות שבעמקים אינם טובים), או שאין להביא מזיתי שמן שאינם מן המובחר, אבל לאיסור פרות בעמקים סיבה אחרת, שאין העמק מקום הגידול העיקרי שבו משתבחת ארץ ישראל. וראשון עיקר.

5אין מביאין ביכורים קודם לעצרת – אין מביאים ביכורים לפני חג השבועות. חג העצרת מתקשר להבאת ביכורים, ועולי הרגל יכלו להביא עמהם אף את הטנא עם הביכורים, כפי שהראינו במבוא למסכת, ולשימם לפני המזבח לאחר הבאת שתי הלחם. הם יכלו לעשות זאת אף ביום חג העצרת גופו, והמשנה קובעת כי אין מביאים ביכורים קודם לעצרת. כך עולה אף מתיאורו של פילון המסביר שהבאת הביכורים נמשכת בין שתי העונות, "מתחילת הקיץ ועד לשלהי הסתיו", וכל אחד מביא בין שני זמנים אלו את פרותיו בהתאם להבשלתם של הפרות באיזורו (על החוקים לפרטיהם ב, 221-220).

6אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהן – מעשה זה נזכר אף במשנת חלה (פ"ד מ"י) בתוך רשימה של מביאי מתנות למקדש מחוץ למקומם ומחוץ לזמנם ואשר לא קיבלו מהם. לפי התיאור במשנה הבשילו הפרות בהר צבועים מוקדם מהרגיל, והדבר מתאים לתנאים הטופוגרפיים בבקעת הירדן. חז"ל היו מודעים לתנאים אלו, וכפי שהמדרש אומר: "בבקר יאכל עד זה יריחו שמוקדמת, ולערב יחלק שלל זה בית אל שמאחרת" (תוס', שביעית פ"ז הי"ב). אחד הגיאיות היורדים לבקעת יריחו נקרא בפי תושבי הסביבה "ואדי א' דאבע" שמשמעו נחל הצבועים, והוא משמר כנראה את השם הקדום. בשאלה האם הר צבועים הוא בעבר הירדן או ממערב לו נדון להלן במשנה י, ובמשמעות ההלכתית של המשפט דנו בפירושנו לחלה (פ"ד מ"י).

7מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה (שמות כג ט) – הכתוב מדבר בחג השבועות. הכתוב אינו מזכיר במקומות נוספים את שם החג כחג הקציר. הפסוק שלפניו מזכיר את חג המצות ומחציתו השנייה של הפסוק שלפנינו מזכירה את חג האסיף, והמשנה מלמדתנו כי הכתוב בא לומר שביכורי מעשיך יובאו בחג הקציר, הוא חג השבועות.