משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ה:א
משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Kilayim 5:1
Open in the reader →1הפרק החמישי בנוי על שני השיעורים של הכרם לפי דעתם של בית הלל (לעיל פ"ב מ"ה-מ"ו). ההלכות בפרק ערוכות על פי ההגדרה של כרם שהוא של שתי שורות, "שתים כנגד שלוש" (משנה א), והיא דעת בית הלל בפרק ד משנה ה. משנה ב בפרקנו קובעת שהנוטע זרע בכרם מקדש שש עשרה אמה לכל רוח, והיא דעתו של בית הלל בהלכה שקרחת הכרם שמותר לזרוע בתוכה היא שש עשרה אמה (פ"ד מ"א). הפרק הקודם עסק במספר המינימלי של גפנים, ושתי המשניות הראשונות בפרקנו עוסקות בכרם שהוא מפוזר מדי ובכרם שהוא צפוף מדי.
2כרם שחרב – שנעקרו או נתייבשו בו גפנים במקומות רבים. בתלמוד הירושלמי מסביר רבי יוחנן שזה אותו דיון כבקרחת הכרם בראש הפרק הקודם: "היא קרחת הכרם היא כרם שחרב" (כט ע"ד), אלא שקרחת הכרם היא שחרבו גפניו באמצע ואילו כרם שחרב הוא כרם שחרבו גפניו במקומות רבים. השאלה שהמשנה דנה בה היא עד מתי יש עדיין לכרם שחרב דין כרם ויש להרחיק את הזרעים ארבע אמות מן הכרם, ומאיזו שעה יש לו דין של גפנים בודדות ודי בהרחקה של שישה טפחים. כאמור, ב"כרם" צריכות להיות חמש גפנים בצורה מסוימת, ולא נאמר מה אמורה להיות צפיפותן של הגפנים. אם נשער שנטעו כרמים במרחק ארבע אמות בין גפן לגפן ("כדי עבודתה של הגפן", וכפי שמוכח מהמשנה הבאה), הרי שבבית סאה (להלן) יש מקום ל- 156 גפנים לערך. במקרה שלנו בבית סאה
3נותרו רק עשר גפנים והן מפוזרות מדי. במקרה רגיל הן היו נחשבות לגפנים בודדות, אך מכיוון שמדובר בכרם חרב הופך אותו עברו למטע מגובש.
4אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה – אם יש בכרם בשטח של בית סאה, שהוא חמישים על חמישים אמה (אלפיים וחמש מאות אמה), עשר גפנים, ונטועות כהלכתן – "שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב" (פ"ד מ"ו), ולא רחוקות זו מזו שש עשרה אמות, הרי זה נקרא כרם דל – הוא כרם דל אך דינו ככרם ואין לזרוע בתוכו, ויש להרחיק זרע אחר ארבע אמות מחוץ לכרם, ואם אין בבית סאה עשר גפנים ושתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב הרי הגפנים שבתוך הכרם החרב כל אחת דינה כגפן יחידה ודי להרחיק הימנה שישה טפחים. ההלכה היא, כאמור, לשיטת בית הלל. עם זאת, בסופו של דבר התנאי לכרם הוא שתהיינה בו עשר גפנים, כדעת בית שמאי. אי אפשר לקבוע שהמשנה היא כדעת בית שמאי, שהרי לדעת בית שמאי עשר גפנים בשתי שורות הן כרם. אמנם לא נאמר מה צריך להיות המרחק בין הגפנים, אבל מסתבר שהנטיעה צריכה להיות צפופה, כמו שאמרנו. הווה אומר שאמנם דעת בית שמאי לא נדחתה, אבל למשנה חדר מרכיב מתורתם (שאם לא די בחמש גפנים, צריך עשר) 1 על כך ראו ספראי, הלכה כבית הלל, ושם מובאת רשימה חלקית של משניות שבהן נפסקה הלכה כבית שמאי (סתם משנה לשיטתם). .
5כרם שהוא נטוע ערבובייה – ואין בו שורות סדורות של גפנים, אם יש לכוון שתים כנגד שלוש – בתוך הערבוביה, הרי זה כרם – המשנה אינה מזכירה שיש צורך שאחת יוצאת זנב, שהרי יש בו בכרם זה גפנים רבות וזנב בוודאי ניתן לצרף. היא רק מדגישה שזה כרם אם ניתן לכוון שתיים נגד שלוש, ואם לאו אינו כרם – ויש להרחיק את הזרעים רק שישה טפחים. משנתנו מהלכת אחר בית הלל (פ"ד מ"ה) אשר קבעו כי כרם הוא של שתי שורות, וכפי שנקבעו הדברים בידי יוסה בן גיאלי בימי דור יבנה (תוס', פ"ג ה"ה), ששתי שורות אלו הן שתיים נגד שלוש.
6רבי מאיר אומר הואיל ונראה כתבנית כרמים – אף אם הגפנים אינן נטועות כהלכתן יש לגפנים תבנית של כרם, הרי זה כרם – ואין לזרוע בתוך הכרם אלא אם יכול להרחיק שש עשרה אמה ומחוצה לו ארבע אמות. "תבנית" היא צורה כללית המזכירה את המקור, כמו "תבנית כתב" (תוס', שבת פי"א ה"ח).