משנת ארץ ישראל על משנה חלה ג:ט

1כיוצא בו – אותו דין של תערובת חל על המקרה הבא: זיתי מסיק שניתערבו עם זיתי ניקוף – זיתי מסיק הם זיתים רגילים החייבים במעשרות ותרומות. זיתי ניקוף הם הזיתים שקוטפים העניים לאחר שנשכחו על הארץ במסגרת מצוות "שכחה". הביטוי בא מדברי הנביא: "ונשאר בו עולֵלות כנֹקף זית, שנים שלשה גרגרים בראש אמיר, ארבעה חמשה בִסְעִפֶיהָ" (ישעיה יז ו), וכך מופיע גם הביטוי "עני המנקף בראש הזית" (משנה, גיטין פ"ה מ"ח). זיתים שנקטפו בדרך זו מכונים "זיתי ניקוף" (ראו פירושנו לפאה פ"ח מ"ג). פעולת הניקוף היא חבטה במקל על ענפי הזית כדי להשיר את הגרגרים. כל מה שליקט העני במסגרת שכחה או לקט פטור ממעשרות (לעיל פ"א מ"ג ומקבילותיה, כפי שפירשנו), וכן: עינבי בציר – ענבים רגילים החייבים במעשר, שניתערבו עם ענבי עוללות – ענבים שנקטפו על ידי עניים כעוללות הפטורים ממעשר, אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר על הכל – יש בכך כמובן הפרשה כפולה, כמו במשנה הקודמת, והשאר – יתר ההפרשות, שהן: המעשר ומעשר שיני לפי חשבון – מעשר ראשון ושני אין דורשים ממנו להפריש פעם נוספת, מעשר משום שהפרות אינם אסורים באכילה ואין כאן חשש של אכילת מזון אסור, ומעשר שני משום שניתן לפדותו, וכך אפשר להתנות שהמעשר השני יהיה רק על היין או השמן החייבים במעשר.