משנת ארץ ישראל על משנה דמאי ו:י
משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Demai 6:10
Open in the reader →1גר וגוי שירשו [ את ] אביהם גוי יכול הוא לומר לו טול אתה עבודה זרה ואני מעות – אף על פי שיש בכך כאילו הנאה מעבודה זרה, שהרי תמורת הוויתור על עבודה זרה הוא קיבל את המעות. [ אתה יין ] – שתי המילים האחרונות נכתבו בכתב יד קטן יותר ושונה, ואני פירות – היין הוא יין נסך, או בחזקת יין נסך, וההנאה ממנו אסורה.
2משבאו לרשות הגר אסור – אם היין או הצלמים כבר היו ברשות האח הגר, אסור לתת לו בידיים חפץ שנועד לעבודה זרה 55 אבל מהתלמוד הירושלמי כה ע"ד ניתן לדייק שהחשש הוא מפני מסירת עבודה זרה לגוי. ברם אין איסור מסירת יין נסך לגוי. .
3משנתנו דומה למשניות הקודמות במבנה הספרותי, אך עוסקת בהלכה אחרת לגמרי. במשניות הקודמות הבעיה היא מסירת טהרות ומזון לא מעושר לעם הארץ, ובמשנתנו הבעיה היא ההנאה העקיפה מעבודה זרה. אין כל איסור בהנאה מטומאה, ולכן היבט זה אינו עולה במשנה הקודמת. בתוספתא שתי דעות: "גר וגוי שירשו את אביהן גוי, רשאי לומר לו טול אתה צלמים ואני כלים, אתה יין ואני פירות. אונקלוס הגר חלק מאחיו, החמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח" (פ"ו הי"ב-הי"ג). המשפט הראשון מקל ואינו רואה בחלוקה כל הנאה מעבודה זרה; המשפט השני (הסיפור באונקלוס) מחמיר מאוד.
4בירושלמי (כה ע"ד) מובאות שלוש דעות להסברת מעשהו של אונקלוס: או שחלק עמם בשווה (כלומר שהחמיר ולא נהג כמשנה) ואת העבודה הזרה עצמה השמיד, או שנהג כמשנה ואת הכסף שקיבל במקום עבודה זרה השמיד.
5הדעה השלישית ברורה פחות, אך נראה שחילקו את הירושה בשווה ואונקלוס השמיד את העבודה הזרה שקיבל בירושה, וסכום כסף נוסף מקביל לעבודה זרה שאחיו קיבלו. כך או כך, אונקלוס לא רצה ליהנות מעבודה זרה, ולכן השמיד את חלקו 56 ראו עוד ספר השותפות לרבי שמואל בן חפני, גנזי קדם, ו, עמ' 95. .
6אונקלוס הוא אחד הגרים הידועים ביותר בספרות ישראל. לפי חלק ממסורות האגדה היה בן משפחתו של הקיסר האדרינוס או טיטוס 57 תנח', משפטים, פ"ה ב; תנח' בובר, משפטים, ג, עמ' מא; בבלי, עבודה זרה יא ע"א, ומקורות נוספים. , והתגייר דווקא בעקבות גזרות הדת, או על כל פנים בזמן שכבר הוטלו. הוא למד אצל רבן גמליאל דיבנה, רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא 58 כגון תנח' בובר, משפטים שם, ולהלן. . מכיוון שרבי אליעזר ורבי יהושע מתו לפני הגזרות הרי שיש להניח שהגיור קדם לגזרות הדת, ואינו קשור בהן ישירות, והקיסר הנזכר הוא טיטוס. אונקלוס למד, כאמור, אצל חכמי דור יבנה, ושרף בגדים רבים ויקרים אחר מותו של רבן גמליאל 59 שמחות פ"ח ה"ו, עמ' 151; בבלי, עבודה זרה יא ע"א. . אונקלוס תרגם את התורה לפני רבי אליעזר ורבי יהושע, כלומר שסמכו על פירושו וקיבלוהו 60 ירו', מגילה פ"א ה"ח, עא ע"ג; קידושין פ"א ה"א, נט ע"א; בבלי, מגילה ג ע"א. . השמות "אונקלוס" ו"עקילס" מתחלפים במקורותינו 61 כגון התוספתא שלנו והירו', כה ע"ד, וכן שמחות פ"ח ה"ו, עמ' 151; בבלי, עבודה זרה יא ע"א, ועוד. . התרגום שעליו מדובר הוא כנראה התרגום ליוונית. מצוטטים ממנו תרגומים רבים, כולם ביוונית 62 כגון ירו', שבת פ"ו ה"ד, ח ע"ב; יומא פ"ג ה"ח, מא ע"א; סוכה פ"ג ה"ה, נג ע"ד ועוד. . המקורות הנוצריים מוסרים במקביל על תרגום עקילס ליוונית והם מייחסים אותו לנוצרי בשם זה. בספרות ימי הביניים ייחסו לאונקלוס דווקא את התרגום הארמי, אך זו טעות ברורה. התרגום הארמי כונה בכתבי היד ת"א, כלומר תרגום ארמי, ומביא לבית הדפוס שידע מעט תלמוד פיענח זאת כ"תרגום אונקלוס", השיבוש התפרסם ברבים והדברים ידועים. אונקלוס היה גר אמיד, והדבר מתבטא גם בנוהג המתואר בתוספתא שלנו.
7במשנה מתוארת החלוקה המוצעת כדרך לגיטימית, ואונקלוס כמחמיר על עצמו. אבל הבבלי מדגיש שהמשנה היא קולה מיוחדת, "דאקילו בה רבנן גזירה שמא יחזור לקלקולו" (עבודה זרה סד ע"א). אם כן אונקלוס, שאינו נזכר בסוגיה זו של הבבלי, נהג כהלכה, והמשנה מקלה מאוד, מתוך החשש שאבדן הירושה ירתיע את הגר. במשנה הקודמת נקבע שחלוקה בצורה של חפץ תמורת חפץ (טול אתה חיטים ואני שעורים) נחשבת למכירה ואסורה, ואילו במשנתנו אינה נחשבת למכירה. לפי הסבר הבבלי ההלכה אחידה, והקלו בירושת גוי. ברם, אין כל צורך להגיע לתובנה של פסיקה אחידה. הלכות הרחקה מעבודה זרה, כמו גם ההפרדה מעמי הארץ, אינן פועל יוצא של דקדקנות הלכתית בלבד, אלא גם של מציאות חברתית. במערכת זו הסמל חשוב בהרבה מהמשמעות הפורמלית-מעשית. באופן מעשי, בכל חלוקה יש נתינה של טהרות לעם הארץ ושל צלמים לגוי, והשאלה היא רק במידת העצמה של המאבק, והרגישות החברתית שהתלוותה לו. על כן אין לצפות למדיניות הלכתית אחידה. עם זאת, ברור שבספרות האמוראית יש חתירה לגיבוש פורמולה אחידה.
8מעבר לכך, היו גם הבדלים של תפיסה ורעיון בין שני התחומים. את עם הארץ חכמים מנסים לחנך, והם רואים את תפקידם כאחראים על מעשיו. על כן יש להימנע מלאפשר לו לחלל (לטמא) מוצרים טהורים. כנגד זה אין עלינו חובה לבער עבודה זרה של נכרים. הגוי העובד עבודה זרה אינו נוהג שלא כדין ואינו יעד למה שהיום מכונה "הַחזרה בתשובה", ואין אנו אחראים למעשיו. קיימת אמנם מצווה להשמיד עבודה זרה, ברם אפילו אם זו חובה הלכתית ממש היא חלה רק בארץ ישראל. אונקלוס בא ממשפחה בחו"ל, כנראה מפונטוס 63 ספרא, בהר פרשתא א, פרק א ה"ט, קו ע"ג. שם מסופר על עקילס הגר שייצא מזונות בשנה שביעית מהארץ לעבדיו שבפונטוס. בכך לא נהג כמנהג חסידות, ראו שם. מן הסתם צריך היה לספק מזונות לעבדים באחוזתו שבפונטוס. שבצפון אסיה הקטנה (טורקיה כיום). ממילא הייתה הירושה שם ולא בארץ, ואין חובה להשמיד עבודה זרה בחוץ לארץ. על כן אין החלפת חפצים נחשבת למכירה, והחלפתם במסגרת ירושת עם הארץ נחשבת למכירה.
9זאת ועוד. חלוקת ירושה של עם הארץ הייתה מעשה תדיר, וניתן להבין שחכמים הקפידו על המערכת הסמלית שהייתה טעונת רגשות. לעומתה הייתה ירושת גוי שאחד מבניו התגייר נדירה יותר, מן הסתם, וממילא הייתה המערכת הסמלית טעונה פחות. כל אלו עשויים היו להביא להבדל בהגדרות ההלכתיות של שני התחומים.
10נושא זה, זכויות הירושה של מי שהחליף דת, הדאיגו את קדמונינו. בתחיקה האנטי יהודית חוזר מרכיב זה שאסור לאב היהודי לנשל מהירושה את בנו שהשתמד (התנצר) 64 לינדר, חוקים, עמ' 922; 321 ועוד. , ומנגד, מי שהתייהד פקעה זכותו להוריש. נראה, אפוא, שהרחקה מהירושה הייתה שיקול, או שנחשבה כמתאימה להיות שיקול, במעבר מדת אחת לאחרת.