משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ה:ד

1משנה ד היא המשכה של המשנה הקודמת, אלא שבמשנה הקודמת דנים בזרעים בתוך הגת ומשנתנו דנה בגפן שנטועה בתוך הנקע או הגת, והאם יש לראות בגפן זו גפן יחידה או חלק מן הכרם.

2גפן שהיתה נטועה בגת או בנקע – בתוך הכרם מצויה גת שיצאה משימוש או נקע, בקיע. המילה "שהיתה" כתובה רק בכ"י קופמן, ובנוסחאות האחרות: "שהיא". בכ"י קופמן היא כתובה על הגרר, ואין בידנו לומר איזו מילה גרר הסופר. גפן זו נידונה כגפן יחידה, ומשום כך נותנין לה עבודתה – שישה טפחים, ואין צורך להרחיק ארבע אמות כפי שמרחיק מן הכרם 12 הר"ש כותב: "ויש ספרים שכתוב כאן נותנין לה את עבודתה ד אמות ושיבוש הוא", וכן כתבו הרא"ש ובעל מלאכת שלמה למשנתנו. . התוספתא מפרטת שנותנים לה את עבודתה למטה, אבל אם הגת אינה עמוקה או גדולה נותנים לגפן את עבודתה על פני השטח (פ"ג ה"י), וזורע את המותר – המשנה אינה מתנה את ההיתר לזרוע בעומקה ורוחבה של הגת או בעומקו ורוחבו של הנקע, אך מסתבר שהמשנה מתכוונת לגת ונקע שהם ארבעה טפחים ברוחבם ועמוקים עשרה טפחים. בירושלמי למשנתנו נאמר: "משלשה ועד ארבעה היא מתניתא, פחות משלשה כסתום, משלשה ועד ארבעה משלים, ארבעה זרע מיד" 13 וראו בפירוש הרא"ש. (ל ע"א). כלומר, פחות משלושה טפחים הגת והנקע נידונים כסתומים, כחלק של הכרם, ואם חסר קצת לארבעה טפחים הוא יכול להשלים. התלמוד הירושלמי מניח כי הגת והנקע צרים אך ארוכים דיים כדי לזרוע אחר ששת הטפחים.

3רבי יוסה אומר אם אין שם – בגת או בנקע, ארבע אמות – באורכם, לא יביא זרע לשם והבית שבכרם זורעין בתוכו – אף על פי שמוקף גפנים ו"השער כותש" (לעיל מ"ג). בשומרה אסרה המשנה ב"שער כותש" שכן אין השומרה מקורה, אבל הבית המקורה בכרם הוא רשות בפני עצמו ומותר לזרוע בתוכו זרעים. סביר להניח, וכדעתם של מפרשי המשנה, שבבית אף רבי יוסי יודה שמותר לזרוע. הירושלמי מביא אסמכתא מהכתוב " 'ובבתי כלאים הוחבאו' (ישעיהו מב כב) – בית שמחביאין בו את הכלאים" (ל ע"א). כל ההלכה מיותרת, שהרי גדר היא הפסקה לכלאיים (לעיל פ"ב מ"ח) וקל וחומר בית של ממש שהוא כרשות אחרת. כבר הרא"ש שואל לשם מה נצרכה הלכה פשוטה כזאת ונשאר בתימה, ואנו רואים בכך דוגמה נוספת לשיטת העריכה של המשניות בכלל, ושל מסכת כלאים בפרט, שיש בה צירוף של עריכות ממקומות שונים, ולעתים גם תוך כדי הבאת גישות הלכתיות סותרות וניסוחים שונים.