משנת ארץ ישראל על משנה חלה ב:ה
משנת ארץ ישראל על משנה חלה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Challah 2:5
Open in the reader →1המפריש חלתו קמח אינה חלה – את החלה מפרישים בשעת הלישה או בסוף האפייה, כפי שראינו לעיל (פ"א מ"ט). לכן אם הפריש לפני הזמן אין ההפרשה מועילה כלל.
2וגזל ביד כהן – כוהן שלוקח חלה כזאת, שהופרשה לפני הזמן, אינה חלה והיא גזל בידיו. הביטוי מוקצן ואינו מאוזן. בכל מקרה הכוהן אינו נוטל את החלה בעצמו, ואין לו זכות "להחרים" את החלה לבד. הוא אמור לקבל אותה מהאופה, על כן גם כאן החלה שהורמה ניתנה לכוהן. אמנם היא ניתנה בטעות (לפני הזמן), אך קשה עדיין להגדיר את הכוהן כגזלן, שהרי בעל הבית רשאי לתת לו כרצונו. מטרת המשפט החריף להורות לכוהן כיצד לנהוג ולדרוש ממנו להסביר לעמי הארץ כיצד לנהוג, אף על פי שבכך יש חשש שהוא יפסיד מבחינה כספית (החלה תיטמא בבית עם הארץ). זאת ועוד, עליו להחזיר את החלה שהגיעה בטעות ולדרוש חלה אחרת (גם אם היא אסורה עליו באכילה).
3העיסה עצמה חייבת בחלה – יש להפריש מהעיסה חלה בשנית משום שההפרשה הראשונה אינה מועילה כלל, והקמח – שהופרש כאילו לחלה, אך בפועל אינו חלה, אם יש בו כשיעור חייב בחלה – אם הכוהן יאפה מהקמח שהופרש יהיה חייב בחלה, וכמובן הוא גם מצטרף לכל קמח אחר להוות כשיעור להפרשת חלה, ואסורה לזרים דברי רבי יהושע – לפי כל הנאמר לעיל החלה שהופרשה בטעות (לפני הזמן) אינה חלה ועל כן היא חולין לחלוטין, אבל בכל זאת סובר רבי יהושע שהיא אסורה לזרים, כלומר חלים עליה דיני חלה. הווה אומר, ההפרשה אינה מועילה לפטור את העיסה אבל היא בבחינת "חלתו חלה, ויחזור ויפריש חלה נוספת". דין כזה שנינו גם לגבי תרומה שניתנה שלא כהלכה (ראו פירושנו לתרומות פ"א מ"ח; פ"ג מ"א). ההלכה שמציע רבי יהושע היא בבחינת סתירה פנימית. אם היא גזל ביד כוהן – מדוע אינה מותרת לזרים? אין זה אלא עוד אחד מהגילויים של הלכה שאינה שיטתית מבחינה משפטית.
4אמרו לו – חכמים או התלמידים לרבי יהושע, מעשה וקפשה זקן זר – חכם (המכונה זקן) שאינו כוהן לקח את הקמח. "קפש" משמעו לפי ההקשר נטילה בכוח 119 בירו', מועד קטן פ"ג ה"ח, פג ע"ד, מופיעה המילה במשמעות של קריעה חלקית. המאירי מפרש ש"קפשה" הוא כמו "כבשה" בחילוף אותיות. . הזקן רצה להורות בפומבי שההלכה אינה כרבי יהושע אלא החלה שהופרשה מהקמח אינה חלה ומותרת לזרים. דומה שמי שניסח את הרישא פסק בעצם כאותו זקן. זה גם ההסבר לסגנון הנמרץ של המשנה "גזל ביד כהן". המשנה מלמדת על מגמות החמרה להרים את החלה לפני המועד ההלכתי, ועל התנגדות בוטה של חכמים לכך.
5אמר להן אף הוא קילקל לעצמו – שנטל ואכל קמח שבעצם אסור לזרים, ותיקן לאחרים – הזקן עשה מעשה המבהיר לכול שההפרשה מקמח אינה חלה. דומה ששיטתו של רבי יהושע כוללת מרכיב של ספק או של חומרה יתרה מחשש שמא בכל זאת ההפרשה מועילה.
6המשנה מניחה שאת החלה אין להפריש לפני הזמן. בספרות התנאית הלכות רבות הקובעות מתי יש להפריש כל אחת ממתנות הכהונה, ואם לא עשה כהלכה אינו יכול להתוודות (ראו פירושנו למעשר שני פ"ה מי"א), או שאף אינו יוצא ידי חובה. אין להפריש מעשרות לפני הזמן, והלכות דומות (מעשרות פ"א, וראו פירושנו שם משנה א). עם זאת, בפועל נהגו אנשים לתת את התרומות בזמנים שונים, וריכזנו את המידע במבוא למסכת תרומות.