משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ח:א
משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Kilayim 8:1
Open in the reader →1שני הפרקים האחרונים במשנתנו סודרים את ההלכות בכלאי בהמה ובכלאי בגדים. המשנה הראשונה היא מעין סיכום המביא הלכות כלאיים בכללותם, מה אוסרים כלאי הכרם וכלאי הזרעים ומה אוסרים כלאי בגדים וכלאי בהמה. המשנה הראשונה מסיימת את דבריה בכלאי בהמה, ובהמשך הפרק כולו נידונים כלאי בהמה. היא פותחת במה שסיימה. אנו מניחים שמשניות מסוג זה שיש בהן סיכום והכללה הן ניסוח מאוחר, על בסיס המשניות וההלכות הקדומות.
2כלאי הכרם אסורין מלזרע – כדברי הכתוב: "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" (דברים כב ט), ומלקיים – כלאי הכרם אסור לקיימם אם נזרעו בדרך כלשהי אף שלא מדעתו או אף נגד דעתו. הלכות רבות בפרקים הקודמים פורטות את חובת בעל הכרם להרחיק את הזרעים ואת התבואה מן הכרם 1 ראו פ"ה מ"ה-מ"ו; פ"ז מ"ו-מ"ז ועוד. . בתוספתא אומר רבי עקיבא: "אף המקיים עובר בלא תעשה" (פ"א הט"ו) 2 הדברים שנויים בירו', לא ע"ב; בבלי, מועד קטן ב ע"ב; מכות כא ע"ב. ; במדרש הלכה בספרא: " 'שדך לא תזרע' [כלאים] (ויקרא יט יט) – אין לי אלא שלא יזרע שלא יקים מנין? תלמוד לומר לא כלאים לא אמרתי אלא משום כלאים" (קדשים, פרק ד הט"ז, פט ע"ב), ובספרי דברים: " 'לא תזרע כרמך כלאים', מה אני צריך והלא כבר נאמר שדך לא תזרע כלאים. מלמד שכל המקיים בכרם עובר בשני לאוים" (פיסקא רל, עמ' 302).
3ואסורין בהנייה – כלאי הכרם אסורים בהנאה. פעמים רבות נידון במשנת כלאים האם הכרם קידש או לא קידש, אימתי הוא מקדש ומתי התבואה מתקדשת ומקדשת את הכרם 3 ראו פ"ד מ"ה; פ"ו מ"ג, ולאורך פ"ז ממשנה ב ואילך. ; מתקדש משמעו שהכרם נאסר בהנאה והתבואה נאסרת בהנאה. בכל אותן משניות לא נאמר בפירוש שהכרם נאסר בהנאה. בספר דברים נאמר: "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" (כב ט), ובמדרש התנאים: "מנין לכלאי הכרם שאסורים בהנאה נאמר כאן קדש ונאמר להלן קדש, מה קדש האמור להלן אסור בהניה אף קדש האמור כאן אסור בהניה" (ספרי דברים, פיסקא רל, עמ' 263; ירו', לא ע"ב). התלמוד הירושלמי מפרש מה הוא להלן זה: "ונאמר להלן 'ולא יהיה קדש מבני ישראל' (דברים כג יח)" (לא ע"ב) 4 ראו בהערת פינקלשטיין הערה 2. הוא מביא דברי ראשונים המעלים פסוקים שונים הנוקטים בלשון "קדש" להדגשת האיסור, ומסתבר שלא הכירו את דברי התלמוד הירושלמי למשנתנו. . "מתקדש" הוא, אפוא, מונח שחידשו תנאים; עצם החידוש של מונח מעיד על הלכה מציאותית ויום יומית.
4איסור ההנאה של כלאי הכרם נמנה במשנת תמורה בין הדברים שחייבים שרפה: "ואלו הן הנשרפים: חמץ בפסח – ישרף; ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם" (פ"ז מ"ה).
5כלאי זרעים – זריעת שני מיני זרעים כאחד, כאמור בכתוב: "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט יט), ודיניהם מפורטים בשלושת הפרקים הראשונים של משנתנו. כלאי הזרעים, אסורים מלזרע ומלקיים – ככלאי הכרם, וכפי שנאמר ונדרש מן הכתובים על כלאי הכרם, אולם ומותרים באכילה – אין לקיימם אך מותר לעקרם ולאכלם. בדפוסים שלפנינו נוסף: "וכל שכן בהנאה". הוספה זו איננה כמעט בכל הנוסחאות, לרבות קטעי גניזה וראשונים, ובמלאכת שלמה מובא: "וכל שכן בהנאה אית דלא גרסי לי' וכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו".
6כלאי בגדים – בספר דברים הם נקראים רק שעטנז: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" (כב יא), אך בספר ויקרא נאמר: "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (יט יט). הכתוב אינו אומר אלא "לא יעלה עליך", וזה מה שמלמדתנו המשנה: מותרים בכל דבר – לטוות ולארוג ואף לקיים. הם מותרים בכל שימוש שהוא, ואינן אסורין אלא מללבש – וכל צורה של לבישה, כגון כיסוי, שהרי הכתוב אומר: "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך", וכאמור במדרש התנאים: "לא תלבש (דברים כב יא) – אין לי אלא שלא ילבש מנין שלא יתכסה תלמוד לומר לא יעלה" (ספרי דברים, פיסקא רלב, עמ' 203; ספרא קדשים, פרק ד הט"ז, פט ע"ג).
7כלאי בהמה – ולד של שני מיני בהמה או של שני מיני חיה, מותרין לגדל ולקיים – ולהשתמש בו, ואינן אסורין אלא מלהרביע – שני מיני בהמה או שני מיני חיה, וכל שכן חיה עם בהמה או בהמה עם חיה.
8כלאי בהמה אסורין זה עם זה – כך הנוסח בנוסחאות העיקריות ובספרי ראשונים 5 א, ב, ג5, ג17, ז, כ, ל, מ, ן, ס. ; לפנינו בדפוסים: "זה בזה", ואינו אלא שיבוש, משום שפירשו כך את משנתנו. רוב המפרשים פירשו את דברי המשנה כמכוונים להרבעה שנידונית להלן במשנה ד, ולפי זה נשתנה הנוסח ל"זה בזה", אולם כפשוטה המשנה מדברת על איסור המלאכה בכלאיים, וכפירושו של רבינו אליהו מווילנא כי משנתנו היא מעין כותרת להלכות עבודה בכלאי בהמה הנידונות בהמשך במשנה ב ובמשנה ג: "וקאי מילת כלאי בהמה על מתניתין ב".
9כלאי בגדים וכלאי בהמה שונים מיתר ההלכות במשנה ובספרות חז"ל באופן כללי. בדרך כלל אם אסור לעשות מעשה מסוים אסור גם לקיימו ואין ליהנות ממנו, בדרך כלל אף אם עבר זמן מה מן האיסור (מוצאי שבת, מוצאי שביעית), קל וחומר כאן שאין לאיסור זמן קבוע. האיסור ליהנות ברור ומובן, והוא נועד להוות סייג שיהפוך את הכנת האיסור גם ללא כדאית מבחינה כלכלית. בטעמן של הלכות אלו עסקנו במבוא.