משנת ארץ ישראל על משנה כתובות ד:ב

1המארס את בתו – נערה או קטנה, וגירשה – הארוס, אירסה ונתאלמנה – או אירסה ונתאלמנה 6 הבבלי פירש שאלו שני תנאים מצטרפים, כלומר האב אירס את בתו והארוס גירשה ואז אירס אותה שנית והיא התאלמנה, או שאכן מדובר במקרים נפרדים כמו שהצענו בגוף הפירוש. . לפי פשוטם של דברים מדובר בשני מקרים חילופיים, או התארסה והתגרשה או התארסה והתאלמנה.

2כתובתה שלו – כסף הכתובה של האב, שבאירוסיה לא יצאה עדיין מרשות האב. הוא ערך את האירוסים ולכן גם התשלום עבור ביטולם הוא שלו.

3השיאה – אבל אם השיא האב את בתו [ וגירשה ] – בעלה, או אם [ השיאה ] 7 בגוף כתב היד מופיע "השיאה ונתאלמנה", אך סופר כתב היד חש שהשמיט חלק מהמשפט והשלים בצד, "וגירשה השיאה", כך שהמשפט המלא הנו: "השיאה וגירשה, השיאה ונתאלמנה", וכך בכל שאר עדי הנוסח. בעדי הנוסח של התלמוד הבבלי "נתאלמנה", בלא וי"ו. כפי שהערנו פעמים רבות, תוספת האות וי"ו או גריעתה אין בהן משמעות מבחינת התוכן ואין כאן הדגשה שאלו מעשים נפרדים. – האב, ונתאלמנה כתובתה שלה – משום שלאחר נישואים תנא קמא מודה שהבת שנישאה יצאה לעצמאות, שכן משהשיאה פקעה רשות האב מעליה. כפי שאמרנו לעיל (פ"ג מ"ו) קטנה שהתחתנה והתגרשה היא כ"יתומה בחיי אביה". גירושיה מובילים אותה לעצמאות כלכלית, ושוב אין היא חוזרת לחסות אביה.

4רבי יהודה אומר הראשונה של אב – הכתובה הראשונה שנכתבה לפני הנישואין, בעודה ברשות אביה, הרי היא של האב, שכן לדעת רבי יהודה מכיוון שהאב השקיע בנישואי הבת הרי שהוא זכאי לפיצוי על אבדן הנישואים (בבלי, מג ע"ב). אפשר גם שרבי יהודה מניח שהאישה תשוב לבית אביה, אלא שנימוק זה איננו מספק ואיננו מסביר את ההבחנה בין נישואים ראשונים לשניים. הירושלמי למקום מסביר שזו תקנה מיוחדת כדי שהאב ייתן לבתו בעין יפה, כלומר תשלום הכתובה "מגיע" לו תמורת ההשקעה הכספית בנישואי הבת. להלן נחזור לטיעון של רבי יהודה. לפי עמדתו, אם יהיו נישואים שניים אזי כתובתה שלה. כאמור, המקרה הנידון על ידי תנא קמא ורבי יהודה הוא בנישואים ראשונים. אולם הבבלי סבור שמכיוון שרבי יהודה קובע הלכה לגבי נישואין ראשונים וממילא אנו שומעים דין אחר לגבי נישואין שניים, הרי שאף דברי תנא קמא עוסקים בשני מעשי נישואין: בראשון השיאה והתגרשה ובשני השיאה והתאלמנה. לפי הבבלי, לדעת תנא קמא בשני האירוסים הכתובה שלו. לשון הבבלי איננה הולמת את המשך המשנה כפי שהראה הריב"ן, ובעקבותיו פירשנו כפי שפירשנו.

5אמרו לו – החכמים לרבי יהודה: אם משהשיאה אין לאביה בה רשות – אין אנו מהלכים אחר כתיבת הכתובה אלא אחר גבייתה ובשעת גביית הכתובה כבר יצאה מרשות האב, שכן משנישאה אין לאביה בה רשות. או בניסוח אחר: אמנם האב השקיע את כספו, אך הכתובה אינה ביטוח על השקעה זו אלא סכום כסף להבטחת ביטחונה הסוציאלי של האלמנה או הגרושה, משום כך אם נתגרשה או נתאלמנה מן הנישואין הכתובה היא שלה. המחלוקת במשנתנו דומה לעיקרון שעליו נחלקים התנאים במשנה הקודמת. גם שם המחלוקת הייתה למי מגיע ממון שהחיוב העקרוני לגביו נוצר כשהבת קטנה, והכסף שולם כאשר בגרה ויצאה לעצמאות. גם כאן נוצרה הכתובה הראשונה כאשר הבת הייתה תחת חסות אביה, אבל התשלום נעשה לאחר שהבת יצאה לחירות כלכלית. מעבר לוויכוח המשפטי מסתתרת כאן שאלה חברתית. הבת הקטנה שהתגרשה יצאה לעצמאות פורמלית, אבל בפועל מן הסתם חזרה לחיק בית אביה. אם אביה חי היא חזרה לביתה ואם לא – אחיה נטלו אחריות על אחותם עד שנישאה. על כן אפשר להבין שכתובתה מגיעה אליהם כבסיס להמשך הטיפול בה. עם זאת, פורמלית היא עצמאית, וכספי הכתובה אמורים בוודאי לשמש בסיס לעצמאותה. חכמים עומדים על הצד המשפטי. הבת שגורשה הופכת "יתומה בחיי אביה", כלומר עצמאית מבחינה כלכלית, והכתובה היא הבסיס הכלכלי לחייה העצמאיים. רבי יהודה, לעומת זאת, מתחשב יותר במצב החברתי. בפועל חזרה הבת לבית אביה ואביה המשיך לטפל בה. אנו מפרשים כך משום שנאמר במפורש שאביה השיא אותה, כלומר בפועל היא בחסותו הכלכלית ולכן הכתובה מגיעה לו. מבחינה משפטית עמדתו של רבי יהודה קשה, שכן אין הבחנה ברורה בין הנישואין הראשונים לשניים. ההסבר החברתי שנקטנו בו מסביר ועונה על טענה זו 8 ניתן, כמובן, להוסיף כי רבי יהודה מעגן את המציאות החברתית בתפיסה משפטית: בתום הנישואין הראשונים סביר כי האישה תשוב לבית אביה, אך את נישואיה השניים היא תעשה בעצמה, וממילא היא תהיה זכאית לכסף הכתובה. .

6מן הראוי להעיר שלאחר גירושי הארוסה (הגירושין הראשונים) עדיין היה סיכוי שהבעל יחזיר את גרושתו, כל עוד לא נתקדשה לאחר, וחיוב התשלום לא היה מוחלט. אדרבה, במשניות אחרות ראינו שמודל זה של "מחזיר גרושתו" על דעת כתובה ראשונה נזכר פעמים מספר וחכמים ראוהו בחיוב (ראו פירושנו להלן, פ"ט מ"ט). גם כאן לאחר הגירושים הראשונים עדיין לא מובטח היה שייעשה תשלום, אבל לאחר שנישאה לאחר התחייב הבעל הראשון בתשלום מלא, שכן האפשרות של החזרת הגרושה נחסמה.