משנת ארץ ישראל על משנה כתובות יא:א

1אלמנה ניזונת מניכסי יתומין – לאלמנה שתי אפשרויות: לקבל כתובה ולפרוש לבית אביה, או להתגורר בבית בעלה עם ילדיה ו/או ילדי בעלה (המכונים במשנה "יתומין") ולקבל מהם מזונות. משנה יב בפרק ד דנה בידי מי הזכות להחליט איזה מסלול תבחר האלמנה, אבל שני המסלולים קיימים. המשנה שלנו אינה נוקטת עמדה ערכית בשאלה של מי זכות ההכרעה. היא מדברת על אלמנה הניזונת מנכסי יתומים, ועד כאן הוא משפט התנאי, אלמנה כזאת מעשה ידיה שלהם. עם זאת, היא משקפת את הנוהג בירושלים ובגליל שהאישה נותרה לשבת בבית בעלה. אבל יש גם אפשרות להבין את המשפט כקביעה, "אלמנה ניזונת" 1 בבבלי, צה ע"ב, מתנהל דיון האם יש לגרוס "ניזונת" (כקביעה) או "הניזונת" (כתיאור מקרה). ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 409-408 והערתו של אלבק, בפירושו למשנה, עמ' 354, המפנה לתשובת הרמב"ם בנושא. הנוסחאות שלפנינו אחידות, וכאמור איננו רואים הבדל משמעותי בין שתי הנוסחאות. , כלומר כמנהג הגליל שהאלמנה נותרת בבית בעלה 2 ראו לעיל פ"ד מי"ב ופי"ב מ"ג. . להערכתנו, בעקבות אפשטיין, אין הכרח לקשר בין משנתנו למנהג הגליל, וכן להלן (מ"ו), כפי שנברר בפירושנו שם.

2ומעשה ידיה שלהן – אם נבחר המסלול שבו היא מקבלת מזונות אין לה עצמאות כלכלית ומה שהיא עובדת שייך לבית המשותף, ואינן חייבים בקבורתה – בקבורת האישה חייב בעלה (לעיל פ"ד מ"ד), יורשיה היורשין כתובתה חייבין בקבורתה – את חובו של הבעל צריכים למלא היורשים שלה. הווה אומר, בנתינת המזונות הם נפטרים מקבורתה והיא צריכה לממן את קבורתה, כלומר יורשיה עושים זאת. הכתובה האמורה בעניין זה היא "כתובת בנין דיכרין" (לעיל פ"ד מ"י; פ"י מ"א), והיורשים הם בניה של האישה, להבדיל מבניו של בעלה מאישה אחרת.

3בדרכו של עולם היתומים הם גם יורשיה, הם בניה המשותפים לה ולבעלה. במקרים מיוחדים יש לה יורשים אחרים (בניה מנישואים קודמים), או שאין לה בנים ואחיה יורשים את כתובתה. אפשרות אחרת היא שה"יתומים" הם בניו של בעלה מאישה קודמת או מאישה שנייה.

4המשנה מניחה שהקבורה היא עניין משפחתי. הכנת הארון והתכריכים והבאת החליל הם עסקו של היחיד. בתקופת חז"ל הייתה הקבורה פרטית בדרך כלל. כך היה המצב גם בכפרי סוריה, אך גם שם היו לעתים נדירות גם קברים ציבוריים 3 מקאדם, ערביה, עמ' 159. . הקהילה הייתה מעורבת בקבורה רק במקרים מיוחדים, כגון שהיה המת עני ולא היו למשפחתו אמצעים לקברו. יחד עם זאת, יש בידינו רמזים אחדים לטיפול הקהילה בקבורה, ונראה שנוהג זה רווח יותר בתפוצות.

5בחפירות ארכאולוגיות מתגלות לעתים סדרות של מערכות קבורה שסגנון חציבתן דומה, ומאליה עולה הטענה שמדובר במערכות קבורה ציבוריות. דוגמאות למערכות קבורה מעין אלה יש בחורבת קורקוש וקראוות בני חסן שבשומרון, בקברים מדרום לתמנה שבצפון הר יהודה ובעוד מקומות. בבית שעריים (בית שערים) נתגלתה מערכת מאורגנת של קברי משפחות, והיא משקפת מעין אימוץ של נורמה המקובלת בתפוצות עבור נקברים מהתפוצות ומארץ ישראל כאחת (איור 57, תמונה 20).

6גם בספרות חז"ל יש רמז למערכות קבורה אזוריות, וראיה לדבר המעשה המובא בתלמוד הירושלמי על קבר שהתמוטט בחול המועד וביקשו חכמים להתיר לבנותו מחדש, מפני שזה הוא צורך הרבים (מועד קטן פ"א ה"א, פ ע"ב), כלומר צורך הציבור והקהילה. לכאורה, ניתן לומר שהירושלמי מספר על קברים השייכים למשפחה גדולה שרבים מבניה נפגעו והצטערו בגלל ביזיון קברי מתיהם שנהרסו. ברם, ההלכה היא שמותר לעסוק בחול המועד רק בצורכי הרבים, כלומר צורכי הציבור, ולא בצורכיהם של אנשים פרטיים רבים. לפיכך, נראה שבירושלמי מדובר על בית קברות ציבורי.

7בירושלמי נזכר דינו של מי שמתו "נמסר לרבים" (ברכות פ"ג ה"א, ו ע"א), ומכאן עולה שלעתים טיפל הציבור בקבורה. בהמשך נקבע שם דינו של מי שמתו "נמסר לכתפים" [=נושאי המיטה], שככל הנראה לא היו מועסקים על ידי גוף ציבורי אלא היו בעלי מלאכה פרטיים. לעומת זאת, בבבל היו כנראה קהילות שהייתה בהן חבורה מאורגנת שהוטלו עליה כל עסקי המת. בבבלי מסופר שרב המנונא נקלע לדרומתא והופתע מן המנהג הזה (מועד קטן כ"ז ע"ב). אמנם ניתן לומר שעדות זו מעידה רק על המנהג בדרומתא, ולפרשה כראיה למנהג חריג וייחודי, אלא שיש עדויות אחרות שמדובר במנהג מקובל בבבל. המונח בית עלמין ככינוי לבית קברות הוא מונח בבלי, ולפי סוגיית הבבלי מדובר בבית קברות גדול (סנהדרין יט ע"א). גם בתפוצות אחרות היו ליהודים בתי קברות מאורגנים. במצרים אף הייתה אגודת קברנים, וכנראה גם בית קברות מאורגן 4 כשר, מצרים, עמ' 316; פפירוסי היהודים א, מס' 138. . הקטקומבות היהודיות ברומא עשויות להצטרף לראיות לבתי קברות ציבוריים בתפוצות.

8כפי שראינו לעיל (בפירושנו לפ"ה משניות ד-ה, ח-ט) ישנה זיקה בין מעשה ידיה של אישה ובין מזונותיה. משנתנו משווה בין זכויות האישה לזכויות האלמנה. שתיהן שוות בזכות למזונות, ובקבורה. התלמודים מרחיבים בחיפוש ההבדלים בין אישה לבין אלמנה. ואכן הדמיון איננו שלם, אך אינו עניין למשנתנו.