משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים ב:ג
משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Bikkurim 2:3
Open in the reader →1יש בתרומה ובמעשר מה שאין בביכורים – משפט פתיחה דומה הופיע בשתי המשניות הקודמות. הפעם עוסקים במשותף לתרומה ולמעשר, בניגוד לביכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן – תרומה ומעשר הם חובה, ואין לאכול את הפרות טבל. אבל ביכורים אינם חובה, וממילא מותר לאכול מהפרות לפני שהופרשו ביכורים, ויש להם שיעור – למעשר יש שיעור מדויק (אחד לעשר) וכן לתרומת מעשר. לתרומה יש גם שיעור (או נכון יותר שיעורים), אם כי אלו אינם מהתורה ולא נתפסו כמחייבים באותה מידה (ראו פירושנו לתרומות פ"ד מ"ג). בראש מסכת פאה מובאת רשימת הלכות שאין להן שיעור, ובפירושנו הראינו שבמשנה זו הלכות קדומות. ברם, לפי השיטה של תנא דבי ישמעאל שיעור הביכורים הוא אחד משישים, כמו שיעור תרומה ופאה (ירו', פ"ג ה"א, סה ע"ג). אך לפי דרכנו תנא דבי ישמעאל הוא פיתוח הלכתי מאוחר יותר ומשנת פאה קדמה לו. רמז נוסף לשיעור ביכורים יש במדרש תנאים: " 'והיה כי תבא אל הארץ ולקחת מראשית כל פרי האדמה' למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כג יט) 'ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך', אבל לא שמענו לא שיעור לבכורים, ולא זמן להבאה, תלמוד לומר: 'והיה כי תבא ולקחת מראשית', בא הכתוב ליתן שיעור לבכורים וזמן להבאה. לכך נאמרה הפרשה" (מדרש תנאים לדברים, כו א, עמ' 170). אם כן יש לביכורים שיעור, אך לא נאמר מה הוא. ייתכן שהכוונה למדרש תנאי אחר שיובא להלן. הפייטן הקדום פייט: "זה עם בחרת מאומות שבעים, ופאה ובכורים וראשית הגז ותרומה טהורה אחד משישים" 23 זולאי, פיוטי ינאי, עמ' שפח. , ואולי נסמך על מאמר זה בירושלמי. אך לא שמענו שיעור כזה לראשית הגז, ודומה שהפייטן השתבש 24 ראו על כך בפירושנו לתרומות פ"ד מ"ג. .
2שיעור אחר נרמז, אולי, במדרש תנאי אחר: "יכול אם בכרו שתי תאינים ושתי גרוגרות יביא? תלמוד לומר 'ראשית' מן המובחר" (ספרי זוטא לדברים, כו ב, עמ' 403). הדרשה כמות שהיא לפנינו קשה, וכבר המהדיר התחבט בה ופירש שלדעת הדרשן יש להביא דווקא שני פרות מכל מין, משום ש"ראשית" הם שניים לפחות, והפנה לדרשה אחרת באותו חיבור 25 ראו פירושו של כהנא לספרי זוטא דברים, עמ' 404. . ברם, באותה דרשה אחרת לפסוק "וראשית גז צאנך" (דברים יח ד) נאמר "אין ראשית אלא שיש לו שיני, מיעוט צאנך שתים" (ספרי זוטא לדברים, יח ד, עמ' 268). אלא ששם הכוונה אחרת, וכפי שפירש שם המהדיר. מהמילה "ראשית" מסיק הדרשן שאין נותנים מכל הצאן אלא רק משניים, ומהמילה "צאנך" הוא לומד שיש בעדר עוד שני ראשי צאן ובסך הכול ארבעה ראשים, ורק מארבעה צאן לפחות יש להרים את ראשית הגז 26 ספרי דברים, יח ד, עמ' 216. הדרשן בספרי מנמק את דעתם של בית הלל שהרמת ראשית הגז היא מחמישה בני צאן. הדעה שיש להרים כבר מארבעה צאן היא חידוש הנמצא רק במדרש ספרי זוטא לדברים. . אם כן אין כאן מסקנה שכל "ראשית" היא שניים, אלא ש"אין ראשית אם אין אחרית", דרשה המופיעה במקומות נוספים 27 ראו תוס', חולין פ"י ה"ד. . בספרי דברים מובאת גם דעת בית שמאי שגז הצאן בא משני ראשי צאן, דעה המובאת גם במדרש ספרי זוטא לדברים. אמור מעתה שייתכן שהדרשה באה לנמק את דברי בית שמאי "אין ראשית אלא שיש לו שיני, מיעוט צאנך שתים", ואלו שתי דרשות מקבילות המנמקות למה צריך שני ראשי צאן לפחות ולא ארבעה. הקושי העיקרי בפירוש הוא שהוא מובא משמו של רבי עקיבא, וקשה להניח שהוא יפרש את דעת בית שמאי.
3נשוב לדרשת הספרי זוטא בנושא ביכורים. להערכתנו הדרשן לומד מהמילה "ראשית" שיש להביא מעט מהרבה פרות, ויש לבחור "מן המובחר", לכן אם יש בשדה רק שתי תאנים אין זו ברירה מספקת. בדרך כלל, בלשון תנאים, הפתיחה "יכול..." באה להביא דעה שאותה הדרשן שולל. אם כן, "יכול אם בכרו שתי תאינים... יביא?", והדרשן שולל דעה זו. השלילה באה מאחת משתי סיבות. או משום שיש להביא שני פרות, ואזי אין בשדה עוד פרי שממנו יש לבחור, או ששני פרות אינם בחירה מספקת, אבל די בהבאת פרי אחד. כפי שראינו, יש מי שלומד מהפסוק שיש לביכורים שיעור, ויש אפוא להבין שהשיעור הוא לא לכמות הביכורים אלא לכמות הפרות בשדה שמהם יש להביא ביכורים. מעין דרשה זו שנינו לגבי תרומה: "מניין שלא עשה כלום עד שישייר מקצת? תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית" 28 ירו', תרומות פ"ד ה"ה, מב ע"ד; מעשר שני פ"ה הי"א, נו ע"ג; חלה פ"א ה"י, נח ע"א. . מכאן למדנו שאין אדם רשאי לעשות את כל שדהו תרומה "עד שישייר שם חולין" (משנה, תרומות פ"ד מ"ה, וראו פירושנו לה). אם כן, בעל ספרי זוטא דורש שאסור לאדם לעשות כל שדהו ביכורים, ועדיין איננו יודעים מהו שיעור ביכורים, האם הוא שני פרות, ואז לא יישארו בשדה פרות נוספים, או שמא די בפרי אחד לביכורים, ויש צורך שיישארו בשדה לפחות שני פרות. להלכה זו של עשיית כל שדהו ביכורים נשוב במשנה הבאה. אפשר גם שבעל המדרש מנמק את הצורך שיהיו בשדה לפחות שלושה פרות בכך שצריך שיהא הפרי מן המובחר. כך או כך, יש כאן מעין שיעור לביכורים, כלומר לשדה שמרימים ממנו ביכורים, שיהיו בו לפחות שלושה פרות.
4משנתנו היא כמשנת פאה, ומנוסחת כהלכה מוסכמת אף שיש החולקים עליה. מחלוקת על משנתנו מצינו גם במשניות הקודמות, ובמשניות הבאות.
5ונוהגין בכל הפירות – ביכורים מביאים רק משבעת המינים, ורק מפרות מובחרים, ותרומות ומעשרות מכל פרי וירק (לעיל פ"א מ"ג).
6בפני הבית ושלא בפני הבית – תרומות ומעשרות נוהגים גם לאחר החורבן, וביכורים בטלו 29 במשנה, שקלים פ"ח מ"ח, מעין משנתנו, מנוסחת בסגנון שונה מהסגנון ההשוואתי שבפרקנו. ראו עוד ספרי דברים, קיט, עמ' 146, המצדיק נתינת מעשרות לאחר החורבן. . משפט זה אינו מדויק, שכן לאחר החורבן נוהגים במעשר שני. אמנם לא באותו אופן כמו בזמן הבית, מכל מקום דין מעשר שני לא בטל. אם כן, משנתנו מנסחת רעיון כללי בלבד ואינה מקפידה על ניסוח מאוזן ומדויק.
7ובאריסים ובחכורות ובסיקריקון ובגוזלן – כל אלו אינם מביאים מעשרות, כפי שהסברנו לעיל (פ"א מ"ב; מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, כג יט, עמ' 219), ורבי יהודה חולק ואומר שמביאים וקוראים (לעיל פ"א מי"א), והוא חולק על משנתנו (מלאכת שלמה). לעומת זאת אריסים וכל השאר מביאים תרומות, ולעתים אפילו הנהיגו בכך חומרות נוספות (ראו פירושנו לחלה פ"ד מ"ז, ועוד).
8הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין בביכורים – סיכום דומה יש במשניות הקודמות, וכאמור הוא במידת מה מיותר ותפקידו ספרותי בלבד. הרשימה במשנה אינה מלאה, ובתוספתא (פ"א ה"ז) יש סעיפים נוספים המפרטים דינים השווים בתרומה ומעשר ואינם בביכורים.