משנת ארץ ישראל על משנה גיטין א:ד
משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Gittin 1:4
Open in the reader →1משנה ד היא פתיחה להמשכו של הפרק (משניות ה-ו). קיים דמיון חברתי, משפטי והלכתי בין יחסי השתחררות של זוג, קרי שטר גט, לבין יחסי שחרור בין אדון ועבדו, קרי שטר שחרור. בשל דמיונם מתחברים שני אלה לקבוצת משנה בתוך הקבוצה הרחבה של שטרות. פרקנו ימנה הלכות דומות והלכות שונות ומחלוקות בדבר הדמיון והשוני בין גטי נשים ובין שחרורי עבדים, כמו גם בין שני אלה ובין שטרות אחרים.
2אישה ובעלה, עבד ואדונו
3קודם שנעסוק בפרטי הדיון המשפטי־הלכתי דומה שיש לתת את הדעת על העמדה הכוללת, הדמיון בין אישה בבית בעלה לבין עבד בבית אדונו. הלכות גיטין אינן אלא ביטוי אחד למערכת חברתית שלמה הרואה בנשים ובעבדים דמויות חסרות במעמדן האישי והמשפטי, וכתוצאה מכך גם במעמדן ההלכתי. אין ספק שהדיון ההלכתי בספרות התנאים עוסק בראש ובראשונה בפרטי הדיון המשפטי, כמעט טכני, כשהוא משווה בין נשים ועבדים. אך מיניה וביה הוא גם יוצר ומעצב שיח ספרותי שמזין מערכות חברתיות המזהות קשרי בעל ואישה עם רשות, אדנות ושלילת חירויות ומעמד חברתי. לקורא ולפרשן החי ומעיין מתוך תודעה פמיניסטית ספרותית יקשה להכריע באיזו מידה שותף המחבר והפרשן בעולם העתיק לתובנות מתחדשות אלה.
4חשוב אולי לציין שדווקא משמו של רב יוסף, שהיה כידוע סומא, מצינו מימרות העוסקות בחיוב עיוורים במצוות, 78 "אמר רב יוסף, מריש הוה אמינא: מאן דאמר הלכה כרבי יהודה, דאמר: סומא פטור מן המצות, קא עבדינא יומא טבא לרבנן... והשתא דשמעית להא דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה, עבדינא יומא טבא לרבנן" (בבלי בבא קמא פז ע"א; קידושין לא ע"א – מתחילה הייתי אומר, מי שאומר הלכה כרבי יהודה, שאמר: "סומא פטור מן המצוות", אני עושה יום טוב לחכמים. עכשיו ששמעתי את דברי רבי חנינא... מי שיאמר לי שאין הלכה כרבי יהודה, אעשה יום טוב לחכמים). ראו עוד להלן פ"ב מ"ו, שם ברור שסומא אינו רשאי להיות שליח קבלה של גט. ודווקא משמו של רבי יוחנן בן גודגדא, שהיו לו שני ילדים חירשים (תוספתא תרומות פ"א ה"א) מצינו הלכות חירשים (להלן פ"ה מ"ה). לעומת זאת לא מצינו נשים ועבדים שותפים בדיונים של הלכות נשים ועבדים, אלו מתנהלים על ידי חכמים, ובדיון ההלכתי כמעט ואין נשמעים לא קולם ואף לא רגישותם החברתית, וודאי לא הפגיעה שפוגעת בהם שפת ההלכה התנאית. לעיוורים, כמו גם לקטנים, ננקטת אותה לשון שלומדי תורה היו מגדירים אותה כמשפטית, והיא נטולת רגשות, או אינה מפגינה רגשות (לכאן או לכאן). אלא שיש הבדל בין השניים. לפי הספרות התנאית 79 ראו פירושנו לחגיגה פ"א מ"א; תרומות פ"א מ"א, ועוד. קטן היכול לבצע מצוָוה יצא מכלל קטן לכלל מצוּוה, אך עיוור, חירש או אישה הם תמיד כאלה ואין אפשרות לשינוי במעמדם, מבלי להבחין בין היודע ויכול לקיים מצוות לבין מי שאיננו יכול.
5מכל מקום, חכמים מתייחסים לעתים קרובות לקבוצת "נשים, עבדים וקטנים" 80 ברכות פ"ג מ"ג; פ"ז מ"ג; פסחים פ"ח מ"ז; שקלים פ"א מ"ג; מ"ה; מ"ו; סוכה פ"ב מ"ח, ומקומות אחרים. או "נשים ועבדים", 81 משנה חגיגה פ"א מ"א; נזיר פ"ט מ"א; ערכין פ"א מ"א; מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא בא פרשה יז, מהד' הורוויץ־רבין עמ' 68; ספרא אחרי מות פרק ז ה"ט, מהד' ווייס פג ע"א; פרק י ה"א, פד ע"א; פרשה ח ה"א, פד ע"ג, ועוד הרבה. בהקשרים שונים, כקבוצה ספרותית מלוכדת, ועוסקים בארגון החומר ההלכתי מתוך השוואה של פרטי הלכה מבלי לתת את הדעת על ההשלכות הספרותיות או החברתיות שכיום אנו רגישים אליהן. 82 ראו סיכומה של האופטמן, בקריאה שנייה, עמ' 106; 237-236. כך בפרקנו, ובקידושין פרק א: "האשה נקנית... עבד עברי נקנה... אמה העבריה... עבד כנעני נקנה... בהמה גסה נקנית..." (מ"א-מ"ד), וכך: "נשים ועבדים יש להן נזירות, חומר בנשים מבעבדים... חומר בעבדים מבנשים..." (נזיר פ"ט מ"א), או: "חומר באשתו ובתו שאין בעבדו ושפחתו, בעבדו ושפחתו שאין באשתו ובתו..." (תוספתא נזיר פ"ו ה"ד). מאידך גיסא גם יקשה להעריך מהי מידת השפעתו של מטבע לשון כזה על עיצוב ההלכה מתוך תפיסה קניינית שאינה מכירה או מתחשבת באוטונומיה או בפגיעה פסיכולוגית אפשרית. גם אם אנו מגלים כיום "רגישות יתר", כלומר רגישות שקדמונינו לא היו ערים לה, הרי שיש להודות שהשפה המשפטית משפיעה על שפת היום־יום ועל הלוך הרוחות, בבחינת "ואחרי המילים נמשכים הלבבות".
6ועם כל זאת בפירושנו לנדרים פ"ט מ"ב עמדנו על כך שלמרות הצירוף הרגיל "נשים ועבדים", המשנה מדגישה את ההבדל התהומי בין השניים. שניהם משועבדים, אך האישה היא אדם עצמאי שיש לבעלה רשות עליה לעניינים מסוימים בלבד והעבד איננו עצמאי כלל.
7אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוים במוליך [ ומביא ] – המשנה כורכת יחד את שני הפעלים שהופיעו במשניות א-ג – "מוליך ומביא". לעיל (מ"א) עמדנו על ההבדל בין פעלים אלה, וכאן התנא כולל את שניהם יחד כהגדרה לכלל הפעולות של הובלת הגט בידי שליח. משנתנו קובעת, אפוא, כי גם שליח שיביא שטר שחרור לעבד מאדונו ממדינת הים יצטרך להצהיר כי בפניו נכתב ונחתם השטר, כצעד הכרחי, אך מספק, לאשרור השטר. אם הגיע השליח ממקום אחר בארץ ישראל לא יהיה צורך בהצהרה זו, אך יהיה צורך בקיום השטר בידי חותמיו.
8זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים – במשנה הבאה מוצגים שני דינים נוספים הזהים לגטי נשים ולשחרורי עבדים, ובמשנה שלאחריה מוצג דין נוסף השנוי במחלוקת ודין נוסף, לכאורה לדעת כולם. בבבלי מובאת ברייתא מקבילה למשנתנו ולמשניות הבאות: "תנו רבנן, בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים: א. שוו למוליך ולמביא; ב. וכל גט שיש עליו עד כותי – פסול, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים; ג. וכל השטרות העולים בערכאות של גוים, אף על פי שחותמיהן גוים – כשירין, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. וכדברי רבי מאיר בארבעה: ד. האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, רצה לחזור בשניהם – יחזור, דברי רבי מאיר" 83 השוו דברינו בפתיחה למשנה ו. (בבלי ט ע"א-ע"ב). הביטוי "דרך" (דרכים) משותף למשנתנו ולברייתא, ומובנו סעיף בלקט ההשוואה בין נשים ועבדים. לפי הברייתא קיימת בנוסף ללקט גם מסורת תנאים לגבי מספר הסעיפים הכלולים בהשוואה בין גטי נשים ועבדים. בפרקנו יש למעשה חמש השוואות בין נשים לעבדים: אחת במשניות א-ד, שתיים במשנה ה ושוב שתיים במשנה ו, ומתוכן רק אחת נזכרת בברייתא משמו של רבי מאיר. אם כן, למעשה הסך הכולל של ההשוואות גדול יותר מארבע, וספק אם תנא קמא בברייתא חולק על הדין שמביא רבי מאיר. אם כן, הייתה מסורת מספרית על מספר ההשוואות הראויות להיכלל ברשימה (שלוש או ארבע), ובמקביל מסורת השוואתית לא מספרית שהביאה יותר השוואות. מסתבר כי ההשוואה האחרונה שבמשנה ו נוספה לרשימה הבסיסית המתועדת במשנה ובתוספתא. הברייתא סוכמת את ההשוואות שבמשנה מבחינה מספרית. במקרה הרביעי, המקביל למשנה ו, הברייתא מביאה את עמדת רבי מאיר ולא את עמדת חכמים אשר לפיהם בנושא זה (זכות החזרה) אין דמיון בין גטי נשים לשחרורי עבדים.
9הבבלי מביא עוד מסורת תנאית המוכרת לו ועוסקת בשוויון או בשוני בין גטי נשים ושטרי שחרור. הוא טוען: "חסורי מחסרא והכי קתני" (בבלי ט ע"ב), ואנו ננסח שקיימות מסורות מספריות שונות ובמקביל להן רשימה לא מוגדרת של נושאים שבהם ניתן או לא ניתן להשוות בין גטי נשים וכתבי שחרור של עבדים, כמו גם בין נשים ועבדים, ופרקנו אינו ממצה אותם, כשם שהברייתא אינה ממצה אלא מנסחת בלשון שונה מתוך ניסיון לארגן את הנאמר גם בפרקנו.
10כאמור, המספר מופיע רק בתלמוד הבבלי (בשם ברייתא), והתלמוד תמה עליו, ונראה שהמספר מאוחר לגוף הרשימה כפי שהראינו במקרים רבים. 84 ראו, למשל, דיון הפתיחה במסכת יבמות.