משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ח:י
משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Gittin 8:10
Open in the reader →1גט קריח הכל משלימים עליו כדברי – בנוסח הדפוס "דברי", בן ננס ורבי עקיבה אומר אין משלימין עליו אלא הקרובים הראוים להעיד במקום אחר אי זה הוא גט קריח כל שקשריו מרובין מעדיו – הסיפא היא משנת תוספתא המסבירה מונח ששנוי בראשית המשנה, ואכן בתוספתא (פ"ו ה"ט): "אי זהו גט קרח כל שבעה קשרים וששה עדים ששה קשרים וחמשה עדים חמשה קשרים וארבעה עדים ארבעה קשרים ושלשה עדים שלשה קשרים ושני עדים פחות מיכן אין משלימין עליו אלא קרובין הראוין להעד במקום אחר". גט קרח שייך לטיפוס הגט המקושר. הכוונה לשטר (במקרה זה גט כריתות) שלאחר כתיבת השטר כדת וכדין קיפלו אותו פעמים מספר. בכל קפל חתמו עדים על הקיפול וקשרו את הקיפול בחוט, כך שהחתימה הייתה על הקשר. חתימה זו היא ליתר ביטחון בלבד, ולמעשה אין היא רק לביטחון אלא גם לתפארת המעמד. 66 ראו המבוא למסכת בבא בתרא שם נדון בצורת השטר. וראו דיוננו במבוא על תפקיד העדים בחתימת השטר. על השטר מבחוץ כתבו את סיכומו המקוצר, כדי שידעו כולם את תוכן השטר עוד לפני פתיחתו (איור 44).
2נפתח בדין גט מקושר. גם גט שאיננו מקושר כשר, גט כזה מכונה "גט פשוט". העדות הראשונה לגט מקושר היא בדברי ירמיהו: "ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחֻקים ואת הגלוי" (ירמיהו לב יא). ספר המקנה הוא השטר המעיד על הקניין, ויש בו חלק חתום (קשור) שבו המצווה והחוקים, כלומר פרטי השטר, וחלק גלוי מקוצר. כבר התלמודים מקשרים את הגט המקושר לפסוק זה. 67 ירושלמי בבא בתרא פ"י ה"א, מט ע"ד; גיטין פ"ח ה"י, יז ע"ג; בבלי בבא בתרא קס ע"ב, ומקבילות רבות. יש להבין שדרכי כתיבת השטרות לא הייתה החלטה של בית המדרש, אלא מציאות שהתהוותה בארץ ובחוץ לארץ על ידי הציבור.
3אמנם התלמודים 68 בבלי, כאן פא ע"ב; בבלי בבא בתרא קס ע"א ואולי כבר המקורות התנאיים מתדיינים על פרטי הביצוע כאילו הם מעצבים את דמותו. אבל בפועל כנראה הם 'מתעלים' ומגדירים את הנוהג המקובל. נוהג הקיים כבר מזה מאות שנים בארצות חוץ (מוכר בעיקר ממצרים). 69 על כן הסתייגנו לעיל מההסבר למשנה ה, שכל המשנה ממטבע שקבעו חכמים בשטר בעילתו בעילת זנות. שכן אין כאן מטבע שטבעו חכמים.
4וכך במשנה בבא בתרא פ"י מ"א: "גט פשוט עדיו מתוכו, ומקושר עדיו מאחוריו. פשוט שכתבו עדיו מאחוריו, ומקושר שכתבו עדיו מתוכו. שניהם פסולים. רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה". דברי רשב"ג אינם מחלוקת אלא הגדרה והסבר כללי. הכל כמנהג המדינה, וחכמים מגדירים מהו המנהג המקובל.
5בהמשך שם (משנה ב) עוד פרטים על צורת הגט:
61. גט פשוט עדיו בשנים, ומקושר בשלשה. 1א. פשוט שכתוב בו עד אחד, ומקושר שכתוב בו שני עדים שניהם פסולין. 2. כתב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין, אין לו אלא עשרין זוזין. מאה דאינון תלתין סלעין, אין לו אלא מנה כסף. 2א. זוזין דאינון ונמחק, אין פחות משתים כסף. 2ב. סלעין דאינון ונמחק אין פחות משנים. 2ג. דרכונות דאינון ונמחק אין פחות משתים. 3. כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים. מלמעלה מאתים ומלמטה מנה, הכל הולך אחר התחתון. אם כן למה כותבין את העליון? שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון.
7אגב כך שומעים אנו גם על תפקידם של חכמים. אולי הם לא קובעים את צורת השטר, אבל הם קובעים מה קורה כאשר מישהו אינו מבצע את הדברים בהתאם לנוהג הרגיל.
8הפסוק מלכתחילה איננו הסיבה לקביעת הנוהג, אלא משקף את הנוהג, ולפיכך כתבנו שהתלמודים מקשרים את הגש המקושר לפסוק ותו לא. 70 ירושלמי, מט ע"ד; בבא בתרא פ"י ה"א, יז ע"ג; בבלי, בבא בתרא קס ע"ב; בבלי כאן, פא ע"ב ובבבלי קידושין ט ע"א נשארת המסקנה בדבר הקשר בין פסוקי ירמיהו לנוהג השטר כדבר המובן מאליו, וכאמור התלמוד מבין שהפסוק הוא עילת ההחלטה של חכמים להנהיג שטר כזה. בירושלמי בבא בתרא פ"י ה"א, יז ע"ג. לא ברור מה טיב הקישור בין הפסוק לנוהג השטר המקושר. הירושלמי משתמש במונח 'מנלן' שעשוי ללמד על מקור ההלכה, ולדעתנו איננו אלא קישור ספרותי. בבבלי קס ע"א מוצע גם מקור אחר לשטר המקושר, הדרשה שם רחוקה בהרבה אבל היא מהתנ"ך. אין שם פקפוק בקשר בין הפסוק בירמיהו לשטר מקושר, אלא מקור אחר מהתורה לצורך ביותר משני עדים, שזה היה הנוהג בשטר מקושר. על היחס בין הדרשות לעיצוב ההלכה ראו במבוא הכללי לפירוש המשניות. המשנה מסבירה מהם פרטי הביצוע של הגט המקושר: "גט פשוט עדיו מתוכו, ומקושר עדיו מאחוריו... רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה" (בבא בתרא פ"י מ"א). בגט פשוט העדים חותמים על השטר עצמו, ובגט מקושר על אחורי השטר, על הקפלים. כמו כן: "גט פשוט עדיו בשנים, ומקושר בשלשה..." (בבא בתרא פ"י מ"ב). בירושלמי נוסף: "רבי בא בשם רב יהודה: פשוט עדיו לרוחבו, מקושר עידיו לאורכו. אמר רב אידי: בין קשר לקשר העדים חותמין ובלבד מלמעלן" (מט ע"ד). מספר העדים הנזכר הוא המספר המינימלי. בפועל אירע שעל גט פשוט חתמו יותר עדים מכפי שצריך, ובגט מקושר חתמו עוד עדים (תוספתא פ"ו ה"ט; בבלי פא ע"ב). גם בשטרות מדבר יהודה יש חתימות רבות על כל השטרות, וכמה שטרות מקושרים. כזה הוא מורבעת 19, שהוא גט שעליו חתומים ארבעה עדים מאחוריו 71 ירדני, אגרות, עמ' 131. (לעיל איור 1, וכן איור 20).
9גט קרח הוא גט שמספר הקשרים שבו גדול ממספר העדים, וכך קשר אחד איננו חתום. הסבר זה הוא המנוסח במשנה "קשריו מרובים מעדיו". במשנתנו יש מחלוקת מי רשאי "להשלים", כלומר לחתום על הקשרים. ברור לכל שדי בחתימת שני עדים, אך היה נוהג שבשטר מקושר חותמים על כל קיפול וקישור. הוא אשר כתבנו שההנמקה המרכזית לכך היא לא רק צרכי הביטחון, אלא גם מצרכי הטקס. שני הצדדים מסכימים שאין כאן עדות תִקְנית, על תוכן הגט או על כתיבתו ומסירתו, אלא רק על כך שהגט היה סגור, ולכך גם קרובים כשרים. המחלוקת היא, האם נדרשת עדותם של אנשים הכשרים להעיד מצד עצמם, או שמא הוויתור על התִקְניות כאן מאפשר לקבל חתימה אף של עדים אשר היו פסולים בכל סיטואציה? נראה כי המחלוקת היא על היחס בין שני סוגי הפסול – פסול עצמי ופסול קרבה. לפי בן ננס, בהשלמת גט קרח אין כל דרישה לתִקְניות ועל כן אין חשיבות לשאלה מי הם החתומים על הגט ומאיזו סיבה היו פסולים להעיד; לפי רבי עקיבא אמנם אין מניעה שיחתמו קרובים, שכן הם אינם מעידים על התוכן אלא על הצורה בלבד, אולם פסולי עדות (המנויים במשנת סנהדרין 72 פ"ג מ"ג, וראו ראש השנה פ"א מ"ח. ) אינם יכולים להעיד אפילו עדות קלה כזו. השאלה היא, אם עדים אלו מעידים על היבט מצומצם זה מדוע השטר פסול, ולמה נגרע חלקו משטר פשוט שאין בו כל מערכת הביטחון הזאת. התוספתא אכן חוזרת על משנתנו ומייחסת אותה לרבי מאיר, ומוסיפה: "וחכמים אומרים: אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם" (פ"ו ה"ט). בהקשר של משנתנו משמעו שהשטר כשר בלי חתימת העדים על כל הקשרים.
10המשפט "העדים חותמין על הגט משום..." מקורו בהלכה אחרת (לעיל פ"ד מ"ג ופ"ט מ"ד). שם העדים הם עדי המעשה עצמו, ואילו התוספתא מעבירה את המשפט לעדים החתומים על הקשרים. בפירושנו למשפט זה עמדנו על כך שהמשפט מהפכני ביותר, ועומד כנגד סתם משניות רבות. אבל בתוספתא הוא מוצג בצורה מצומצמת ביותר (רק על עדי קשרים). אם אכן לפנינו עמדה הלכתית־היסטורית, שחתימת העדים היא משנית ואיננה מעיקר השטר, הרי שזו עמדה מפתיעה והיא עומדת בניגוד לדעות אחרות המופיעות במקורות בדבר תפקיד חתימת העדים. מן הראוי להרחיב את הדיון על כך, אך לא עלינו המלאכה לגמור.
11התוספתא השתמשה במשפט שלא בהקשרו המקורי, ובכך, למראית עין, צמצמה את משמעותו. למעשה, ההיגד של חכמים הוא רחב ומתייחס לכל האפשרויות – גט פשוט וגט מקושר.