משנת ארץ ישראל על משנה כתובות א:ז
משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Ketubot 1:7
Open in the reader →1היא אומרת מוכת עץ אני – היא טוענת שבתוליה אבדו מחמת מכה, שנחבטה בעץ או כעין זה, ולא מחמת קיום יחסי אישות, והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את – בעולת איש את. הלשון קשה, ויש בה אף מן ההטחה והשפלת מעשיה ודרכה. עם זאת, הכינוי חמור פחות מנקיבה מפורשת בטענה שקיימה יחסי אישות עם אחר. "דרוסת איש" מצטרף לרשימת הכינויים ה"מעודנים" (יחסית) ליחסי אישות מגונים 63 ראו דברינו לעיל במשנה הקודמת לגבי "נסתחפה שדהו". . חכמים השתמשו בהם כדי לרכך את הרושם של מילים מגונות. במבוא למסכת סוטה הרחבנו במשמעות החברתית והתרבותית של מילים אלו. מילים כאלה הן מעין קודים חברתיים המשמשים לתיאור אותו מעשה. תופעה זו מכונה בספרות "יופמיזם". בספרות הלטינית התופעה הפוכה: מונחים מתחום המין משמשים בשפת היום יום 64 אדמס, מילון המיניות. . יש בכך זילות של מעשה האישות והפיכתו נדוש וחסר עדינות. בעברית, כאמור, התופעה הפוכה. חכמים נזהרים מלהשתמש במונחים מיניים גלויים. מעשה האישות נחשב למקודש ואין מדברים עליו בפומבי, לפיכך מכנים אותו בשלל כינויים הלקוחים מחיי היום יום בתחומים שונים. לפנינו חלק מהכינויים הסמויים למעשה מין. כך, למשל, המונח "להטמא". מבחינה מילולית אישה ניטמאת כאשר היא נידה או נוגעת בשרץ; אחרי מעשה אישות היא טמאה טומאה קלה ביותר, אך הביטוי בא לרמז למעשה אישות בצורה מעודנת. כמו כן להלן "דרוסת איש" הוא כינוי, מעט מעודן יותר, ל"בעולה".
2רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת – וכדרכם ושיטתם במשנה שלפניה ובמשניות הבאות, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיים – ואינה נאמנת, אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש עד שתביא ראייה לדבריה – כי אמנם בתוליה אבדו שלא בדרך של קיום יחסים. בתלמוד הבבלי (יג ע"א), ומעין דברים אלו אף בירושלמי (כה ע"ג), דנים במה מתדיינים האישה והאיש. "מוכת עץ" שבמשנתנו הוזכרה כבר במשנה ג. שם חלקו רבי מאיר וחכמים האם כתובתה מאתיים, כבתולה, או מנה, כאלמנה או גרושה. אך בניגוד למשנה ג שעסקה במצב ידוע טרם הנישואין, נראה כי משנתנו עוסקת בטענה המתעוררת לאחר הנישואין. ברור כי משנתנו סוברת שישנו פער בין זכויותיה של מוכת עץ לבין אלו של דרוסת איש. אולם, הגדרת פער זה תלויה ביחס בין המשניות. שני התלמודים דנים ביחס זה. ההתלבטות הנה כפולה: האם המשנה תואמת רק את אחת העמדות ממשנה ג או שמא היא לדעת הכול; האם מחלוקת רבי מאיר וחכמים מתייחסת רק למקרה של מצב ידוע מראש או שמא אף במקרה של גילוי מצבה של האישה בדיעבד יחלקו תנאים אלו באשר לגובה כתובתה. התלמוד הבבלי מניח כי מחלוקת רבי מאיר וחכמים מתייחסת אף למקרה של גילוי מצבה של האישה בידי הבעל לאחר הנישואין. לאור זאת מציע הבבלי שתי אפשרויות:
3א. משנתנו כרבי מאיר – כתובתה של "מוכת עץ" עומדת על 200 זוז ואילו כתובתה של "דרוסת איש" עומדת על מנה.
4ב. משנתנו כחכמים – כתובתה של "מוכת עץ" עומדת על 100 זוז (מנה) ואילו "דרוסת איש" אינה זכאית לכתובה כלל.
5הירושלמי מוסיף שלוש אפשרויות נוספות:
6ג. משנתנו כרבי מאיר – כתובתה של "מוכת עץ" עומדת על מאתיים ואילו "דרוסת איש" אינה זכאית לכתובה כלל, אף זאת מתוך הנחה כי רבי מאיר לא יבחין בין מקרה של "הכיר בה" (מראש שאינה בתולה) לבין מקרה ש"לא הכיר בה".
7ד. משנתנו לדעת הכול – בניגוד להנחת היסוד עד כה, עמדה זו מניחה כי מוסכם על רבי מאיר שבמקרה שמצבה של האישה לא היה ידוע לבעל מראש אין כתובתה מאתיים.
8ה. ויכוח על העובדות – משנתנו עוסקת בוויכוח בין האיש והאישה לגבי התנאים המוסכמים ביניהם לפני החתונה. האישה טוענת כי הבעל ידע על כך שהיא מוכת עץ, ואילו האיש טוען כי לא התנו ביניהם דבר והאישה אינה אלא דרוסת איש. אין בפרשנות זו חיווי עמדה לגבי יחסם של חכמים ורבי מאיר למשנתנו.
9יש לשקול, כמו כן, את היחס בין משנתנו למשנה הקודמת: האם משנתנו ממשיכה את הסיטואציה המתוארת בראש משנה ו, "הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים", או שמא מדובר בסיטואציה חדשה לגמרי שבה היה ידוע מראש כי האישה אינה בתולה, אלא שלאחר הנישואין נחלקו בני הזוג באשר לנסיבות שהביאו לכך.
10באשר לפשט המשנה: נראה כי משנתנו שומרת על ניטרליות מכוונת בשתי השאלות העומדות על הפרק, ומתנסחת כך שמראש היא חומקת מהשאלות שבמשנה הקודמת. ראשית, אין היא קובעת באופן מדויק את הדין המעשי לפי רבי אליעזר ורבן גמליאל ולפי רבי יהושע, אלא מסתפקת בתואר "נאמנת". השלכותיה המעשיות של נאמנות זו עשויות להיות שונות במקרים שונים – אם היה ידוע מראש כי היא אינה בתולה או אם דבר זה נתגלה לאחר הנישואין. כמו כן, נאמנות האישה עשויה להיות מתורגמת במעשה למאה או למאתיים, בהתאם לעמדות חכמים ורבי מאיר, בהתאמה. לקריאה זו יתרון לאור העובדה שהחולקים במשנתנו הנם מדור יבנה, כלומר קודמים לרבי מאיר (וחכמים) שבמשנה ג.
11אנו מהססים מלתארך משניות רק על בסיס שם הדוברים, מסיבות שהסברנו במבוא הכללי לפירוש המשניות. אך במקרה שלפנינו ייתכן שבדור יבנה טרם עלו הנושאים שנידונו במשנה ג (גובה כתובתה של מוכת עץ), ולכן הניסוח של המשנה כללי יותר.