משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ב:ט

1גם פירוש משנה זו שנוי במחלוקת ראשונים הקשורה למחלוקת בפרשנות המשניות הקודמות (לעיל מ"ו).

2הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין – המשנה מבררת מה כמות הזריעה המרבית של מינים שונים (של תבואה). "קרחת" בהקשר זה היא ערוגה. השאלה, כמובן, תאורטית, אבל אינה דמיונית. חקלאי רגיל גידל ירקות לעצמו, בחלקות קטנות, וכמובן רצה להימנע מבזבוז שטח חקלאי טוב ולנצל את כולו. פליקס מסביר שהמונח "קרחת" מתייחס לחלקות זריעה של תבואה בלבד, ומשמעות המילה כמו שדה הלבן, על שם הצבע השולט בנוף לאחר הקציר 86 פליקס, כלאים, עמ' 281. . מכל מקום, להלן מכונה גם ערוגת החרדל "קרחת", וגם השטח הריק בכרם הוא "קרחת" 87 להלן פ"ד מ"א. . לפיכך נראה שהמונח איבד את משמעותו המקורית והיה לכינוי כללי לערוגה.

3עושה עשרים וארבעה קרחת לבית סאה מקרחת בית רובע – "רובע" הוא רובע קב. בסאה שישה קבים, ובית רובע הוא אחד חלקי עשרים וארבעה של סאה. אם כן, בבית סאה עשרים וארבעה בתי רובע. בית סאה הוא חמישים על חמישים אמה, כלומר 2500 אמה, על כן בית רובע הוא 104 אמות מרובעות, ובלשון חכמים: "כמה היא מידת בית רובע? עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה, מרובעות. רבי יוסה אומר אפילו ארכה כשנים ברחבה" (תוס', פ"ב ה"ו). המידות אינן מדויקות. עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי הן 110.25 אמה, אך חכמים לא דייקו עד כדי כך 88 עשר אמות ורבע היא מידה מדויקת יותר, אך בדרך כלל לא דייקו חכמים מעבר לחצי של השלם. רמת דיוק זו נחשבה בעיניהם לראויה. . כפי שנראה במשנה יא, המידה של בית רובע נאמרה בתבואה בלבד, ולכל היותר גם במקרה של קרחות מעורבות תבואה וירק. אבל בקרחות של ירקות השטח הנדרש הוא שישה על שישה טפחים בלבד.

4עשרים וארבע חלקות תתקבלנה רק אם השדה הוא מלבני ובו ארבע חלקות בצד הצר ושש בצד הרחב. רק כך תהיינה הקרחות מרובעות (ראו להלן באיור 22). ראשונים כרש"ס ובעל תוספות יום טוב התחבטו בכך, ונמשך אחריהם גם פליקס 89 פליקס, כלאים, עמ' 282. , אך אין כל קושי בהעמדה זו. כפי שנראה להלן 90 להלן פ"ג מ"א ועוד. הקרחת אינה חייבת להיות ריבועית 91 ראו מלאכת שלמה למקום. ייתכן גם שהקרחת אינה צורה גאומטרית פשוטה (רבוע או מלבן) כלל אלא מצולע כלשהו, בהתאם לתוואי הטופוגרפי של השטח. , ומצינו גם דעות שלפיהן היא יכולה להיות בצורת משולש שבסיסו וגובהו עשר אמות ומחצה. אם כן אלו מידות אורך ורוחב או אורך וגובה, ולא מידות שטח מדויקות.

5זורע בתוכה כל מין שירצה – בכל קרחת אפשר לזרוע מין שונה, ובסך הכול עשרים וארבעה מינים. ברור שלפי דברים אלו אין צורך בשטח ריק בין מין למין, ובלבד שהערוגות מוגדרות וכל אחת היא שדה בפני עצמה.

6היתה קרחת אחת או שתים זורען חרדל שלוש לא יזרע [ ם ] חרדל מפני שהיא נראה כשדה חרדל – בתוך עשרים וארבע קרחות מותר לזרוע עד שלוש קרחות חרדל בלבד. החרדל מוצג כאן כצמח יוצא דופן. את העיקרון שנינו כבר לעיל במשנה הקודמת. חרדל וחריע הם צמחים המשתלטים על סביבתם וגדלים לגובה, על כן יש חשש שהצופה יסבור שלפניו שדה מעורב בכלאיים. במשנה הקודמת שנינו שלוש דעות בעניין, שלושתן הציגו את החרדל והחריע כצמח מיוחד, אך נחלקו בהיקף המגבלות. שם היה רבי מאיר המחמיר והתיר להקיף בחרדל וחריע רק ערוגות של חסיות (צמחי פקעת). לפי הנוסח במשנה אולי אסר אפילו לסמוך חרדל וחריע לכל ערוגת ירקות, וגם הוא וגם רבי יהודה אסרו סמיכת חרדל לתבואה 92 ראו פירושנו למשנה הקודמת. . כאמור, משנתנו מדברת בעיקר על תבואה. דומה שבמשנה שלנו המגמה מחמירה יותר. למעשה אסור שהחרדל ינמר את פני השדה כולו. אמנם ההשוואה אינה מדויקת והמקרים במשניות שונים במקצת, אך קשה לתאם את החומרה כאן להיתר המוגבל במשניות הקודמות. ניתן, אפוא, ליישב את הסתירה, אך דומה שאלו מסורות שונות.

7דברי רבי מאיר – ברור שרבי מאיר התייחס לסיפא (מספר קרחות החרדל), אבל ייתכן שדבריו כוללים גם את הרישא, כלומר, הדעה שמותר לסמוך שדות ממינים שונים היא רק דעתו של רבי מאיר כפי שנפרש בהמשך (איור 22). הסברנו את המשנה כפשוטה; בספרות הראשונים יש פירושים אחרים, ופירוש מיוחד וחריג לרבי נתן אב הישיבה 93 ראו פליקס, כלאים, עמ' 287-284. .

9וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות ועשר אסורות – בין הראשונים יש מחלוקת בסיסית בדיני כלאיים המקרינה על פירוש משפט זה. לפי הרמב"ם דברי חכמים חוזרים לרישא, מותר לזרוע רק תשעה מתוך עשרים וארבעה בערוגות ("קרחות"). בעשרים וארבע ערוגות בשדה מרובע ניתן ליצור לכל היותר תשע ערוגות שסביבן תהיה ערוגה ריקה. אם כן, לדעת חכמים אין לסמוך מין אחד ליד מין אחר ויש צורך בערוגת בור.

10זו דעתו של הרמב"ם (ראו פירושנו למ"ו) שפירש כך את המשניות הקודמות, כפי שראינו. ההסבר מעורר שתי בעיות מבניות. האחת היא שחכמים אינם חולקים על מספר קרחות החרדל, ולפי הסידור הרגיל במשנה צריכים היו דבריהם להופיע לאחר הרישא באופן כזה: "הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה מקרחת בית רובע דברי רבי מאיר וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות ועשר אסורות רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת היתה קרחת אחת או שתים זורען חרדל שלוש לא יזרע [מ]חרדל מפני שהיא נראת כשדה חרדל".

11כך הייתה אמורה להיות המשנה כתובה לפי פירוש הרמב"ם. זאת ועוד, אולי צריך הפרדה בין שדות הזרועים מינים שונים, אך לא שמענו שההפרדה תהיה דווקא על ידי ערוגות ריבועיות ששטחן בית רובע. במשנה ו די היה בהפרדה של פס שרוחבו כשתי אמות, ולמה כאן נדרש רוחב עשר אמות וחצי מכל צד? בקושי רב ניתן לתרץ שערוגות המזרע צריכות להיות בית רובע לכל הפחות, אך בעל השדה רשאי להכין תשע ערוגות גדולות יותר, ובלבד שיהיו סביבן פסי הפרדה שרוחבם לא נקבע (אולי שתי אמות כמו במשנה ו), אף שמשנה ו מדברת על פסי מזרע ולא על ערוגות ריבועיות. גם דברי רבי אליעזר בן יעקב נראים מופרזים, כפי שנפרש.

12אפשרות פירוש שנייה, לפי נוסח המשנה והמבנה הרגיל של משניות, היא שחכמים מקלים בדין חרדל. בין שדות שבהם מינים שונים אין צריך הפרדה, והרישא היא לדעת הכול; רבי מאיר הגביל את מספר קרחות החרדל לשלוש, וחכמים מאפשרים עד תשע קרחות של חרדל, כך שהחרדל לא יהיה סמוך לערוגה של מין תבואה אחר. דעה זאת מתאימה לדעה במשנה ו (בניגוד להסבר הירושלמי למשנה) שלפיה אין לסמוך חרדל לתבואה. לפי הדעות בתוספתא שם מותר לסמוך חרדל אפילו לתבואה והאיסור הוא רק להקיף. מי ששנה דעה זו בתוספתא יחלוק, מן הסתם, על משנתנו, ואלו אפוא שני תנאים החולקים בשיטת רבי מאיר, או מסורות מנוגדות בדבר דעתו בנושא.

13הפועל היוצא של המחלוקת בפירוש המשנה הוא שלכל הדעות רבי מאיר סבור שמותר לזרוע מינים שונים זה לצד זה, ומחלוקת הראשונים היא האם לדעת חכמים נדרש שטח בור בין השדות (רמב"ם) או שהם מקבלים את דברי רבי מאיר וחולקים רק בנושא מספר קרחות החרדל (רא"ש, ר"ש, מלאכת שלמה ועוד). כפי שראינו, מבחינה טקסטואלית יש יתרון לדעת הראשונים החולקים על הרמב"ם. כפי שראינו גם את המשניות לעיל קל יותר לפרש לשיטתם, עם זאת אם יש משנה מהמשניות הקודמות שמשתמע ממנה שאין צורך בשטח ריק בין שדות הזרועים מינים שונים יכול הרמב"ם לפרשה כשיטת רבי מאיר. הווה אומר, מבחינה תאורטית כמעט אי אפשר למצוא פרכה לשיטת הרמב"ם, אך את דעת החולקים עליו ניתן היה להפריך לו מצינו ראיה מובהקת לכך שיש מי שסבור שצריך שטח ריק בין שדות כאלו. כאמור, עד עתה טרם נמצאה משנה שהכרח לפרשה רק כדעת הרמב"ם.

14המניין של תשע קרחות אינו מקרי. הירושלמי (כח ע"א) מסביר שלרבי מאיר מותר לסמוך שדות הזרועים מינים שונים, ואפילו לחבוש (להקיף מכל הכיוונים), אך לדעת חכמים תשע הקרחות אינן סמוכות לשדה מזרע אחר (של תבואה).

15כיצד מתחלק בית סאה כך שבעשרים וארבע ערוגות תהיינה רק תשע מותרות? זו שאלה שבה התחבטו רבים. לכאורה בשטח של עשרים וארבע ערוגות ניתן לזרוע שתים עשרה ערוגות כך שלא תהיינה מוקפות בערוגות ממין אחר.

17אבל הקביעה שניתן לזרוע רק 9 ערוגות קשה. הרמב"ם, למשל, העמיד את המשנה בשדה המחולק לעשרים וחמש ערוגות (איור 24).

19הסבר הרמב"ם אפשרי, אך הוא מדבר על שדה אחר. לעומת זאת התלמוד מסביר: "היך עבידא? תלת ותרתיי וחדא ותרתיי וחדא" (איך עושה – כיצד מארגן את תשע הקרחות? שלוש, שתיים ואחת, שתיים ואחת). באופן ממשי קשה להסביר למה מתכוון הירושלמי. פליקס מציע חלוקה כזאת (איור 25):

20פירוש כזה קשה ביותר, שכן איש לא הזכיר מצב שבו ארבע חלקות הרוסות. בשאלה זו התחבטו פרשנים ולא מצאו לה פתרון הולם, ואת האפשרויות סיכם מוסקוביץ (איור 26) 94 ראו מוסקוביץ, פתרון, עמ' 80-73. הוא סוקר יותר מעשר הצעות ומוסיף אחת משלו, אלא שגם לשיטתו (עמ' 80) ניתן לזרוע יותר מתשע קרחות. את הקרחות העודפות סימנו ב- X (באיור 26), ובשדה עשרים וחמש קרחות ולא עשרים וארבע כפי שנאמר במשנה. .

21מבין ההצעות השונות נראית לנו הצעת הגר"א ולפיה אין מדובר בחלקות ריבועיות סכמטיות אלא בריבועים בגדלים שונים (איור 27).

22ברם, השאלה אינה כיצד ניתן לפרש את הירושלמי אלא למה בחרה המשנה בשדה כה מוזר שבו מספר קרחות בלתי מנוצלות, כל זאת רק כדי שמספר הקרחות יהיה תשע. כאמור, כל השאלה היא לשיטת הרמב"ם בלבד. אבל לשיטת הראשונים מספר הקרחות נועד למנוע רושם שהשדה כולו הוא שדה מעורב שהחרדל פזור בכל ערוגותיו, על כן ברור שאין כאן ניצול מרבי של השטח. לפי דרכנו זו ראיה נגד שיטת הרמב"ם 95 פליקס מביא סדרת פירושים נוספים, והם נחלקים לשניים. קבוצה אחת חותרת למצב שבו בשדה יותר מעשרים וארבע קרחות (27-25) שחלק מהן אינן זרועות, ואת תשע הקרחות הם מסדרים בתוך עשרים וארבע הקרחות הזרועות. קבוצה שנייה מפרשת שהמשנה עוסקת בקרחות חרדל ומנסה לסדר מערך שבו עשר או תשע קרחות חרדל בלבד. הפירוש הראשון קשה, וכי למה תבחר המשנה בדוגמה מסובכת? הפירוש השני קשה יותר. אם אין בשדה עשרים וארבע קרחות הרי שכבר אין חשיבות למספר הקרחות, וכל שחשוב הוא שלא תהיינה בשדה יותר מדי קרחות של חרדל, וסידורן המדויק בשטח משני. גם הירושלמי לא התכוון להציע סידור מדוקדק אלא לומר שהקרחות פזורות בין קרחות הזריעה. . יש עוד להעיר שזו דרכו של הירושלמי להאריך בפרטי סידור טכני, אף כשהדבר אינו נחוץ להבנת המשנה וכל סידור אפשרי. כאמור הסידור הוא בבחינת דוגמה, ולכן אולי אין צריך לראות בו סידור יחיד אפשרי 96 כך, למשל, גם הדיון בירו', כט ע"ב, סביב המשנה בפ"ד מ"א, וכן כט ע"ד, סביב המשנה בפ"ה מ"א. .

23ייתכן שיש להלך בדרך שונה הנראית ממבט ראשון כרחוקה, אך היא מבוססת על שלוש הנחות ומבוססת על פירוש הראשונים. 1. כפי שברור המידות הנמסרות במשנה, במקבילותיה ובפרשנותה הן סכמטיות וכולן רק דוגמה תאורטית. 2. כפי שכבר אמרנו, חכמים נוטים לתת דוגמאות ריבועיות, אף שההלכה חלה גם על מקרים שבהם השדה אינו רבוע. 3. חכמים לא דייקו במספרים, והא ראיה שבית רובע אינו בדיוק עשר אמות וחצי על עשר אמות וחצי.

24לפי הצעתנו המידה של בית רובע היא סכמטית, זו החלוקה הרגילה של בית סאה לקבים ורובעים. חז"ל לא התכוונו לבית רובע מדויק, אלא למקבילה כללית שלו. ההסבר של הירושלמי (שלוש, שתיים, אחת, שתיים ואחת) משקף שדה שבו חמש שורות של חלקות. לפיכך, יש לקבל את הסבר הרש"ס שבשדה עשרים וחמש חלקות. אם נדייק הרי ששטח כל אחת מהן 100 אמות רבועות בלבד, מעט פחות מבית רובע. בשדה כזה ניתן ליצור מצב שבו יהיו עד שלוש עשרה חלקות מבודדות (איור 28), אך לא בכך עוסקים הירושלמי והמשנה. המשנה קובעת שבשדה מותר שתהיינה עד תשע חלקות של חרדל, וכוונת הירושלמי להציג פיזור אופטימלי שלהן כך שהשדה לא ייראה כשדה חרדל. כל זאת, כמובן, כנגד פירוש הרמב"ם, וכפי שאמרנו לעיל.

25לכאורה קשה לתאם בין פירושנו לבין הקביעה שבית רובע הוא עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה, ברם ייתכן שהסבר כמותי זה הוא הסבר כללי ואיננו מתייחס למקרה שלנו. כלומר, בית רובע הוא, באופן כללי, עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה, אבל במקרה שלפנינו לא דייקה המשנה והעדיפה את הדוגמה הריבועית (חמש על חמש חלקות) על פני הדיוק הכמותי.

26רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת – את דברי רבי אליעזר בן יעקב יש לפרש לאור המחלוקת בפירוש דברי חכמים. הרמב"ם יפרש שהוא חולק על הרישא וסבור שאין ליצור קרחות קרחות ואת כל השדה יש לזרוע מין אחד, אף על פי שזה שדה גדול ביותר (בית כור – 27 דונם), ולדעת רוב הראשונים בשדה העשוי קרחות קרחות מותר לזרוע רק חלקה אחת של חרדל. מבעד לדברים משתמע שחכמים מעריכים ששדה ששטחו בית כור הוא חלקת ענק שדבר קיומה כמעט תאורטי. משפט זה מצטרף, אפוא, לראיות בדבר העיבוד הפרטני והזעיר של שדות. זו הייתה חקלאות זעירה, ולחקלאי בודד היו דונמים בודדים בלבד. הירושלמי מבהיר את דברי רבי אליעזר ושואל האם בכל בקעת בית סימוניה ניתן לזרוע רק מין אחד של תבואה (ירו', כח ע"ב) 97 סימוניה היא שימרון המקראית, ליד נהלל בצפון עמק יזרעאל. שם השתרע שטח גדול ורצוף שהוקדש, כנראה, בעיקר לתבואה. .

27מהמשנה משמע שבית הרובע חייב להיות רבוע, אך בתוספתא אומר רבי יוסי: "אפילו ארכה כשנים ברחבה", כלומר עשרים ואחת אמות על חמש ורבע אמות (פ"ב ה"ו). לא ברור האם לדעת רבי יוסי זה רוחבו המינימלי של שדה או שמא הוא מאפשר שדה צר עוד יותר. בדרך כלל נקטו חכמים במידות שטח רבועות, אך אפשרו גם שטחים מלבניים. כדברי רבי יוסי אצלנו כן דבריו לעניין שטח חצר בדיני עירובין, והתלמודים אף מקישים בין שתי המשניות 98 ראו פירושנו לעירובין פ"ב מ"ה. . לא מן הנמנע שרבי יוסי אמר את דבריו רק באחד ההקשרים, כקביעה גורפת וכוללת, והעורכים העתיקו את המשפט לדינים נוספים. אבל ערוגת הירק, שתיזכר במשנה הבאה, חייבת כנראה להיות רבועה (שישה על שישה טפחים), אם כי מבחינה הלכתית היא יכולה להיות עגולה. ההלכה חוזרת בתוספתא (פ"ב ה"ז) ולא שמענו דעה אחרת בעניין, אבל להלן (פ"ג מ"א) חולק רבי יהודה וסובר שדי בטפח.

28שטח שדה כבית רובע נקבע לעניין כלאיים בלבד. מבחינה כלכלית גודל שדה מינימלי גדול הרבה יותר. כך נקבע שאין שותף יכול לכפות על חברו לחלק שדה שאין בו בית תשעה קבים לזה ולזה, כלומר פי שלושים ושישה מבית רובע (משנה, בבא בתרא פ"א מ"ו) 99 בגינה, שהיא גינת הירקות, בית חצי קב, ולעניין כלאיים שישה על שישה טפחים. . אם כן, לבית הרובע אין משמעות כלכלית-חקלאית אלא הלכתית בלבד.