משנת ארץ ישראל על משנה דמאי ז:ח

1מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין [ ו ] אמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע אי זו היא נוטל [ ארבע חביות מארבע זויות – בכתב יד קופמן נשמטה שורה (מנוטל עד נוטל), והמעתיק השלימה בצד. אנו נצטט להלן את נוסח דפוס וילנא לנוחות הפירוש. לבעלים מצבור חד קומתי של מאה חביות. [ מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין ] – כמו במשניות ג-ד לעיל המשנה עוסקת בדוגמה של מאה חביות, [ ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא ] – הבעל אמר שאחת מהן בשורה החיצונית היא מעשר, הבעיה היא שלא ידוע איזו שורה היא המעשר וממילא לא ברור איזו חבית היא תרומת מעשר. חבית זו צריכה להיות מאותה שורה.

2נוטל שתי חביות לוכסן – הפתרון טכני ופשוט. הוא נוטל שתי חביות משתי פינות המצבור, כמוסבר באיור. כל אחת משתי החביות עשויה להיות תרומת המעשר של אחת משתי שורות קיצוניות 49 כך מפרשים כמעט כל הראשונים. הרע"ב פירש שהדיון הוא על המעשר עצמו, וכן בהמשך שמדובר על חצי חבית מעשר. לדעתו לוקח את היין של חצאי החביות ושאר היין הוא חולין. אין ספק שפירוש זה משובש, שהרי אם הקדיש שורה למעשר יש תמיד חשש שהמעשר הוא בחבית אחרת, ואם חצי חבית היא מעשר או תרומת מעשר יש תמיד חשש שהמעשר הוא בחצי השני של החבית, וכיצד יוצאת חבית זו לחולין? טענתנו היא דבריו של בעל מלאכת שלמה. . שתי חביות "מכסות" כל אחת מארבע האפשרויות לזיהוי אותה "שורה" חיצונית של מעשר. את יתר המעשר עליו לשלם ללוי, אך לא חשוב מאיזו חבית, ועל כן יכול לקחת עוד תשע חביות מאשר ירצה (איור 27).

3x x x x x x x x x

4x x x x x x x x x x

5x x x x x x x x x x

6x x x x x x x x x x

7x x x x x x x x x x

8x x x x x x x x x x

9x x x x x x x x x x

10x x x x x x x x x x

11x x x x x x x x x x

12x x x x x x x x x x

13x x x x x x x x x x

14x x x x x x x x x x

15x x x x x x x x x x

16x x x x x x x x x x

17x x x x x x x x x x

18x x x x x x x x x x

19x x x x x x x x x x

20x x x x x x x x x x

21x x x x x x x x x x

22x x x x x x x x x x

23חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא – אם אמר חצי שורה אחת היא מעשר, נוטל ארבע חביות מארבע זויות – צריך להפריש ארבע חביות בארבע פינות כדי לכסות את כל שמונה האפשרויות לחצי שורה אחת חיצונית (איור 28).

24נוטל ארבע חביות מארבע זויות – כמתואר באיור 29 (המודגש הוא חביות המעשר).

25x x x x x x x x x x

26x x x x x x x x x x

27x x x x x x x x x x

28x x x x x x x x x x

29x x x x x x x x x x

30x x x x x x x x x x

31x x x x x x x x x x

32x x x x x x x x x x

33x x x x x x x x x x

34x x x x x x x x x x

35הירושלמי שואל כיצד זה הסתפק בחצי שורת מעשר, הרי עליו להפריש מעשר עשר חביות. התלמוד עונה שהפריש כבר חלק מהמעשרות מפרות ממקום אחר. ברם כל המקרה הוא דוגמה, ואולי באותה חצי שורה די פרות למעשר כולו.

36שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא – אם אמר שורה אחת היא מעשר, אך לא הגביל שהשורה היא דווקא שורה חיצונית. הרי כל אחת מהשורות היא אולי מעשר, וממילא חבית אחת מכל שורה היא תרומת מעשר.

37נוטל שורה אחת לוכסן – עליו להפריש עשר חביות, מתוך ספק. אם יטול שורה אחת אלכסונית, יצא ידי חובת כל האפשרויות כמבואר באיור 30.

381.

39x x x x x x x x x x

402. x x x x x x x x x x

413. x x x x x x x x x x

424. x x x x x x x x x x

435. x x x x x x x x x x

446. x x x x x x x x x x

457. x x x x x x x x x x

468. x x x x x x x x x x

479. x x x x x x x x x x

4810. x x x x x x x x x x

49חבית אחת מעשר – מכאן אנו חוזרים לצטט את נוסח כתב היד. אם אמר חבית אחת היא מעשר, ואין ידוע אי זו היא נוטל מכל חבית וחבית – במקרה זה כל חבית עשויה להיות החבית של המעשר, ועשירית ממנה תרומת מעשר. על כן עליו לתת תרומת מעשר מכל חבית וחבית.

50לכאורה ניתן גם כאן לשאול מדוע לא תתבטל חבית אחת של תרומת מעשר בתוך מאה חביות של חול. אולי חבית שלמה אינה דבר המתבטל, ומבחינה מעשית אי אפשר לפתוח את כל החביות ולערבב את הפרות שלהן, כגון שאלו חביות של שמן.

51המונחים "חבית" ו"כד" מתחלפים במהלך כל המשנה. החילוף נובע מכך ששניהם הם שמות לאותו כלי. מלכתחילה אולי הייתה החבית גדולה מהכד, אבל בפועל הגבול בין השניים היטשטש והם הפכו למונח אחד. כן משמע ממשניות אחרות (בבא קמא פ"ג מ"א; פ"י מ"ד) וכפי שפירש הבבלי במפורש (בבא קמא כז ע"א), ואכן לעתים קרובות מתחלפים במקורות החבית והכד, ונראה שאכן שני הכלים חד הם, וההבדל ביניהם נובע מהבדלי גודל או מהבדלים בניסוח התלויים במקום ובזמן. חבית היא כלי החרס הנזכר עשרות פעמים במקורות התנאיים 50 ברנד, כלי חרס, עמ' קיא-קעב. , זהו כלי האכסון הנפוץ גם בחפירות ארכאולוגיות, ומכונה כיום באופן כללי "קנקן". גודל החבית ונפחה לא היו קבועים. חז"ל מבחינים בין חביות קטנות, שנפחן עד לוג (פחות מליטר), בינוניות, שנפחן מלוג עד סאה (פחות מליטר עד 10 ליטר), גדולות, שנפחן סאה עד סאתיים (20-10 ליטר) וגדולות מאוד, שנפחן עד חמש סאין 51 כך יוצא משילוב הדעות במשנה, כלים פ"ב מ"ב; ברנד, עמ' קכ-קכא. . נפחו של הקנקן הרגיל המתגלה בחפירות הארץ הוא כ- 15 ליטר, וזו החבית הגדולה שעליה מדברת המשנה שהבאנו. אם כן, סתם חבית היא גדולה בהרבה מהאבן, והאבן בטלה לגביה. יש להניח שהאבן הוצבה על הכד בכוונה כדי לחזק את המכסה.