משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ט:ו

1משנה זו היא חזרה על אותם עקרונות בהלכה. המשנה הקודמת הציעה את הדברים במוכרי כסות, ומשנתנו חוזרת עליהם בתופרי כסות. ההלכות במשנתנו הן מעין "לא זו אף זו": לא רק מוכרי כסות מוכרים כלאי בגדים אלא אף תופרי בגדים מותרים לתפור בגדי כלאיים, אלא שעליהם להיזהר מלהיכשל בהעלאת כלאיים עליהם.

2תופרי כסות תופרין כדרכן – כדרך תופרי בגדים בידיהם המניחים את הבגד על ברכיהם, לא יתכוונו בחמה מפני החמה לא בגשמים מפני הגשמים – כדרך שאסרה המשנה במוכרי כסות. אף כאן בדפוסים ובכמה נוסחאות: ובלבד שלא יתכוונו.

3והצנועים ת ופרים בארץ – כדי להימנע מן בגד הכלאיים המונח על הברכיים. המשנה שינתה את לשונה ושנתה לפי המציאות של תופרי כסות. תופר הכסות אינו יושב או עומד ליד שולחן עבודה אלא יושב על כיסא נמוך או שרפרף והבגד מונח על ברכיו, והצנועים הקפידו שבגד הכלאיים לא יעלה עליהם אלא יהא מונח על הארץ.

4תופרי כסות אלה התופרים בגדי כלאיים יש להניח שהם תופרים לנכרים, ובוודאי הצנועים שבהם אינם תופרים אלא לנכרים. הם תופרים בביתם או אף בביתו של הנכרי, כאותו מעשה ברבי בא בר זמינא שהיה מחייט בביתו של נכרי ברומי (ירו', סנהדרין פ"ג ה"ה, כא ע"ב).