משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ג:ה

1שתי המשניות הבאות עוסקות בשליחות במקרה מחלה של שליח גט, הראשונה בארץ ישראל והשנייה מחוץ לארץ. בכך המשנה חוזרת לחלוקה המופיעה בראש המסכת (פ"א מ"א; מ"ג) בין הבאת הגיטין בארץ ומחוצה לה, וזאת במסגרת הדיון בפרקנו על תקלות במהלך הבאת הגט.

2המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר – ולא מחוץ לארץ לארץ ישראל כפי שנראה להלן. מחלה מעכבת את השליח של הבעל מלהביא את הגט בעצמו. בלשון הירושלמי: "הא לא חלה – לא" (מה ע"א). 110 כך גם בדיון בבבלי, כט ע"א. האמוראים מניחים שנסיבות אלו אינן מודל לנסיבות אחרות אלא מקרה חריג ומיוחד בשליחות. העברת השליחות אפשרית משום שבארץ ישראל אין צורך להעיד "בפני נחתם", והגט כשר גם בלי עדות זו, ובעתיד יצטרך הגט בכל מקרה להיות מקוים בחותמיו אם יהיה מי שיערער על כשרותו.

3אם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני – כאשר אדם שולח גט מוכן למסירה ביד שליח, והוא מבקש משליח לעשות עבורו עסקים נוספים שיש לו עם אותה אישה, אם השליח יחלה הוא יהיה רשאי להעביר את שליחות הגט, אך לא את יתר מרכיבי השליחות, המשנה מסייגת את פעולתו של השליח: לא ישלחנו ביד אחר מפני שאין רצונו שיהא פיקדונו ביד אחר – לגבי החפץ המדובר, הבעל הרחוק סומך על השליח בלבד ולכן אין השליח רשאי להעביר שליחות זו לאדם שלישי. המשנה מניחה שלבעל לא אכפת מי יביא את הגט לאישה. אך חשוב לו שחפץ שלו לא יהיה בידי אדם שהוא לא אישר את מינויו.

4השאלה הנשאלת היא מה ההבדל בין גט לבין שליחות אחרת. נעסוק בכך להלן.

5"בארץ ישראל" בא בניגוד לחוץ לארץ. אם הגט מחוץ לארץ צריך השליח לומר 'בפני נכתב', ולכן אי אפשר להעביר את השליחות לשליח אחר, מכיוון שהשליח האחר איננו יכול להעיד שבפניו נכתב הגט, אבל בארץ ישראל אין צורך בעדות, שכן אנו סומכים על הקהילה שהשטר וההליכים שקדמו לו, נערכו כהלכה.

6לתוספתא ברייתא דומה הכוללת נוסחים שונים של שליחות מעין זו:

7'הולך גט זה לאשתו [= לאשתי], על מנת שתתן לאבא ולאחי מאתין זוזין' – יכול לעשות שליח; 'על מנת שתתן לך מאתים זוז' – אין יכול לעשות שליח, שלא האמין לכל אדם אלא לו. אמר לו: 'הולך גט זה לאשתי' – יכול לעשות שליח; 'את הולך גט זה לאשתי' – אין יכול לעשות שליח, שלא האמין לכל אדם אלא לו (תוספתא פ"ב הי"ג).

8חשוב לציין שהמשנה מניחה שבחירת שליח הגט (לפחות בארץ ישראל) היא מקרית, כלומר בעיני הבעל אין חשיבות מי יוליך את הגט. אבל אם השליחות כוללת מסירת חפץ לבעל, אזי הבעל מקפיד על בחירת השליח.

9התוספתא מקלה יותר מהמשנה, שהרי לפי המשנה דווקא אם חלה עושה שליח אחר, ובתוספתא לאו דווקא.

10את השליחות הזאת (של הגט) רשאי השליח החולה להעביר לאחר, אבל את יתר השליחות (כל שליחות כלכלית אחרת) הפקיד הבעל רק בידי שליח זה, ודווקא בידו. יש כאן, אפוא, הקלה רבה בענייני שליחות הגט. דומה שהמשנה מבינה שאין להקשות על קבלת הגט ואין להערים קשיים פרוצדורליים, אולי בגלל חשש העיגון והנזק לאישה. בברייתא הלכה זו מסויגת: " 'הולך גט זה לאשתי' – הרי זה משלחו ביד אחר; ' את הולך גט זה לאשתי' – הרי זה לא ישלחנו ביד אחר. רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח" (כט ע"א). ההבחנה של הברייתות מבוססת על לשון השליחות האם יש בה מרכיב של אמון של הבעל בשליח, או של הקפדה על טיב המינוי, אם השליחות נתנה "לך" או "את" לא ניתן להחליפה בשליח אחר. הברייתא בתוספתא מבחינה בין שליחות בלתי אישית ("הולך גט זה"), לשליחות אישית מודגשת ("את הולך גט זה"). אך הברייתא מציינת גם את עמדתו הנחרצת של רבן שמעון בן גמליאל: "בארץ ישראל שליח עושה שליח. רבן שמעון בן גמליאל אומר אין שליח עושה שליח בגיטין" 111 מילה אחרונה זו חסרה במקבילה בבלי כט ע"א. (תוספתא פ"א ה"א). דעה החולקת על תנא קמא בברייתא ואף על משנתנו.

11ייתכן שנימוקה של התוספתא זהה לנימוקה של המשנה, כלומר רמת האמון של השולח בשליח. אך ייתכן גם שעל אף הדמיון הספרותי בין המשנה ובין התוספתא קיים הבדל מהותי בין השתיים: במשנה הקשר בין שתי הבקשות של הבעל רופף, ומדובר מחד גיסא בגט, ומאידך גיסא בשליחות נוספת שאינה קשורה במעשה הגט עצמו, לפיכך ניתן לקבוע שהשליח עושה שליח לדבר אחד, אך לא לאחר. בגט ניתן לעשות שליח על ידי שליח, ואילו שליחות פיקדון אינה ניתנת להעברה. בתוספתא מדובר על שליחות אחת, בעלת שני מרכיבים התלויים זה בזה: "הולך גט זה... על מנת...". תקפות המסירה של הגט תלויה, אפוא, בקיום חלקה השני של השליחות, ובמקרים שבהם הגדיר הבעל ספציפית את השליח ("על מנת שתתן לך") אף מסירת הגט בידי שליח נוסף לא תהיה תקפה. 112 הדיון האמוראי נוטה לקשור את שני צדי המשוואה יחד אף במשנה, ולראות בבקשה להעברת החפץ או הכסף תנאי במעשה הגט עצמו (ירושלמי מה ע"א; בבלי כט ע"א-ע"ב), ראו להלן. בכל אופן, המשנה והתוספתא משקפות את קשיי התקשורת ואת המציאות החברתית הכופה על צירוף של שליחויות שונות, כיוון שאין תקשורת ותנועה קבועה, אפילו לא בתוך ארץ ישראל עצמה. מסירת שתי שליחויות לשליח אחד עשויה להיות נחוצה גם במקומות קרובים. אך על רקע מרחק מסוים (בתוך הארץ) הן מובנות יותר. מאחר שראינו את דברי התוספתא אפשר שיש לפרש את המשנה לפי אותו עיקרון. בארץ ישראל השליחים רבים. אם הבעל בחר שליח הרי זו בחירה מקרית ומכיון שיש אפשרוית נוספות, יכול השליח להעביר את שליחותו לאחר, ואילו בחוץ לארץ השליחים נדירים הרבה יותר. אם הסכים להפקיד שליחות כה חשובה בידי אדם פלוני, הרי שבחר דווקא בו ולכן אין השליח רשאי להעביר שליחותו לאחר.

12או בדרך דומה: בארץ ישראל מצויים שליחים רבים ולכן הבעל לוקח בחשבון שאם השליח יחלה, ייתכן שהשליח יעדיף להקל על עצמו ולהעביר את השליחות לאחר. בחוץ לארץ אין שליחים אחרים מצויים לכן הבעל לא העלה על דעתו אפשרות למינוי שליח אחר, ולפיכך אסור לשליח להעביר שליחותו.

13המפרשים בחרו בפירוש הראשון והוא הפירוש הפשוט. אפילו התוספתא איננה אומרת שזה הנימוק למשנה, אלא רק דנה במקרים של הדגשת השליחות האישית.

14המשנה אינה כתוספתא למרות הדמיון. במשנה ההיתר למנות שליח אחר הוא בשעת דחק. השליח "חלה" (כך גם הירושלמי מה ע"א, שמדגיש את המרכיב של 'חלה' והרי זה כמעט אונס). לעומת זה בתוספתא היתר מלא: "בארץ ישראל שליח עושה שליח". הבבלי (כט ע"א) מתלבט האם "חלה" הוא תנאי (בדיעבד, כפי שהסברנו) או שזו רק דוגמה.

15כאמור, רבן שמעון בן גמליאל חולק על האפשרות להעברת שליחות בגיטין, ולפי התוספתא והברייתא שלפנינו בבבלי (כט ע"א) אפילו תנא קמא המתיר למסור שליחות גט שאין בה פקדון (" 'הולך גט זה לאשתי – הרי זה משלחו ביד אחר"), מודה שבפיקדון רגיל אין שליח עושה שליח. ריש לקיש מסיק מתוך משנתנו היגד שמקומו בהלכות שומרים במסכת בבא מציעא: "כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר" (כט ע"א). היגד זה המופיע בתוספתא (בבא מציעא פ"ג ה"א) אינו מופיע במשנה, וריש לקיש טוען כי רבי לא השמיטו אלא ניסחו במשתמע במשנתנו. רבי יוחנן מעיר על כך: "זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה, אלא זימנין דגיטא נמי לא הוי..." (שם). רבי יוחנן אינו רואה בהיסק זה של ריש לקיש את מסקנת משנתנו, שכן לדעתו הדבר ברור מאליו. תחת זאת, הוא רואה את מוקד משנתנו בזיקה שבין שתי השליחויות ובהשפעתה על חלות הגט. בסוגיה זו הופכת משנתנו מדיון במציאות של שליחות של אדם חולה לכלל משפטי באשר לתנאי בגט.

16לאחר כל הדיון עדיין אין במשנה הסבר לפרדוקס שלפיו השליחות בגיטין ניתנת להעברה, אך לא שליחות של מה בכך בדיני ממונות. הנימוק "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" עשוי לכאורה לחול, בעצמת יתר, דווקא בנושא אינטימי כגט. הרי הבעל צריך להיות בטוח שהגט ניתן כהלכה, יתרה מזאת, נוסיף מדעתנו שהגט צריך להינתן באווירה המתאימה לתנאים שבהם השניים מצויים, עם הסבר מתנצל למשפחתה, או להפך, תוך העלבה מירבית. מדוע הקלו אפוא בשליחות גט? ייתכן שהמשנה רואה לפניה מקרה שבו הבעל מצוי אמנם בארץ ישראל, אך במרחק רב, 113 המשנה הבאה עוסקת במביא גט מחוץ לארץ. ושליח המסירה הוא שליח שבית הדין איתר. אין לו יחסי קרבה עם הבעל. אלא הוא בחירה מקרית. אבל שליח שהבעל מינה לבצע לו משהו פרטי, הוא מינוי אישי. הסבר זה מתאים רק לרישא של המשנה, ולא לסיפא שלה, וכן לא לתוספתא.

17אנו מעדיפים הסבר אחר. לדעתנו לפנינו ביטוי נוסף לכך לרצונם של חכמים למנוע מצבים עמומים שבהם לא ברור האם האישה גורשה או לא. לעומת זאת שליחות רגילה שלא בוצעה אינה גוררת, בדרך כלל, תוצאות מרחיקות לכת. נימוק זה מובא בירושלמי בעניין אחר (לנושא של פ"א מ"א – המביא גט ממדינת הים): "אמר רבי יוחנן קל היקלו עליה, שלא תהא יושבת עגונה" (מג ע"א). 114 עיגונה כאן איננה במשמעות המקובלת היום. אלא כל מקרה של ספק ועמימות. זו מדיניות כללית שיש לה סיבה הגיונית. גירושים הם פצע בקהילה, פצע במשפחה, וטרגדיה לבני הזוג. מוטב לסיים את ההליכים בצורה מהירה. מכל מקום קשה להסביר שלבעל לא אכפת מי ימסור את הגט, בניגוד לפיקדון שהוא עניין של אמון אישי. גט הוא מהלך דרמטי הרבה יותר מסתם פיקדון יש לו השלכות משפחתיות וכספיות. רכושו וכבודו תלויים בכך. נותן הגט ממלא את מקום הבעל במעשה שהוא אקט אינטימי משפחתי (רווי רגשות) 115 הפסוק אומר: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ". כשם שחז"ל פירשו (דרשו) וכתב לה – לשמה, ולרצונו, טבעי היה שגם יפרשו ונתן לה בעצמו. דרשה כזאת לא הוצעה. זו אחת הסיבות מדוע קשה לנו לראות בדרשות חז"ל פירוש פשט המהווה מקור להלכה. עסקנו בכך במבוא הכללי לפירוש המשניות. הרבה יותר מאשר פיקדון כל זאת עד שהבעל הדגיש 'את תן לה גט'. ההקלה על האישה כפופה לוודאות שהבעל התכוון שהגט יגיע אליה בדרך זו. בפיקדון החמירו עוד יותר, והתקשינו בכך.