משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים ב:ח

1ה"כוי" הוא בעל חיים הנזכר רבות במקורותינו. הוא מוצג כדוגמה הרגילה לברייה שהיא ספק חיה וספק בהמה. יש לכך משמעות הלכתית רבה, וחלק מהמשמעויות תידונה להלן. ברוב המקורות הכוי מוצג כספק הלכתי, והדבר נאמר במפורש או במשתמע 59 משנה, חולין פ"ו מ"ו; פ"ט מ"א; בכורות פ"א מ"ה; תוס', ביצה פ"א מ"ה; כלאים פ"ה ה"ד (ספק לחומרה); בבא קמא פ"ז הט"ז (ספק לקולה) ועוד. . "בהמה" היא חיית בית הגדלה על ידי אדם במשק הביתי, ו"חיה" היא חיית בר. את הגישה ההלכתית נסכם בסוף הפרק.

2טיבו הביולוגי של הכוי לא התברר 60 ראו כסלו, כוי. . התוספתא קובעת בפשטות שכוי הוא ברייה בפני עצמה (פ"ב ה"ב) שהסתפקו חכמים בהגדרתה. כך גם יוצא ממדרש התנאים לדברים שנזכיר להלן. דומה שגם את משנה יא קל יותר לפרש לפי הנחה זו, וכפי שנראה בפירושנו לה. עד כאן עמדת המקורות התנאיים. בספרות האמוראים, ורק בה 61 ייתכן שתוספתא כלאים פ"ה ה"ד רומזת לכך שכוי הוא הכלאה של חיה ובהמה, ראו פירושו של ליברמן, שם שם. לדעתנו אפשר לפרש גם שלדעת התוספתא שם כוי הוא ברייה בפני עצמה והיא ספק חיה או בהמה. , יש דעות נוספות שלפיהן הכוי הוא הכלאה. הירושלמי מציע שתי הצעות: "1. עז שעלה על גבי צבי, וצבי שעלה על גבי עיזה (איור 53). 2. ורבנין אמרים מין הוא עיקרו ולא יכלו חכמים לעמוד עליו" (סה ע"ב). עז שעלה על צבי הוא הכלאה של חיה ובהמה, ומכאן הספק. הדעה השנייה היא שזה מין בפני עצמו שחכמים לא יכלו להגדירו, כנראה משום שהוא גדל בשדה, אך לעתים רחוקות גדל גם בבית. כאמור, הדעה השנייה היא זו המופיעה במקורות התנאיים. הבבלי מציע שלוש הצעות: "1. אמר רב יהודה: כוי – בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא. 2. רב נחמן אמר: כוי – זה איל הבר. כתנאי: כוי – זה איל הבר, ויש אומרים: 3. זה הבא מן התייש ומן הצבייה, רבי יוסי אומר: כוי – בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מין בהמה היא, ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים" (חולין פ ע"א). שלוש ההצעות מתייחסות לאותו מין, וכנראה מדובר בכבש בר או בסוג של צבי הדומה לכבש. ויכוח דומה קיים לגבי הפרֵדה האם היא מין בפני עצמו או הכלאה של שני מינים (ראו פירושנו לכלאים פ"ח מ"ד). רבן שמעון בן גמליאל מציג עמדה שונה החולקת על משנתנו ולפיה הכוי הוא מסוג בהמות הבית. הוא אף מספר על עדרים של כוי בבית דושאי. בית דושאי נראה כשם מקום, וכן פירש רבנו גרשום (בפירושו לבבלי, שם), ורש"י מפרש שהוא שם משפחה. הערוך גורס בית רושאי 62 ראו ערוך השלם כרך ז, עמ' 307, וכן גרס רבנו גרשום מאור הגולה בפירושו לחולין שם. בכתב יד וטיקן 121: "דושאי". , וקליין 63 קליין, ספר הישוב, עמ' 14. הציע שהכוונה לבי רישא, היא קפיטוליאס בעבר הירדן. המסורת של רבן שמעון בן גמליאל דומה למסורות אחרות על תופעות טבע במקומות מרוחקים שכנראה יש בהם גם מן הפולקלור והאגדה 64 כגון המסורת על חורבתה סגירתה בתחום עזה שהייתה בה צרעת בתים (תוס', נגעים פ"ו ה"א, עמ' 625), או המסורת על עופות מדבר עזה השמנים (בבלי, שבת קמה ע"ב). ייתכן שלכך יש לצרף את סיפורי המעשיות על עצמות מתי המדבר ומסורות דומות, ולא נרחיב בכך. . מסורת שונה חוזרת במדרש התנאים: "אם שה לרבות את הכוי", ובהמשך ממעטים את: "תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות". לעומת זאת צבי הבא על העז חייב בחצי מתנות (מדרש תנאים לדברים, יח ג, עמ' 107). ספק אם יש לראות במדרש מקור תנאי וארץ-ישראלי או עיבוד מאוחר מהבבלי, מכל מקום לפי המדרש כוי לחוד, עז הבא על צבייה לחוד ותיש הבא על צבי לחוד. מסורת זו סוברת שכוי הוא ברייה בפני עצמה. אם אכן זהו מדרש תנאי, ברור כיצד יכול היה להפוך למקור למימרות האמוראיות שכוי הוא הכלאה של צבי עם עז או תיש, אף שהמדרש מתנגד לדעות אלו, אך הן נזכרות בהמשך הקטע.

3לדעתנו הכירו חכמים ברייה שכינו בשם "כוי", והמחלוקת הייתה כיצד נוצרה. עצם המחלוקת מוכיחה שלא הייתה זו ברייה רגילה אלא נדירה. יתר על כן, גם אם הייתה תדירה למדי הרי שחכמים התלבטו כיצד נוצרה מראשיתה (וכיצד נוצר הספק ההלכתי). הסברות האמוראיות בדבר הכלאה עומדות בניגוד לניסיון המדעי הגנטי של זמננו 65 ראו כסלו, כוי, עמ' 423. יעל ועז הם בני הכלאה, אך לא עז וצבי, מכל מקום עז וצבי הם כלאיים זה בזה (משנה, כלאים פ"א מ"ו). הווה אומר, התנאים סברו שמבחינה "זואולוגית" הכלאה כזו אפשרית. . כפי שראינו במסכת כלאים 66 ראו המבוא למסכת כלאים ופירושנו לפ"א מ"ו. ייחסו חכמים סגולות של צירופי הכלאה לצמחים ולחיות שאינם בני הכלאה (שאינם יכולים להצטרף זה בזה). הסברים תלמודיים אלו שייכים לפולקלור החקלאי, ואין טעם לנסות לתרצם במונחים מדעיים בני זמננו.

4אשר לזיהוי הכוי. רוב המפרשים מזהים אותו עם הג'אמוס, שהוא ממיני השור (תאו, שור בר), ואף כסלו מקבל זיהוי זה. אלא שהמקורות של חז"ל שציטטנו מניחים שהכוי קרוב יותר לשה, ואף על פי כן אסור לפדות בו פטר חמור (להלן פ"ב מ"ט). זאת ועוד. הסברה שהכוי נוצר מתיש וצבי מלמדת שהכוי היה בעל חיים קטן יותר שאינו דומה או קרוב לשור, אלא ליעל-עז (שהם בני מכלוא וקרובים זה לזה) או לצבי. את הג'אמוס עדיף לזהות עם המריא. אין בידנו להציע הצעה מוכחת לזיהוי הכוי, אך סביר שהכוי דומה יותר לעז בר, או לסוג מסוים של עז בר 67 עז הבר נזכרת בשמה זה, אך כמובן יש יותר מסוג אחד שניתן לכנותו "עז בר". . מקור השם "כוי" גם הוא לא התברר.

5כוי יש בו [ שני ] – בכתב היד סומן "שני" למחיקה, ונמצא בכל עדי הנוסח האחרים. לעתים המשנה מוסיפה את מספר המרכיבים, כמו במשנה ו, ולעתים נמנעת מכך. מכל מקום יש במשנה יותר משני מרכיבים שבהם כוי כחיה, וראו להלן.

6דרכים שווה לחייה ולבהמה – המילה "בהמה" מיותרת, שהרי בהמשך נאמר שיש בו דרכים שהוא שווה רק לבהמה ויש בו דרכים שהוא שווה לשניהם 68 נמצא רק בכתב יד קופמן וב- ז, ג4, ושם: "ויש בו שני דרכים שוה לבהמה". , ויש בו דרכים שווה לבהמה – רק לבהמה, ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה 69 בחלק מעדי הנוסח הסדר שונה, "לחיה ולבהמה"; חילוף דומה מצוי במשניות רבות המונות סדרת דוגמאות. – שדינו כשניהם, כחיה וכבהמה כאחת, בדברים שבהם אין הבדל בין חיה לבהמה, ויש בו שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה – עד כאן הכותרת הדומה בטיבה הספרותי לכותרות שיש לכל משנה ממשניות הפרק.

7גם משנתנו רואה בכוי ספק, אך בתוך הספק יש מרכיבים שהם כחיה ויש שהם כבהמה.