משנת ארץ ישראל על משנה חלה ג:ז

1העושה עיסה מן החיטים ומן האורז – העיסה מעורבת במזון החייב בחלה, ומאפה הפטור ממנה. האורז הוא דוגמה למזון כזה הפטור מחלה (פ"א מ"ד).

2אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה – המשנה מציעה קריטריון אחד ופשוט, והוא הטעם. אם הטעם הוא של לחם – המאפה חייב בחלה, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח – אם נאפית כמצה היא מצה כשרה, וכיוצא בה הלכות אחרות המבטאות את המצב שמאפה זה הוא לחם, כגון ברכת המוציא וברכת המזון, אם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא – בכתב יד קופמן נכפל כאן משפט ומתקן מחקו בקו, בה ידי חובתו בפסח – יש להניח שיש צורך שתהא במאפה כמות חיטים הנדרשת להרמת חלה (חמישה רבעים ועוד), והאורז אינו מצטרף להשלמת הכמות. המשנה אינה אומרת זאת במפורש, אך בתוספתא מוסיף רבן שמעון בן גמליאל: "העושה עיסה מן החטים ומן האורז, רבן שמעון בן גמליאל [אומר] אין חייבת בחלה עד שיהא בדגן כשיעור, אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור" (פ"ב ה"א). ניתן לקרוא את המשפטים הללו בשתי צורות: האחת לראות בהם המשך והתייחסות פרשנית למשנה, והאחרת לפרשם כחולקים עליה. המשנה קבעה קריטריון אחד של טעם התערובת, ורבן שמעון בן גמליאל מציע קריטריון אחר של כמות כשיעור. הירושלמי אומר: "מתניתא כדרבן שמעון בן גמליאל, דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת עד שיהא בה דגן כשיעור. רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל" (נט ע"ב). לכאורה שני המשפטים סותרים. אין אומרים "הלכה כ..." אלא אם כן יש מחלוקת; אם המשנה כרבן שמעון בן גמליאל, אז מי הוא החולק על דבריו? ברם, קבוצה גדולה של ראשונים גורסת כאן "מתניתא דלא כרבן שמעון בן גמליאל" 164 ראו ליברמן לתוספתא, על אתר; אהבת ציון וירושלים, עמ' 140 (וראו למשל אור זרוע, חלק א סימן רלט). . כלומר, התוספתא חולקת על משנתנו.

3התלמודים דנים בשאלה אם המשנה דורשת גם שהחיטים תהיינה רוב במאפה המשותף (ירו', נט ע"ב; בבלי, זבחים עח ע"א-ע"ב). שאלה זו מתבקשת לאור העובדה שלמעשה הדין במשנה הוא דין של תערובת. דין תערובת חוזר ונדון רבות במקורות, ותמיד השאלה היא של רוב וביטול. ברם, לשאלה זו של רוב אין זכר במקורות התנאיים. דומה שהמשנה והתוספתא אינן רואות בשאלה מצב של רוב מותר ומיעוט אסור (או ההפך), אלא מצב אחר של תערובת מלכתחילה. אין איסור לערב חיטים באורז ומותר לאפות מאפה כזה, ממילא אין כאן שאלה של ביטול. ממשנה י להלן ברור שאותו דין חל גם על עירוב מעט מבצק החיטה בעיסת אורז, על כן יש להגיע למסקנה כי שאלת הרוב היא שכלול משפטי של תקופת האמוראים בהשראת דיני התערובת הרגילים. אבל בהלכה התנאית לא נחשב מרכיב זה למשמעותי, בשונה מדיני טבל. כך גם יוצא מהמשנה הבאה שבה מדובר בתערובת שיש בה רק מעט עיסה שלא הורמה חלתה.

4גם בספרי זוטא חוזרת הקביעה העקרונית: "וכל שנתערב בו אחד מחמשתן 165 חמישה סוגי הדגנים הנמנים במשנתנו פ"א מ"א. הרי זה עובר בפסח ובלבד שיהא בו מראה פת וטעם פת" (טו יט, עמ' 283). להלן, בסוף משנה י, נחזור לבאר את המשנה לאור הרקע הכללי של דיני תערובת.