משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ט:ה

1מוכרי כסות – של כלאיים. בראש פרק ח נאמר כי כלאי בגדים מותרים בכל דבר ואינם אסורים אלא בלבישה. מותר, אפוא, לסחור בבגדי כלאיים. שרידי בדים שנמצאו ברחבי הארץ אין בהם בדרך כלל כלאיים, אבל היו אזורים אשר רוב תושביהם נכריים. ההלכה במשנה אף ראתה לעיניה את היהודים בחוץ לארץ שמוכרים בגדים ללא יהודים.

2בתוספתא שהבאנו בפירושנו למשנה הקודמת נאמר ש"בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לגוי" 21 פ"ה הי"ט; בבלי, פסחים מ ע"ב; עבודה זרה סה ע"ב; נדה סא ע"ב. . אלא שהלכה זו נאמרה על בגד שאבד בו חוט הכלאיים והרואים אינם מבחינים בכלאיים ושמא יחזור וימכרנו לישראל, אך בגד שהכלאיים נראים בו מותר למכרו לנכרים.

3מוכרין כדרכן – כשהבגדים מונחים על גופם כדי להראות את הבגד בשלמותו, וקרוב יותר לפרש כי הכוונה למוכרי בגדים המהלכים מיישוב ליישוב למכור בגדים והבגדים מונחים על כתפיהם 22 ראו המעשה המסופר בלידתו של המשיח בבירת מלכא דבית לחם יהודה כיצד רוכל בבגדים עובר מכפר לכפר. ירו', ברכות פ"ב ה"ד, ה ע"א; איכה רבה, פ"א מה ע"א. . הסיום של המשנה על הצנועים הנוהגים להפשיל את הבגד על מקל מלמדנו על רוכלים המהלכים למכור את מרכולתם.

4לא יתכוונו – לשים עליהם שיגנו עליהם, בחמה – בימות החמה, מפני החמה ולא בגשמין – בימות הגשמים, מפני הגשמין . לפי נוסח כתב יד קופמן זו הלכה חדשה במשנה, "לא יתכוונו בחמה" וכו', וכן ברוב עדי הנוסח 23 כך ב- א, ב, ג5, ג6, ג8, ט, כ, ל, ן, פ. , אבל בדפוסים שלפנינו ובכמה נוסחאות: ו"בלבד שלא יתכוונו".

5והצנועים – הזהירים במצוות ובאורח חייהם. בספרות התנאית אין למושג "צניעות" ולכינוי "צנוע" ו"צנועים" זיקה להתנהגות חיצונית, צניעות בלבוש, ביישנות וכיוצא באלו, אלא הדגשה על זהירות במצוות ובהתנהגות הגונה כלפי שמים וכלפי אדם 24 ראו במשנה הבאה; דמאי פ"ו מ"ו; מעשר שני פ"ה מ"א ועוד. , ובניגוד לספרות האמוראית ש"אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא" (בבלי, ברכות סב ע"א) או צנועים באכילתם (בבלי, ברכות ח ע"ב).

6מפשילים במקל – תולים את בגדי הכלאיים על גבי מקל ומפשילים לאחוריהם כדי שהכלאיים לא ינוחו על כתפיהם. בכ"י לידן ואצל רבי שלמה סירליאו: "מפשילין לאחוריהן", וכן בציטטה בשבת כט ע"ב ובראשונים, ובמלאכת שלמה נוסף: "אית ספרים דגרסי והצנועין מפשילים לאחוריהן במקל".