משנת ארץ ישראל על משנה גיטין א:ב

1משנה ב מהווה המשך ברור למשנה א ולדבריו של רבן גמליאל. עיסוקה בהגדרת הגבולות של ארץ ישראל בנושא דידן – גיטין. הגדרת הגבול היא ממזרח, מדרום ומצפון, בהנחה שהים מהווה את הגבול המערבי. מכאן ראיה נוספת כי מדינת הים איננה ערי החוף, אף שבחלקן היו אלה ערים יווניות.

2רבי יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום מעכו לצפון עכו כצפון – הגדרת הגבול מזקיקה דיון בקו הגבול עצמו, ורבי יהודה קובע שקו הגבול, כלומר רקם במזרח, אשקלון בדרום ועכו בצפון, נחשבות כחוץ לארץ ואינן חלק מארץ ישראל.

3גבול "ארץ ישראל" (היישוב היהודי) באזור עכו

4על קו הגבול המדויק בגִזרה זו של עמק עכו אנו יודעים מסדרת מקורות. רוב העדויות עוסקות בתחום הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ וטומאה, והדעת נותנת שמדובר באותו קו גבול. העדויות הן:

51. עכו כגבול מופיעה בברייתא של התחומים. 59 הרשימה מופיעה בספרי דברים עקב פיסקא נא, מהד' פינקלשטיין עמ' 117; תוספתא שביעית פ"ד הי"א; ירושלמי שביעית פ"ו ה"א, לו ע"ג, ובכתובת רחוב. ראו זוסמן, כתובת רחוב. לזיהוי השמות ראו הילדסהיימר וקליין, גבולות הארץ, ספראי, פרקי גליל, עמ' 213-106, וספרות רבה נוספת. החוקרים נחלקים על זמנה של ברייתא זו (להלן), מכל מקום הקטע העוסק בעכו מוכר היה לרבי יהודה ולרבי מאיר, שניהם מדור אושא, ונראה שקדם להם במעט 60 ראו הדיונים על זמנה של ברייתת התחומים בפירושנו לשביעית פ"ו מ"א, עמ' 191. (איור 5). עכו כנקודת גבול נזכרת גם בשני מעשים מימיו של רבי יהודה הנשיא, ובכמה מימרות אמוראיות. 61 "רבי יוסי בן חנינא מנשק לכיפתא דעכו עד כה היא ארעא דישראל" (ירושלמי שביעית פ"ד ה"ז, לה ע"ג וכן פ"ו ה"א, לו ע"ב) "עכו עצמה מה היא? רבי אחא בר יעקב בשם רבי אימי מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפין עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ", שם גם סדרת מעשים. וכן שם פ"ד ה"ד, לז ע"א (מעשה רבי מנא). וראו עוד ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"א, ששם מתיר לעצמו חכם להוביל שמן תרומה לעכו, וכנראה חכמים מסתייגים מכך (בכך שהם מכנים את היין בעכו, יין של בית מעקה – הפירוש בית מעקה איננו ברור. אולי זה שם מקום ליד עכו, ואולי שם גנאי לעכו תוך משחק מילים עכו־מעקה, כדרשה על בסיס קטיעה של הפסוק "ועשית מעקה"). וראה גם בבלי כתובות קיב ע"א; גיטין עו ע"ב; תוספתא גיטין פ"ה ה"ז. יש לציין שבנוסף לתפישה של ברייתת התחומים יש עדויות לתפישה אחרת, המרחיבה את גבולות הארץ צפונה עד אפמיאה ודרומה עד אילת. זו כנראה תפישה אוטופית יותר של "ארץ ישראל הגדולה". ראו בן אליהו, גבולות. להלכה התקבלה הגישה המצמצמת, והגישה המרחיבה נותרה בתחום ההגדי והאידאי. דומה, אפוא, שעכו שימשה כגבול ארץ ישראל במשך תקופה ממושכת ובכל תקופת התנאים, לפחות מדור יבנה ואילך. עם זאת, ממשנת אהלות אנו שומעים שהיה ספק בדבר מעמדו של השטח מזרחית לעכו, והוחלט שהוא חוץ לארץ (אהלות פי"ח מ"ט). לא נאמר ממתי מקור זה, אך הוא נכלל במסגרת סדרת היתרים מדור רבי (להלן). עמדת רבי מאיר במשנה ובתוספתא המקבילה (פ"א ה"ג) היא כי עכו נחשבת כחלק מארץ ישראל. בברייתת התחומים ברור שחומת עכו המזרחית היא גבול ארץ ישראל, ועכו עצמה בחוץ לארץ. תנא קמא של משנתנו הוא, אפוא, כברייתת התחומים.

62. מעכו הגבול ממשיך בכיוון צפון מזרח, כך מתואר הגבול בברייתא של התחומים.

73. הגבול ממשיך מעכו צפונה, כך יוצא ממשנתנו ("מעכו לצפון") ומקבילותיה. 62 ממשנת שביעית פ"ו מ"א ייתכן שנשמע כי הגבול נמשך מעכו ועד כזיב, לצפונה של עכו. אלא שאם כן, לא ברור למה נצרכת עכו כנקודת גבול.

84. באזור שבין עכו לראש הנקרה, בתחום צור, הוגדרה סדרת יישובים כיישובים "אסורים", כלומר שהאזור נוכרי ויש בו יישובים יהודיים והם ה"אסורים", כלומר שעל פֵרותיהם חלות המצוות התלויות בארץ. דומה שעדות זו מתאימה לתיאור לעיל (תוספתא שביעית פ"ד ה"ט וכתובת רחוב).

95. כל מקום ממזרח לכביש מעכו לאנטיוכיה (כביש החוף) טהור (שייך לארץ ישראל), עד שייוודע לך שהוא אסור. כלומר, רוב היישוב נוכרי אך יש בו יישובים יהודיים 63 תוספתא אהלות פי"ח הי"ד, מהד' צוקרמאנדל עמ' 617; ירושלמי שביעית פ"ו ה"א, לו ע"ב; בבלי גיטין ז ע"ב. בבבלי יש שיבוש נוסח ויש לתקנו בהתאם לתנאי השטח ולמקבילות. (איור 6).

10כל העדויות מעידות על מצב כמעט סטטי של יישוב יהודי רצוף עד עכו, ויישוב מעורב מצפון לו. לכן עכו היא נקודת הגבול, אך גם מצפון לה יישובים יהודיים. 64 גם כל השטח ממזרח לכביש מוגדר יהודי. אולי ניתן להצביע על התפתחות מסוימת והתחזקות היישוב היהודי בימי רבי. התפתחות זו באה לידי ביטוי ברשימת העיירות האסורות בתחום צור, ובדברי רבי ישמעאל ברבי יוסי. כלומר, באזור הנוכרי שהיה מותר במצוות התלויות בארץ קמה קבוצת מיעוט של יישובים יהודיים, והם חייבים במצוות אלו.

11עם זאת, דומה שאין במקורות אלו כדי להעלות את כל התמונה. מן העדות הארכאולוגית עולה בבירור שבכל האזור מהר מירון ועד לגבעות שממזרח למישור החוף לא היה יישוב יהודי בימי הבית השני ובתקופת התנאים. יוספוס לא בנה שם מבצרים, משמרות כהונה לא ישבו שם, אין שם שרידים של בתי כנסת (בניגוד למזרח הגליל, מזרחית לרכס הר מירון). גם מערות המסתור, שהן מימי המרידות היהודיות, מצויות רק בגליל התחתון ובגליל העליון המזרחי (איור 7), ויש שם מעט מאוד שרידים יהודיים אחרים. לעומת זאת יש שם שרידים רבים של כנסיות ושל יישוב נוצרי. 65 פרנקל ואחרים, גליל עליון, עמ' 115. היישוב הנוצרי הוא מהמאה החמישית ואילך. סימן מובהק אחר הוא תפוצת החרסים מטיפוס "כלי כפר חנניה". אלו כלי חרס שנוצרו ביישוב היהודי כפר חנניה (בכל התקופה הרומית), והם מצויים הרבה בגליל העליון המזרחי, ונדירים בגליל המערבי. סימן אופייני אחר הוא תפוצת החותמות הרודיות. החותמות הרודיות הן תווים שסימנו יוצרי כלי החרס מרודוס על כלי החרס שיצרו. חותמות כאלו נתגלו בסקר הגליל העליון, וכולן במערב הגליל. החותמות מייצגות יבוא של כלי חרס ושל מזון שהובא בהם. בגליל הנוכרי נמצאו חותמות כאלה ואין בו כלים מכפר חנניה, ואילו ביישוב במזרח הגליל התמונה הפוכה. לכאורה קל לפרש שברייתת התחומים קדומה, מימי מלכי בית חשמונאי, אז השתרע היישוב היהודי גם במערב הגליל העליון, לאחר מכן נסוג היישוב היהודי לחלקו המזרחי של הגליל. ברם, תיארוך מוקדם כזה לברייתת התחומים קשה ומעורר תמיהות (איור 8). 66 שם, שם.

12לכאורה ניתן היה לתאם בין כל הנתונים על ידי הטענה שעד למאה השלישית היה היישוב במערב הגליל העליון דל ביותר, ורק בעמק עכו שגשגו יישובים רבים. זאת בגלל תנאי הקרקע ההרריים והאקולוגיים הקשים באזור ההר המזרחי של הגליל. על כן לא בנה שם יוספוס מבצרים, ומשמרות כהונה לא הגיעו משם. במאה השלישית התחזק והתמסד היישוב במערב הגליל העליון, אבל אז כבר התחזק גם היישוב הנוכרי, והיהודים היו בו מיעוט. ברם, במאה השנייה היה בעמק עכו יישוב מעורב. על כן ברייתת התחומים מציגה כאילו היישוב היהודי מגיע עד עמק עכו, וכוללת בתחום היישוב היהודי את מערב הגליל הנטוש ברובו. מאוחר יותר התחזק היישוב הנוכרי בהר, אך לכך אין ביטוי במקורות שבידינו. הקושי בהסבר זה הוא שתוצאות הסקר הארכיאולוגי אינן מצביעות על יישוב כה דל במערב הגליל העליון במאות השנייה והשלישית. 67 פרנקל ואחרים, שם, עמ' 113-111. הסקר אינו מאפשר לאפיין את ההרכב האתני של התושבים. לפי הממצא, תפרוסת היישוב במזרח הגליל העליון דלילה יותר מאשר במערב הבזלתי, אך היה בו יישוב גדול למדי.

13על כן צריך לפרש שבמאות הראשונה עד השנייה היה היישוב היהודי במערב הגליל מיעוט. ברייתת התחומים כוללת מיעוט זה בתוך תחומי היישוב היהודי, בעיקר בזכות הריכוז היהודי בעמק עכו. מאוחר יותר, אולי בעקבות מרד החורבן או מרד בר כוכבא, הפך אזור ההר לנוכרי לחלוטין, ובעמק עכו נותר יישוב מעורב.

14עכו הייתה הגבול הצפוני של היישוב היהודי, ולפי ברייתת התחומים פנה הגבול צפונית מערבית לעמק עיון. בגליל העליון המערבי היה יישוב יהודי קטן שהותיר מעט ממצאים ארכיאולוגיים והוא אינו נזכר בספרות היהודית, אבל ברייתת התחומים רואה בו עדיין ארץ ישראל. בחוף עכו היה במאה הראשונה יישוב נוכרי, בימי רבי התחזק היישוב היהודי ונמנו בו יישובים יהודיים, אך רוב היישוב היה עדיין נוכרי.

15הגבול הדרומי והמזרחי מסומנים על ידי שני יישובים – רקם, השוכנת בדרום מזרח ארץ ישראל שבו עסקנו במשנה הקודמת, ואשקלון. אשקלון היא הפינה הדרומית־מערבית גם בברייתא של התחומים.

16מן הדיון בירושלמי מתברר שקיים ויכוח על גבול המזרח שלמעשה מהווה חלק מן הוויכוח על ההגמוניה של ארץ ישראל על בבל. הדיון פותח בשתי עמדות שנמסרות משמו של רבי יוחנן: "רבי יוחנן אמר לצפורייא: אתון אמרין בשם רבי יוחנן [נראה שצריך להיות: חנינה 68 כהצעתו של בעל פני משה, לאור הבעיה בניסוח הנוכחי ועל פי המשפט הדומה לכך בירושלמי יבמות: "רבי יוחנן אמר לציפוריא: אתון אמרין בשם רבי חנינה... ולית כן..." (פ"א ה"ב, ב ע"ד). ואמנם רבי חנינא פעל בציפורי בדור הראשון לאמוראים, כך שמסתבר כי אנשי ציפורי יצטטוהו. ] אף המביא מבבל לכאן אינו צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם, ואני אומר שהוא צריך" (ירושלמי מג ע"ב-ע"ג). אך עמדת אנשי ציפורי נדחית כיוון שרבי יוחנן טוען לפשט המשנה שממנה משמע שהמביא גט מבבל חייב לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שכן בבל נמצאת מזרחית לרקם: "דהיא מתניתא! 'רבי יהודה אומר: מרקם ולמזרח ורקם כמזרח' " (שם). בהמשך הדיון מסתבר שקיימת מחלוקת בבבל עצמה לגבי מעמדה בעסקי גיטין – מחלוקת בין רב שלמד בארץ ישראל, ודווקא הוא אומר "עשינו עצמינו כארץ ישראל לגיטין", ושמואל המשקף, בדרך כלל ואולי גם במקרה זה, הלכה בבלית קדומה, המכירה בנחיתותה של בבל: "ואפילו תימר חלוקין על רבי יהודה שאין רקם כמזרח, שמא מבבל לכאן? רב אמר: עשינו עצמינו כארץ ישראל לגיטין! ושמואל אמר: אפילו משכונה לשכונה" (שם). שמואל חוזר על דברי התוספתא לעיל: "בראשונה היו אומרים ממדינה למדינה, חזרו לומר משכונה לשכונה" (פ"א ה"א), ומסקנתו שיש לחייב לעולם את אשרור הגט הנשלח. התוספתא מדברת על חוץ לארץ, ושמואל מיסב אותה לבבל. רב, לעומתו, רוצה לראות בבבל שוות דרגה לארץ ישראל לעסקי גיטין 69 מימרתו של רב משקפת סדרת מקורות בבליים בדבר כוחה של תפוצת בבל, והדברים הגיעו עד כדי התנגשות עם ההגמוניה הדתית של ארץ ישראל. במקרה זה מעניין שגם הירושלמי משקף את עצמתה של יהדות בבל, ועוד יותר מעניין ששמואל הבבלי מציג את בבל כחסרת בתי דין מסודרים. בסוגיות אחרות, כגון עיבור השנה, שמואל הוא הדבּר המרכזי החותר לערעור ההגמוניה הארץ־ישראלית. ראו גפני, ארץ. הבבלי עצמו מעמיד כאמור את המחלוקת על ציר משפטי בלבד בפועל כאמור אכן בתקופת האמוראים התחזקה יהדות בבל. כך שייתכן שלפנינו שני שלבי התפתחות ולא שתי גישות. ולהדגיש בכך את הדמיון במעמדן של שתי הקהילות. לדעתו לא המרחק קובע, אלא מהות הדיון והאמינות המשפטית. כמו כן ייתכן כי לטעמו הגבול במשנה נקבע משום שמעבר לו אין בתי דין מסודרים, ואילו בבבל יש בתי דין מסודרים. ויכוח דומה מצינו בתוספתא לגבי עבר הירדן: "מעבר הירדן כמביא מארץ ישראל, ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם" (שם). המגמה שארץ ישראל כבבל קשורה למערכת היחסים בין שני ריכוזים אלו. בבבל שררה מגמה לעגן את מרכזיותה ואת עצמאותה תוך הסתייגות מההגמוניה הארץ־ישראלית, 70 ראו בהרחבה גפני, שם. ולא נרחיב בכך כאן.

17רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטים – רבי מאיר חולק על חלקה האחרון של מימרת רבי יהודה, ובלשון התוספתא: "רבי מאיר אומר: עכו ותחומיה כארץ ישראל לגיטין, וחכמים אומרים עכו ותחומיה כחוצה לארץ לגיטין" (פ"א ה"ג). בלשון הירושלמי: "עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ" (מג ע"ג). אף שעכו נידונה בתחומים הלכתיים אחרים כחוץ לארץ, בהקשר של גיטין הקשר בין עכו לגליל היה קרוב ביותר, ותחושת הניכור או השוני המשפטי קטנה יותר (שם, סוף ה"ב). יתר על כן, אף שעכו (מהחומה ולפנים) נחשבה לחוץ לארץ, הייתה בה קהילה גדולה ואיתנה, ופעלו שם חכמים רבים. כך שהטיעון שגט שניתן שם נעשה כהלכה, נשמע לנו כיום הגיוני מאוד מבחינה ריאלית.

18אותה עמדה מתבררת גם בסיפור של הגט מכפר ססי 71 קליין, ארץ הגליל, עמ' 150, מזהה אותו עם כפר סומיעה, נ.צ. 765.5/178, ברם, סומיעה נמצאת בגליל העליון שלא היה בתחום ציפורי. אולי יש לחפש זיהוי על בסיס הנוסח של התוספתא, וייתכן שהכוונה לכפר הערבי הקיים היום בשם אבו סנן, וצריך עיון. המופיע גם בירושלמי ובבבלי.

19מעשה כפר ססי

20כפר ססי, בסמוך לעכו, ממזרח לעיר בואכה ציפורי, מוגדר על ידי רבי ישמעאל כמחויב באמירה "בפני נכתב ובפני נחתם", כלומר כמדינת הים. לכאורה המעשה קשה: רבי ישמעאל חייבו לאשר "בפני נחתם", אם כן הוא מחמיר. לדעתו כפר ססי (יהא הכתיב אשר יהא) הוא חוץ לארץ, והרי זו חומרה. אם כן מדוע רבי אלעאי מתקיף, ומדוע מכונה הפסק "בהיתר יצא"? אין זאת אלא שרבי ישמעאל מבין שהמביא גט מחוץ לארץ די שיצהיר "בפני נכתב", ואז אפילו יבואו עדים ויערערו – הערעור בטל. לשון הבבלי ציורית ומשקפת למעשה אותו מהלך. רבי ישמעאל משתיק את רבי אלעאי בנזיפה, "שתוק", כי המהלך של רבי ישמעאל בונה מבנה בטוח יותר עבור הגט. קולתה של ארץ ישראל היא אפוא חומרה רבה, והגט מצוי תמיד תחת אפשרות לערעור תמידי. אפשר גם שרבי ישמעאל נוהג בכפר ססי לפי משנתו של רבי אליעזר ביחס לכפר לודים. אם כך, הרי שכל המסורות יודעות שיש במהלך המשפטי הזה משום צמצום של עליונות ארץ ישראל, אך מעדיפות את הביטחון של הגט ואת צמצום האפשרות לערעורים מאוחרים.

21הנימוק "בהיתר יצא", ובמיוחד בנוסח שבבבלי, מלמד על יחס מקל ראש במקצת בחשיבותם של ענייני הייחוס. מגמה זו בחנו במבוא למסכת קידושין.

22ממשנתנו משמע בפירוש שעבר הירדן איננה כארץ ישראל לגיטין. בתוספתא נאמר שהמביא "מעבר הירדן כמביא מארץ ישראל" (פ"א ה"א). נראה שהדובר מבחין בין שני האזורים, ועבר הירדן איננה ממש ארץ ישראל, אבל המביא ממנה חל עליו דין ארץ ישראל כמו על בבל ואלכסנדריה (לפי חלק מהמקורות). מבחינה מִנהלית נכללה רצועה מעבר הירדן בתחום ארץ ישראל (איור 9), וכן בברייתת התחומים נכללת רצועה צרה עוד יותר בתחום היהודי. השאלה אם עבר הירדן כארץ ישראל נדונה בסדרת משניות. 72 ראו פירושנו לביכורים פ"א מ"י; סוטה פ"ט מ"ב, ועוד. בימי בית שני היה עבר הירדן אזור יישוב יהודי גדול ופורח. עדות לכך יש בעשרות עדויות על היישוב בעבר הירדן. כן נמצאו גם מעט עדויות ארכיאולוגיות לכך 73 שגיב, עבר הירדן. (איור 10). היישוב היהודי דעך וכמעט חוסל במרד הגדול או במרד בר כוכבא. לאחר המרד אנו שומעים רק על יישוב יהודי דל בעבר הירדן. קהילות יהודיות נמצאו כמובן בערים הגדולות, וכן בעמק הר'ור בלבד. 74 עדיין חסר לנו סיכום עדכני על היישוב היהודי בעבר הירדן. לסיכום כללי ראו ספראי, יוספוס, עמ' 110-106; ספראי, מצב היישוב, עמ' 214-212. נראה שאת חורבן היישוב יש לתלות במרד בר כוכבא, אך שאלת המועד המדויק אינה ברורה. מכל מקום, זו הסיבה לכך שעבר הירדן אינו נזכר במשניות רבות המתמקדות ביהודה ובגליל בלבד. 75 ראו על כך בהרחבה בפירושנו לשביעית פ"ט מ"ב; כתובות פי"ג מ"י.

23המשנה משקפת חוסר אמון בולט ביכולת ההתארגנות הקהילתית־משפטית־דתית של יהודי חוץ לארץ. אי אפשר לקבל גט שנערך בחוץ לארץ, ויש לבדוק את טיבו. אין זה פלא שבין יהודי בבל רווחה הדעה שהגיטין הנעשים בבבל הם תקינים, וניתן לסמוך על בתי הדין שם, אך אין ביטחון שאכן הערכה זו מציאותית. נראה שבמצרים היו מקומות שבהם פעלו בתי דין מסודרים, אך כך ראו חכמים את התפוצות ואת הארגון היהודי שם.