משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ו:ו

1בראש הפרק הרביעי ערכה המשנה את ההלכות על קרחת הכרם, ובמשנתנו סידר התנא את ההלכות על עריס שפסק באמצעו, "פיסקי עריס" בלשון המשנה. בראש פרק ד המשנה פותחת במידותיה של קרחת הכרם ובהמשך המשנה: "ואי זו היא קרחת הכרם?", וכן במשנתנו בהמשך: "אלו הן פיסקי עריס?". כך בנויה גם המשנה בראש הפרק: "אי זה הוא עריס...". נמצאנו למדים שפרקים ד-ו הם חטיבה מובחנת הבנויה על אותם יסודות עריכתיים-לשוניים, אבל בהבדלי סגנון קטנים.

2פיסקי עריס שמונה אמות ועוד – מהמשך המשנה עולה כי "פיסקי עריס" הם עריס שחרב באמצעו, והמשנה קובעת שאם חרב ברוחב של "שמונה אמות ועוד" הריהו עריס שנפסק ורשאים להביא לתוכו זרעים.

3בתוספתא נקבע: "כמה הוא ועוד, אחד מששה טפחים באמה" (פ"ד ה"ט), וכן בירושלמי: "דאמר רבי יוחנן כל מידות שאמרו חכמים ועוד טפח" (ל ע"ג). כיוצא בו גורסים ספרי ראשונים 21 הר"ש, ריבמ"ץ ורבי שלמה סירליאו. . אולם כמה חכמים מובהקים גרסו ואף פסקו "אחד מששים באמה" 22 כך פירש הרמב"ם במשנה וכך פסק בהלכותיו, הלכות כלאים פ"ח ה"ה (והשיג עליו הראב"ד), כך הגיה בר"ש רבי בצלאל אשכנזי (לעדותו של בעל מלאכת שלמה) וכך אף רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח פכ"ב (מהדורת ברלין תרי"א, עמ' 122), וכנראה הוא הסתייג מגרסה זו. , וקרוב לומר שגרסה משובשת נזדמנה להם במקום "אחד מששה באמה", שהרי לא מצינו שיעור של אחד משישים באמה, והיא נגד הגרסה המקוימת בתוספתא ובירושלמי, וכיצד ניתן לקבוע בשדה אחד משישים באמה שהוא שטח של פחות מסנטימטר אחד?

4כל מידות שאמרו חכמים בכרם – כגון עשרים וארבע אמות או שש עשרה אמות בקרחת הכרם (פ"ד מ"א) ושתים עשרה או שש עשרה אמות במחול הכרם (שם), ומידות אחרות במשנת כלאים, אין בהן ועוד – אין בהן כל הוספה. החכמים שנו גבול ואין כל תוספת עליו, חוץ מפסקי עריס – שנקבעו בו שמונה אמות ועוד. הערות מעינה של הערה זו, "כל מידות שאמרו חכמים", הערה המזכירה הלכה של דברי חכמים שקדמו לעריכת המשנה ולהלכה שלפנינו, רווחת במשנה בצורות שונות. כבר במשנה הראשונה של מסכת ברכות נאמר: "כל מה שאמרו חכמים", ובהמשך אותו פרק: "מקום שאמרו" (מ"ד), וכיוצא באלו רבים מאוד. הנוסח שבכ"י קופמן, "כל מידות", הוא בנוסחאות עיקריות ובירושלמי (ל ע"ג), ללמדך שזו אינה אלא משנה אחרונה, מן העריכה של המשנה. לפנינו בדפוסים: "וכל מידות" 23 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 1073. . ההערה שבמשנה חשובה גם מסיבה נוספת. לעתים מונים המקורות מידה ומתברר שהכוונה לאותה מידה ועוד. כך, למשל, תרומה עולה באחד ומאה, אך למעשה הכוונה לאחד ומאה ועוד קצת (משנה, תרומות פ"ג מ"ז). המשנה כאן מבחינה שלא תמיד אומרים "ועוד", ואנו למדים שאין בנושא כלל ושיעורי חכמים הם לעתים מדויקים ולעתים כלליים.

5אלו הן פיסקי עריס – שניתנות להם שמונה אמות ועוד ולא שש עשרה אמות כבקרחת הכרם, עריס שחרב מאמצעו – כרם העריס שחרב מאמצעו, נישתיירו בו חמש גפנים מיכן וחמש גפנים מכן – ובשטח שחרב, אם יש שם שמונה אמות לא יביא זרע לשם – אבל אם יש בשטח שחרב, שמונה אמות ועוד נותנין לו עבודתו – לכל קבוצה של גפנים שנשתיירו, וזורע את המו ֹ תר –ראשונים ואחרונים 24 כך הרע"ב ואלבק. פירשו ש"נותנין לו עבודתו" הוא לפי דעת החכמים ארבע אמות (לעיל משנה א) ולדעת רבי יוחנן בן נורי שישה טפחים, ונאים דבריו של בעל מלאכת שלמה: "כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה אלא אין צריך להרחיק אלא ששה טפחים בלבד כיון שיש כאן ח' אמות ועוד", ומשנתנו היא בשיטת רבי יוחנן בן נורי.

6בתלמוד הירושלמי מוסר רבי יוסה בשם רבי יוחנן: "מעשה ששרף רבי יוחנן בן נורי בנגניגר" (ל ע"ג), ונחלקו חכמים מה היה המעשה ששרף, האם שרף זרעים שנזרעו בין עריס לגדר או פיסקי עריס, כלומר פיסקי עריס שלא היה בהם השיעור של שמונה אמות ועוד. מעשה זה קרוב בעניינו למעשה ששנינו לעיל בפרק ד משנה ד: "מעשה שהלך רבי יהושע בן קרחה אצל רבי יוחנן בן נורי לנגנינר (=לגניגר) הראהו שדה אחת ובית חבירתה היתה נקראת והיו שם פרצות יותר מעשר והיה נוטל אעין וסותם, דוקרנין וסותם, עד שמיעטן פחות מעשר" 25 ירו', פ"ד ה"ד, כט ע"ב; עירובין פ"א ה"ה, יט ע"ג; סוכה פ"א ה"א, נב ע"א, והשוו בבלי, עירובין יא ע"ב. .