משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות ב:ו
משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Maasrot 2:6
Open in the reader →1האומר לחבירו האלך איסר זה בעשרים 28 כך ברוב עדי הנוסח (א, ב, ג5, כ, ל, ן, ס, פ, ץ), ובכתב יד מינכן: "בעשר". ביתר עדי הנוסח ובדפוסים: "עשר תאינים" או "עשר תאנים". דומה שאין הבדל הלכתי בין שני הנוסחים, וכן בהמשך. אבל להלן פ"ג מ"ח נראה שעשר תאנים הן המקסימום לסעודת קבע, ולפי כל הדעות זה כבר צירוף, ואולי משום כך נעשה שימוש במינוח "עשר" ללמדך שוודאי יש כאן צירוף. תאינים שאבור לי – המשנה עוסקת במוכר תאנים על העץ. הלוקח משלם תמורת כמות תאנים שהוא יקטוף. מכר זה אינו מיקח רגיל הטובל למעשרות, משתי סיבות. האחת נאמרת במפורש בהמשך, שקנה במחובר לקרקע. אמנם מיקח טובל גם בפֵרות שלא נגמרה מלאכתם, אבל לא בפֵרות שטרם נקטפו שאז עדיין אינם בכלל מעשרות. זהו, אפוא, סוג שלישי של "לא נגמרה מלאכתו". הסיבה השנייה היא שלא נמכרו תאנים מוגדרות, אלא סך כולל שלהן בלבד. הקונה קוטף את התאנים, והוא קובע אילו תאנים תיקטפנה ותתחייבנה במעשר. על כן אי אפשר לומר שפֵרות העץ התחייבו במעשר, שכן בזמן מעשה המכירה לא הוגדר אילו הם הפֵרות שנטבלו.
2בורר ואוכל – אחת אחת, ופטור ממעשר. לא ברור האם כאן יודה רבי מאיר שרק הצירוף עושה מכירה, או שמא לשיטתו גם מכירה של תאנה יחידה היא מיקח הטובל למעשרות. אם כאן גם רבי מאיר מודה, הרי שמשנה ה עוסקת במיקח של תאנים קטופות, ומשנתנו שונה בכך שהיא במחובר לקרקע. מכל מקום, לפי המשנה הגורם הקובע הוא האכילה בצירוף, או הצירוף בלבד, אבל אכילה של תאנים בנפרד אינה מהווה מיקח.
3באשכול שאבור לי מגרגר והולך – הוא קנה אשכול כלשהו משיח הגפן, ומותר לו לאכול ענב ענב. הצירוף הנדרש כאן הוא של חמישה ענבים לפחות.
4ברמון שאבור לי פורט ואוכל – לפרוט ברימון משמעו לאכול ממנו גרגיר גרגיר 29 ראו לעיל פ"א מ"ו. .
5באבטיח שאבור לי סופף 30 ב-ז, ל, פ, ק "סופף", וכן בערוך ערך סף (כרך ו, עמ' 97). ב- ף תיקן ל"סופת". ואוכל – הוא הדין באבטיח. החידוש הוא שאפילו אם ברר פרי גדול החייב כשלעצמו במעשרות, אינו מתחייב אלא על אכילת כמות גדולה ממנו, אבל לא על אכילת חלק ממנו, לא גרגיר מהאשכול ואפילו לא גרגיר הרימון או חתיכה מהאבטיח. "סוף" - בחלק מעדי הנוסח "סופת". המונח "ספת" משמעו אכל, אך לא ברור אם זו אכילה רגילה או צורה מיוחדת 31 הרמב"ם פירש שמכין מהאבטיח מעין לביבה, ולא ירדנו לסוף דעתו. . פעמים מספר נזכרת ספיתת הזית במלח (תוס', פ"ב הי"ד; טהרות פ"י הי"א, עמ' 671; בבלי, בבא מציעא פט ע"ב), ואולי כאן הכוונה לספיגת האבטיח במלח (כדי לעורר תיאבון ולהפיג מתיקות מהפה). לפי הסבר זה "ספת" פירושו ספג במלח או הוסיף מלח, ובמשמעות זו המילה מופיעה במקרא (דברים כט יח; ישעיהו ל א ועוד). ספיתת האבטיח במלח היא צורת אכילה נדירה ומיוחדת, והספיתה הרגילה הייתה במזון אחר (זיתים). בהשאלה שימשה המילה גם להכנה של דברים אחרים, וליתר דיוק לקריעת חלק מהשלם או לתלישתו 32 כגון תוס', כלים בבא מציעא פ"א הי"ב, עמ' 579; בבלי, עבודה זרה נ ע"ב. . אך אולי היה התהליך הפוך: "ספיתה" היא קריעת חלק מהשלם, ובהשאלה הועברה המילה לאכילה על ידי תלישת חלק מהאוכל.
6אבל אם אמר לו בעשרים תאינים אלו בשני אשכולות אלו בשני רימונים אלו בשני אבטיחים אלו אוכל כדרכו [ ו ] פטור מפני שקנה במחובר לקרקע – גם ברישא נקנו הפֵרות במחובר לקרקע, אבל ברישא נותר המכר עמום ורק קטיפת התאנים (לאחר הבחירה של הקונה) מימשה את המכר והגדירה אותו. במקרה שבסיפא התבצעה המכירה במחובר לקרקע, ואז טרם התחייבו הפֵרות במעשר. חיובם במעשר בא לאחר קטיפתם וכל הזמן הם ברשות הקונה, וממילא לא הייתה כלל מכירה שתהווה גמר מלאכה. דינם של פֵרות אלו הוא כבכל מקרה רגיל שבעל העץ קטף אותם ואכל מהם לפני גמר מלאכה. על כן פירש בעל מלאכת שלמה שהקונה מגרגר את הענבים בעודם על העץ, שהרי אחרת קטיפת אשכול הענבים היא קנייתו וזו קנייה של כמות גדולה (צירוף), והרי זו מכירה לכל דבר 33 בעל מלאכת שלמה, חכם שכל רז לא אניס ליה, כותב שגם את עץ האבטיח הקונה מכופף ואוכל (סופת) ממנו. אבטיח גדל על שיח והפרי רובץ על הקרקע, במקרה זה הקונה צריך להתכופף ולאכול ממנו על הקרקע. במאה השש עשרה גדלו אבטיחים בארץ, אך חכם כה מובהק לא הכיר כנראה את הפרי ואת תנאי גידולו. . פירוש זה יוצא במפורש מהתוספתא (פ"ב הי"ג), כפי שנביא אותה להלן (פ"ג מ"ג).
7הסברנו את שתי המשניות האחרונות כמציגות שלושה מקרים: קנייה רגילה בכמויות קטנות, קנייה במחובר לקרקע וברירה (קטיפת כמה תאנים שנבררו מממשת את המיקח) וקנייה שלמה במחובר לקרקע.
8אם כן, שלושה סוגי גמר מלאכה יש: עצם הקטיף, הכנת הפרי עצמו ועיבודו לגרעינים, שמן או יין.