משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ה:ו

1משנה זו עוסקת בתקנה נוספת "מפני תיקון העולם". עם זאת היא קוטעת את רצף הדיון בחירש ובתקנתו. סדר הפרק הושפע, להערכתנו, מהראייה הכוללת של הפרק. עיקרו "תיקון העולם", ואחר כך "דרכי שלום". החירש מופיע במשנה ה ובמשנה ז, ואחריה גם במשנה ח. משנה ו פוגעת, אפוא, ברצף של ההלכות שבכל אחת מהן נדון היבט אחר של החירש, ואגבו דינים אחרים. עם זאת, התנא רצה להביא את דין סיקריקון השייך לחטיבת "תיקון העולם" ונאלץ לשם כך לקטוע את רצף הדיונים הקשורים לחירש, ומשנה ז (המשנה הבאה) חוזרת לדין חירש. יחידת דיני חירש ארוגה לתוך חטיבת "תיקון העולם" ותיקון (שיפור) ההלכה.

2לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה – דין סיקריקון נידון כל צורכו במקום אחר, ולא נותר לנו אלא להפוך את הדיון ההיסטורי לפירוש המשנה. 99 ספראי, סיקריקון. המונח "סיקריקון" הוא צורה עברית של שם חוק לטיני, Jus Sicarii, שהוא החוק נגד ברית המילה. אין לנו נוסח החוק, אך אנו משערים את קיומו משום שאבות הכנסייה הנוצריים מספרים על חוק נגד המילה שגזר אדרינוס במסגרת גזרות הדת לאחר מרד בר כוכבא. על גזרות הדת ועל הכללת המילה בתוכן אנו שומעים גם ממקורות יהודיים. בנוסף לכך, יש עדויות ברורות על ביטול הגזרה בימי הקיסר אנטונינוס פיוס. החוק הזה היה הבסיס לרדיפות הדת נגד היהודים. בשמו של חוק זה נאסרו מצוות הפולחן היהודיות, ומי שהפר את החוק הפקיעו את רכושו. האדמות שהופקעו הופעלו על ידי השלטון באחת משלוש דרכים. או שהן שימשו לייסוד אחוזות ממלכתיות, או שהן נמסרו למשתפי פעולה, או שהן נמכרו לציבור הרחב למרבה במחיר. ההלכה היהודית לא הכירה בהפקעה זו מבחינה משפטית. הווה אומר, בעיני החוק היהודי המפקיע הוא גזלן. מצד שני בפועל שרר החוק הרומי וזכויות הבעלים הקודמים הופקעו לבלי שוב, על כן קבעו חכמים את דין סיקריקון, כפי שיוסבר להלן. 100 ראשונים ופרשנים שלא הכירו את הרקע הפוליטי הבינו שהסקריקון איננו בעל הקרקע מבחינה משפטית אלא אנס, גזלן או רוצח. זו ראייה נכונה מבחינת ההלכה היהודית, אכן מבחינת החוק היהודי הוא גזלן. אבל מבחינה חוקית רומית הוא עתה בעל הקרקע החדש הנהנה מגיבוי השלטונות. מבחינה הלכתית אין לו שום בעלות על הקרקע, ובוודאי אסור לקנותה ממנו. ברם, בהסבר משפטי זה חסר המרכיב המהותי של הפן ההיסטורי. לאחר כל מרידה הייתה הפקעת הקרקעות מכת מדינה, וחכמים עודדו את בני הציבור היהודי לגאול את הקרקע. ללא הרקע ההיסטורי ההלכה מאבדת את חיותה ואת נימוקיה. עד תקופת "הרוגי המלחמה" לא נקבעו הלכות מיוחדות לסיקריקון; 101 הבבלי מציע שהיו הלכות ואלו לא הופעלו (נה ע"ב). אם התופעה לא הייתה קיימת לא היה צורך ליצור את ההלכות הללו, אם כי קיימת הייתה ההלכה הרגילה, זו שתוצג להלן. להלן נראה שהכוונה למרד החורבן.

3ומהרוגי המלחמה והלך – ואילך בכתיב הבבלי המקובל כיום, יש בו סיקריקון – דין סיקריקון נקבע לאחר "הרוגי המלחמה". בהגדרתו של זמן זה נעסוק להלן.

4כיצד – המשנה עצמה כבר אינה מכירה את הדין על בוריו, בגלל השינויים התכופים בו. עם זאת, לעתים השאלה "כיצד" אינה מעידה על היעדר מידע, אלא זהו סגנון המזמין תשובה מפורטת, ואכן המשנה אינה מסבירה את המילה או את הכלל אלא נכנסת לבירור פרטני של שלבים שונים בביטולו.

5לקח מן הסיקריקון – יהודי קנה את הקרקע מהשלטון הרומי, או ממשתף הפעולה שהרומאים העניקו לו את הקרקע, וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מן הסיקריקון מקחו קיים – ההלכה אינה מכירה בהפקעה של השלטון הזר כהפקעה חוקית, וממילא הקרקע שייכת לבעליה המקוריים. מי שרוצה לקנותה חייב לקנותה מהבעלים תחילה, ואחר כך יכול לקנותה בשנית מהשלטון. אבל אם סדר הפעולות היה הפוך הרי שהקנייה הראשונה (מהשלטון) נתפסת כגזל ולא ניתן להכשירה בדיעבד על ידי קנייה מהבעלים החוקיים, שכן הקנייה מהבעלים החוקיים נעשתה מתוך אונס. הרי הבעלים הראשונים רואים כיצד השדה נקנה על ידי הקונה. הם אינם יכולים למנוע את הקנייה בדרך חוקית, שכן החוק הרומי עומד לימין הקונים. על כן הם מתפייסים ובדלית ברירה מסכימים לקנייה (מן הסתם במחיר נמוך ממחיר השוק, מחיר המבטא את העובדה שאין לבעלים המקוריים ברירה).

6בפועל, ומבחינה כלכלית, ברור שהקונה שילם לבעלים מחיר נמוך יותר, אך כך נשמרה לבעלים "זכות הסירוב הראשון". יהודי ירא שמים לא היה מתחיל בקניית קרקע מהשלטון ללא הסכמת הבעלים וללא פיצוי להם.

7מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים – סביר שזו הלכה בפני עצמה, אך בדוחק אפשר שהמשפט הוא המשך להלכה הקודמת. במקרה של סיקריקון לא רק שיש לקנות מהבעל לראשונה, אלא מהבעל ולא מהאישה. אבל כאמור, סביר שזו הלכה בפני עצמה 102 אם ההלכה קשורה לקודמתה, הרי יש להסיק ממנה שברכוש סיקריקון, אם הבעל אינו והנחלה לא הועברה בירושה, נותנת ההלכה היהודית לאישה זכות קדימה לגאול אותה מיד המלכות, מכיוון שהקרקע משועבדת לכתובתה, כלומר אם יגיע הנושא לבית דין אזי יתברר שהקרקע משועבדת לה. זו הלכה המתאימה לזמן המהומה שאחרי המרידות, כאשר משפחות שלמות נעקרו ממקומן וסדרי הירושה טרם הוסדרו. כך מפרשים רוב המפרשים. כלומר, הקונה שדה שהאישה הביאה מבית אביה אשר לפי ההלכה הבעל אוכל ממנה פירות בחייה ואינו רשאי למכרה, אבל היא רשאית למכרה בהסכמת הבעל, מיקחו קיים. גם התוספתא מצטטת את המשנה ומעמידה אותה כדין עצמאי, ללא קשר לסיקריקון: "רבי שמעון בן לעזר אומר הלוקח מן האשה בכתובתה, וחזר ולקח מן האיש, מקחו קיים. מן האיש וחזר ולקח מן האשה, מקחו בטל. אם עשתה לו אשה אחריות בכתובתה מקחו קיים" (תוספתא פ"ג הי"א). המדובר בזכותה של האישה "לפגום בכתובתה", דהיינו למכור חלק ממנה. אבל זכות זו שמורה לאישה, ובעלה רק רשאי להסכים (או לא להסכים) לכך. 103 לפוגמת בכתובתה ראו כתובות פ"ג מ"ט ודיוננו בה. מקרה דומה נדון בכתובות פ"ט מ"א, ושם הפנינו למקבילות משטרות מדבר יהודה.

8המשנה קובעת כי באופן עקרוני במקרים שבהם יש בעלים חוקיים ("בעל הבית", "האשה") ובצדם מחזיק בפועל ("סיקריקון", "האיש"), הקניין חייב להתחיל מהבעלים החוקיים. קנייה ראשונית מהמחזיק יוצרת מראית עין של הכרה בבעלותו, וכמו כן מטילה לחץ על הבעלים החוקיים למכור, אף בניגוד לרצונם. ההקבלה הספרותית בין שני הדינים במשנה מעניינת: כביכול המשנה רואה את החזקת הבעל בנכסי אשתו כבעלת מעמד קנייני שאינו חזק יותר מהחזקת הסיקריקון בנכסי הנגזל. אלא שלא לכך התכוונה המשנה, אלא היא עוסקת בשלושה סוגי קרקעות. קרקעות של האישה שמוחזקות בינתיים ביד הבעל, וקרקעות של הבעל שמשועבדות לאישה בכתובתה, וקרקעות של הבעל המצויות כרגע בידי סיקריקון בתוקף החוק, אך מבחינה הלכתית הם גזילה.

9זו משנה הראשונה ובית דין של אחריהם אמרו הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע – בשלב שני נסוגו חכמים וקבעו שהקונה יכול להסתפק בפיצוי של 25% לבעלים. גם האיסור לקנות קודם מהשלטון התבטל. מסתבר שההלכה הראשונית לא השיגה את מטרתה, וזאת משתי סיבות אפשריות. אפשר שיהודים צייתו להלכה, והתברר שאין להם די כסף לקנייה כפולה של הקרקע. היהודים ציפו שמחיר הקרקע ירד, אבל בפועל סירבו השלטונות למכור או שמצאו לקוחות לא יהודיים. דין סיקריקון מעניק כוח משפטי לבעל הקרקע על פני כל קונה מתחרה. אבל מצד שני הוא גורם לכך שכוח התחרות של היהודי כלפי המתחרה הנוכרי קטן מאוד. לאחר מרד בר כוכבא החלה חדירה נוכרית לארץ, ובעיקר לאזור יהודה שנפגע קשות במרד, ודין סיקריקון, אם נשמר, פגע קשה בכושר התחרות עם הנוכרים. הירושלמי מגדיר זאת בפשטות: "נמנעו מליקח" (מז ע"ב). והסיבה האפשרית השנייה: כיוון שראו חכמים שהתקנה הראשונה לא עמדה במבחן המציאות, והעם לא מצייתים להלכה, וקונים ישירות מהסיקריקון מבלי לקבל רשות מהבעלים, תיקנו את התקנה השנייה.

10"בית דין שלאחריהם" הוא המינוח הרגיל לבית דין מאוחר יותר, אך לא לבית דין מסוים. 104 כגון משנה בכורות פ"ו מ"ח; תוספתא נזיר פ"ה ה"א ומקבילותיה, ועוד. ההחלטה הראשונה לא נמסרת בשם בית דין, ואולי לא הייתה כלל החלטה, אלא יישום של הדין הרגיל שאינו מכיר בגזלת קרקע. ההחלטה השנייה מוצגת כהחלטה פורמלית.

11אמתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדן – המונח "אימתי" מביע לעתים הסתייגות של רובד משני ולעתים הגבלה שהיא חלק מההלכה. במקרה זה דומה שהוא חלק מקורי מהדין. זכות ראשונים לקניית הקרקע נשמרת לבעלים, אבל אם הבעלים לא מימש את זכותו – מגיע לו רק פיצוי של רבע מהמחיר.

12רבי הושיב בית דין – לא נאמר מי היו מקבלי ההחלטות עד עתה, אבל ההחלטה האחרונה התקבלה בבית הדין של רבי. על כמה החלטות נאמר "רבי הושיב בית דין". כך, למשל, בתוספתא אהלות (פי"ח הי"ח, מהד' צוקרמאנדל עמ' 617) מסופר על החלטה אחרת של בית דין זה.

13ונימנו – "נמנו" הוא מונח רשמי להצבעה מסודרת של בית הדין, שאם שהת לפני סיקריקון שנים עשר חודש כל הקודם ולוקח נותן לבעלים רביע – בדפוס: "כל הקודם ליקח – זוכה, אבל נותן לבעלים רביע". לפי המשנה אין הבדל בין השלב השני לשלישי, אלא שיש בו הגבלה נוספת של זכות הבעלים הראשונים: זכות הראשונים של הבעלים לקנות את הקרקע תקפה לשנים עשר חדש בלבד; לאחר מכן יכול כל אדם לקנות, אף אם יש לבעלים אמצעים לקנות בעצמו, והקונה נותן רביע לבעלים. אפשר שבשלב השני נשמרה התביעה שהקונה יקנה קודם מהבעלים, אך הדבר לא נאמר.

14שלבי ההלכה

15בתוספתא מצויה השלמה של שלבי ההלכה:

16ארץ יהודה 105 מחוז יהודה נפגע קשה מאוד במרד בר כוכבא, לכן ויתרו על זכויות הבעלות בו כדי להקל על גאולת הקרקעות. אין בה משום סיקריקון, מפני יישוב המדינה. במה דברים אמורים? בהרוגין שנהרגו לפני מלחמה, ובשעת מלחמה, אבל הרוגין שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בו משום סיקריקון. גליל לעולם יש בה משום סיקריקון. 106 המשפט על הגליל אינו בכתב יד ערפורט. הלוקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית – מקחו קיים. מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון, מקחו בטל. אם עשה לו בעל הבית אחריות – מקחו קיים. זו משנה ראשונה; בית דין שאחריהם אמרו: הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע. רביע בקרקעות, רביע במעות, ויד בעלים על העליונה – אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם. רבי השיב בית דינו ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חודש, כל הקודם ליקח, נותן לבעלים רביע. רביע בקרקעות, רביע במעות, ויד בעלים על העליונה. אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם (פ"ג ה"י).

17ה"מלחמה" היא כנראה מרד החורבן; זו הייתה הפעם הראשונה בתקופה הרומית שהתחוללה מרידה כללית שנמשכה שנים מספר (שלוש שנים וחצי), בניגוד למרידות הקודמות שלא היו כלליות אלא מקומיות, ודיכוין היה מהיר וקצר. לפני מרד החורבן היו הפקעות הקרקע מעטות, והן נחשבו כגזלה רגילה. בחלק מהתקופה היה גם השלטון בארץ באופן פורמלי יהודי, ונחשב בעיני חכמים למאוס, אך חוקי. לאחר החורבן החילו את דין הסיקריקון, וזו משנה ראשונה. משנתנו משקפת את השינויים בין מרד בר כוכבא לימי רבי יהודה הנשיא, כאשר הקלו בדין זה. במחקר נעשו ניסיונות להקדים או לאחר את השלבים השונים, ברם, הסבר זה הוא הפשוט ביותר, ומשתלב היטב בתמונה ההיסטורית הידועה. הברייתא רומזת עוד לכך שחלק מהפקעות הקרקע היו מידי לוחמים שנהרגו במלחמה.

18לפי התוספתא כל שלבי דין סיקריקון הם במחוז יהודה. אבל בגליל אין דין סיקריקון, ופדיון קרקעות מהגוי אפשרי רק אם הקונה יקנה את הקרקע במחיר מלא גם מהבעלים היהודי. מבחינתם של חכמים "דין סיקריקון" איננו החובה לשלם לבעלים. אדרבה, זו ההלכה הרגילה, הרי הקרקע היא גזולה, אלא שהדין הוא שמשלם לבעלים רק רביע, ואילו בגליל נשמרת ההלכה. הרוצה לקנות קרקע שהופקעה חייב לקנות אותה קודם מבעליה החוקיים (היהודי) במחיר מלא ומוסכם. בתוספתא מובאת עוד סדרת הלכות משניות, כגון ש"רביע" הוא רבע בקרקע או רבע במעות לפי בחירת הבעלים, ועוד כמה פרטים, מהם נמנים בתוספתא הבאה.

19בתלמוד הבבלי (נח ע"א-ע"ב) יש מחלוקת נוספת בין רב ושמואל בדבר דרכים שבהן מספיקה הסכמה בדיעבד של בעל השדה. אמנם הדיון תאורטי, הרי הצורך בהסכמה הקודמת של הבעלים בוטל. אבל בדיעבד יש בשתי הדעות ריכוך בדין סקריקון.

20להשלמת התמונה ההלכתית מן הראוי להדגיש את הצד ההיסטורי. אחרי מרד החורבן היו הפקעות קרקע נרחבות. לפי החוק הרומי קרקע של ארץ מורדת ניתנת להפקעה. בעבר היו חוקרים שסברו שכל אדמת הארץ הופקעה. כיום ברור שאין הדבר כן, אבל ההפקעות היו נרחבות. עם זאת, לא נגזרו גזרות דת על היהודים. גזרות הדת נגזרו רק במרד בר כוכבא. 107 לפניו או במהלכו. זו מחלוקת במחקר, ולא נעסוק בה כאן. בין החוקרים מתנהל ויכוח האם הגזרות קדמו למרד והציתו אותו, או שהן פעולת עונשין של הרומאים על המרד. מכל מקום, דין סיקריקון נקבע אז והוא משנה ראשונה. השינוי התחולל בימי רבי, וכאמור ייתכן שהיה שלב נוסף של שינוי בדור אושא שטיבו ברור פחות. חז"ל מתארים את בית הדין כגורם המחליט ויוזם את השינוי ההלכתי. ברם, יש עדיין מקום לטענה שבית הדין רק ניסח את המציאות הפועלת ונתן לה גושפנקה הלכתית וניסוח משפטי. השאלה קשורה לבירור עצמתו של בית הדין היהודי של חכמים. יש חוקרים המצביעים על כך שלחכמים לא היה כוח לאכוף שינויים מהסוג הזה, וזו שאלה מחקרית שחוקרים מתלבטים בה. יהא השחזור ההיסטורי אשר יהא, אנו מניחים שדברי המשנה משקפים את המציאות, אף שיש הבדלים בין התיאור במשנה לבין התיאור בתוספתא.

21דין סיקריקון הוא פרק היסטורי מרגש במאבקה של החברה היהודית על החזקת הקרקע בארץ ישראל. לצורך המאבק גויסה גם ההלכה. יש לכך ביטויים מספר, אך לא כאן המקום לפרוש את כולם.