משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ז:ט

1אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש – אזי: א.

2כיתבו גט ותנו לאשתי – אם בעתיד לא אגיע אז תכתבו ותתנו את הגט. זה גט עתידי פשוט והידוע ממשנה ח ולכן אינו גט, שכן אין ידוע אם הוא חי. לעיל בפרק ג משנה ג מניחים שנותן הגט הוא ב'חזקת חיים'. אך לחזקה זו יש גבולות. שם מדובר על מצב שבו הגט ניתן והזמן שעבר הוא זמן ההבאה או איש שהורה לכתוב גט, ואנו מבצעים את הוראתו. במשנתנו מדובר על מצב שונה שבו הזמן ארוך והחזקה צריכה להניח שהאיש קיים למרות שעברו חודשים. על כך כבר החזקה איננה מספיקה. מעבר לכך החזקה מספיקה לקיים מצב קיים. היא נשואה, תמשיך לאכול בתרומה. הגט קיים, הגט יכול להינתן, ואילו במשנתנו מכוח החזקה צריך לשנות מצב קיים, לכך החזקה איננה מספיקה. אפשר גם שבמשנתנו קול שונה מאשר משנת פרק ג או ב.

3כ ( י ) תבו בתוך שנים עשר ונ ( ו ) תנו בתוך שנים עשר חודש אינו גט – ברוב עדי הנוסח "ונתנו" משמעו כִתְבו את הגט בעוד זמן מה (לא יאוחר משנים עשר חודש), ותנו אותו בתוך שנים עשר. אם הגירסה היא "ניתנו" הרי שהוא על משקל כיתבו, ומשמעו תנו. הפגם בגט זה הוא בכך שכבר בשלב ההוראה לא היה בו זמן מוגדר.

4הסברנו את המשנה בשני מקרים דומים. רוב המפרשים, בעקבות התלמודים מסבירים את המשנה כמקרה אחד: אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש כתבו גט ותנו לאשתי. אם כתבו בתוך שנים עשר חודש ונתנו בתוך שנים עשר חודש – אינו גט, מכיוון שכוונתו הייתה שיכתבו ויתנו לאחר שנים עשר חודש, והם הקדימו את כתיבתו של הגט. הבעל התכוון שהגט יינתן במועד מסוים והם הקדימו אותו. לשון הציווי לשליחים היא שהגט ייכתב ויינתן לאחר שנים עשר חודש, ויש להקפיד על קיומו המדויק של התנאי.

5הפגם בהצעה זו, לדעתנו, הוא שהמרכיב "אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש" בעצם מיותר. המקרה פשוט, הבעל אמר שהגט ייכתב במועד מסוים, והמבצעים לא מילאו את התנאי והקדימו את זמנו. הבעיה שהבעל במרחקים בכלל משנית כאן. בעיה שניה היא שבעצם הגט ניתן במועד שהבעל קבע. אמנם הוא נכתב קודם, אך זמן הכתיבה הוא טכני ובלתי מהותי, המועד הקובע הוא הנתינה והיא הייתה בזמן. אז מה הסיבה לפסילת הגט? בעל תוספות יום טוב מצטט את הר"ן: "דלא תימא שלא הקפיד אלא על הנתינה. אלא אף על הכתיבה הקפיד", כלומר הבעל הקפיד שהכתיבה תהיה רק לאחר שנים עשר חודש. הווה אומר שבעל תוי"ט חש בכך שבעצם הסיבה לפסילת הגט בעייתית ומסביר שהבעל הקפיד במיוחד על המועד הכתיבה. לדעתנו הקפדה כזאת איננה מחייבת.

6הפירוש הראשון מכליל את משנתנו בתוך משניות הפרק. בכולם גט מעכשיו תקף, גט שיינתן לאחר זמן (בתנאי כלשהו) לעתים בטל, בגלל מכשול שנולד לאחר זמן אמירת התנאי, כגון שהבעל נפטר, או שאי אפשר לשמש את האב. להלן נרחיב בתפישה זו. לעומת זאת הפרשנות המסורתית הופכת את משנתנו למיוחדת, שיש בה דיון על תת נושא חדש והוא מצב של נתינה לפי התנאי, וכתיבה שלא לפי התנאי. בכך מוחרגת המשנה מיתר משניות הפרק. זאת למרות שכבר במבט חטוף ושטחי רואים שמשנתנו ממשיכה את המשנה הקודמת, בשתיהן התנאי הוא "אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש". ההסבר המחריג כמובן אפשרי גם הוא.

7הפגם בהצעה שלנו הוא שהחשש שמא הבעל מת איננו מופיע במפורש והוא גורם חדש שהיה ראוי לומר אותו במפורש.

8גם בסיפא ניתן להסביר את המקרה כמקרה אחד או כשניים:

9א.

10כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש – או ב.

11כתבו בתוך שנים עשר ונתנו לאחר שנים עשר – והמשך המשפט אם לא באתי מיכאן ועד...

12אינו גט – הלשון של התנאי עמומה יותר, ואי אפשר להבין ממנה מתי הוא רוצה שהאישה תהיה מגורשת. אמנם יש כאן רמז מסוים (אם לא באתי עד שנים עשר חדש), אך לא נאמר במפורש האם הגט מסוף שנים עשר חודש ואז הוא פסול כגט עתידי או שהוא גט מעכשיו וכשר, לפי הכלל של משנה ח. כל זאת בהמשך לרישא, כלומר במקרה שבו הבעל נעדר וספק אם חי בזמן נתינת הגט.

13כלומר יש כאן ספק בפרשנות ההוראה שנתן הבעל, ספק המצטרף לאי הוודאות שהבעל חי בזמן נתינת הגט. השאלה היא האם יש לפסק: כתבו (עכשיו), ותנו לאשתי לאחר שנים עשר חודש. או כתבו ותנו (לאחר שנים עשר חודש). כלומר, שגם הכתיבה תהיה לאחר שנים עשר חודש. מכל מקום אם אמר בוודאות 'כתבו עכשיו גט', אך עיכבו את הנתינה שנים עשר חודש – הגט כשר, כפי ששנינו ברישא, ואם התכוון 'כתבו ותנו לאחר זמן' – אין הגט כשר.

14רבי יוסי אומר כזה גט – לא נאמר מה טעמו של רבי יוסי. אך נראה שלדעתו המשפט ברור, הגט יכול להיכתב מעכשיו, והוא יופעל אם הבעל לא ישוב.

15גם כאן אפשר להסביר שמדובר במקרה אחד: הבעל אמר 'כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי'. אפשר להבין את המשפט כהוראה לכתוב את הגט לאחר שלא יבוא (ואז זה המקרה של הרישא, שבו הכתיבה נעשתה שלא בהתאם להוראה), והגט פסול. אבל אפשר גם להבין את המשפט כתבו את הגט, מתי שתרצו אבל תנו אותו רק לאחר שלא אבוא. במקרה כזה הגט כשר. שכן ההוראות מולאו. בגלל התחבטות יש בתנאי זה מחלוקת שאיננה ביתר המקרים. לפי הסבר זה רבי יוסי חולק רק במקרה זה.

16ב. הצעה אחרת להבדל בין הרישא לסיפא היא שהמקרה דומה מאוד למקרה הקודם. אבל ההבדל בצורת המשפט.

17במשפט א' המשפט בנוי כך: א. תנאי ב. עשו כך וכך, ואילו המקרה בסיפא מעוצב כך: א. עשו כך וכך ב. תנאי. מחלוקתו של רבי יוסי חלה בוודאי על זוג המקרים (המקרה) השני. ייתכן שהיא חלה גם על המקרה הראשון (זוג המקרים הראשון).

18רעיון זה של קדימת התנאי ותיאור המעשה זהה בשני הפירושים, ומבוסס על פירוש אפשרי של הירושלמי (מט ע"א) "מה טעמא דר' יוסי בגין דאקדים כתיבה לנתינה וכן ניתן לפרש את הבבלי (עז ע"א) "מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו, ואמר כתבו ותנו אם לא באתי". ברם, יש להעיר שגם במשנה ז וגם במשנה ח קדם תיאור המעשה לתנאי, וחכמים לא חשו לכך.

19מכל מקום ניתן גם להציע שברישא יש זוג מקרים כמו שפירשנו ובסיפא מקרה אחד כמקובל בפרשנות המסורתית (המעטה לקטע זה). רבי יוסי חולק בשני המקרים.

20את ההתנגדות לתנאי הגט ניתן להבין לאור המשנה האחרונה במסכת. שם עולה שאלת הלגיטימיות של גירושין. עצם הגירושין הם בעיה. בעצם ראוי היה שמה שקודש משמים, לא ייפרד לעולם, אלא אם כן נכשל באופן חרוץ ("דבר ערווה"). כך התפישה המוסרית חברתית. מבחינה משפטית בית שמאי סבורים שהמשפט צריך למנוע גירושין (אלא אם כן עולה בעיה של ניאוף). בית הלל אמנם חולקים, בצד המשפטי, אך גם לדעתם עדיין גירושים הם בבחינת אסון חברתי ודתי. לכן אם אין החלטה מלאה של הבעל אין כאן גט. תנאי בגט איננו בעיה משפטית אלא מעיד על היעדר החלטה סופית, והמשפט (ההלכה) מנצלת זאת כדי למנוע את הגט. אבל תנאי עתידי פחות מהותי משום שהוא קובע רק את המועד לביצוע הסופי של הגט, אבל ההחלטה והתוקף הם עכשיו.

21תנאי הגט נשפטים אפוא לא רק מן הצד המשפטי אלא גם מהצד התכליתי דתי. החזון הוא למעט גירושין וכל עילה מספקת לבטל גט. ההיבט הרעיוני־חברתי שהצענו איננו מופיע במפורש. הוא מופיע כמחלוקת מוגבלת בסוף המסכת, ואנו, מדעתנו, משליכים אותו על המערכת המוצעת. בכך אנו מציעים לחבר את ההיבט המשפטי עם ההיבט האידיאולגי. המשפט נועד לקיים את האידיאולוגיה ולחזק אותה, אך לא לחשק את החברה ולמנוע גירושים בכלל כפי שדרשו בית שמאי וכן כתות מדבר יהודה והנצרות הקדומה (והכנסיה הקתולית עד היום).

22נוסיף עוד שבמשנה מופיע רעיון של תנאי כפול הכרחי המכונה "תנאי בני גד ובני ראובן" כלומר שתנאי תקף רק אם הוא כפול. כלומר 'תנו גט אם לא באתי מכן ועד זמן מסוים, ואם אבוא אל תתנו את הגט'. כפשוטו המשנה לא מכירה תביעה לעיצוב תנאי כפול. דרישה זו מופיעה בדברי רבי מאיר בקידושין פ"ג מ"ד. ייתכן שיש עליה מחלוקת. על כל פנים הדרישה לתנאי כפול איננה באה לביטוי בכל התנאים במשנתנו.

23[כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש ] – נוסף בשוליים. הכוונה שכל התנאי התקיים כהלכה. כמובן אפשר היה לתת דוגמאות נוספות.

24ומת אם גט קדם למיתה הרי זה גט – התנאי התקיים והוא נפטר לאחר חלות הגט, ואם מיתה קדמה לגט אינו גט – הגט חל מרגע שניתן, ולכן אין זה גט, שכן אין גט לאחר מיתה, ואם אינו ידוע זו היא שאמרו – בדרך כלל משפט זה הוא ציטוט של הלכה קדומה או כלל ידוע. ייתכן שהכוונה למשנת יבמות פ"ג מ"ח. שם נקבע שבכל מקרה של ספק (מדובר שם בספקות אחרים) מגורשת ואינה מגורשת. עורך משנתנו מיישם כלל שנקבע במקום אחר על משנתנו. מכל מקום, במשנת יבמות נקבע הכלל של גירושי ספק. אבל בהקשר של פרקנו אין הגדרה ברורה שמדובר במקרי ספק, אלא במקרי ביניים.

25מגורשת ואינה מגורשת – מגורשת ואינה מגורשת הוא מצב ביניים. הפרק הבא ירחיב בניתוח מצב זה והשלכותיו.

26משנתנו מניחה שהגט חל רק לאחר מילוי התנאי וממילא הוא חל רק אם הגט עדיין תקף ואין גט לאחר מיתה, כמו במשנה ג שקבעה במפורש שהגט תקף רק אם חל מהיום שבו ניתן הגט. משנתנו והמשנה הקודמת מדברות על גט שעליו נאמר "תנו לאשתי בעוד זמן מסוים", ובמקרה כזה ברור שחלות הגט היא רק מנתינתו, לאחר מילוי התנאי.