משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות ג:י
משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Maasrot 3:10
Open in the reader →1תאינה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגנה – מאחר ששנינו דין מיוחד לעץ הניצב בחצר באים חכמים לברר שאלה מציאותית, מה הדין בעץ שעיקרו בחוץ ונופו בחצר או ההפך. שאלה זו של הגדרת מקום העץ חוזרת במשנתנו ובמשניות אחרות לכמה נושאים. מהי הגדרת עץ החצר, מהי הגדרת תחום ארץ ישראל, מהי הגדרת תחום ירושלים לעניין זה ומהי הגדרת עיר מקלט או עיר חומה במקרה כזה, והפרטים יבוררו להלן.
2אוכל כדרכו פטור – המשנה מניחה בפשטות שהולך אחר הנוף, ואם הנוף והפֵרות עצמם בגינה הרי כאילו התאנה כולה ניצבת בגינה.
3עומדת בגנה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת פטור ואם צרף חייב – אם הנוף בחצר דינה כתאנה העומדת בחצר וחייבת לפי ההגדרות שנשנו לעיל במשנה ח. המשנה חוזרת בקצרה על עיקר הדין של משנה ח. זו השיטה בפרק זה שבו ההלכות חוזרות ומפורטות, כל פעם לעניין אחר, אף שיש בהן הכפלה.
4עומדת בארץ ונוטה לחוץ לארץ – עץ הנטוע בארץ חייב במצוות התלויות בארץ ועץ הנטוע בחוץ לארץ פטור מהן.
5עומדת בחוץ לארץ ונוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר – בניגוד להלכה הקודמת כאן העץ הולך אחר שורשו, לא חשוב היכן הנוף אלא היכן יניקתו של העץ, ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר – לעיר חומה יש דינים מיוחדים בכל הנוגע לגאולת בתים (משנה, ערכין פ"ט מ"ג), ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף – לעיר מקלט דין מיוחד שהיא קולטת ומגנה על הרוצחים בשגגה. השאלה היא אם השטח שתחת העץ קולט או לא (תוס', ערכין פ"ה הי"ד, עמ' 550). משנתנו קובעת שהכל הולך אחר הנוף, וכן במשנת מכות לעניין עיר מקלט (משנה, מכות פ"ב מ"ז), ובירושלם הכל הולך אחר הנוף – פרי של מעשר שני הנכנס לירושלים אין לפדותו, והשאלה היא האם פרי כזה נחשב למי שנכנס לירושלים.
6המשנה מציגה סכמה בלתי אחידה: לעתים הפרי הולך אחר העיקר ולעתים אחר הנוף. למעשה, בדרך כלל הולכים אחר הנוף חוץ מלעניין המצוות התלויות בארץ שהולכים בהן אחר מקור היניקה. יש בחלוקה זו היגיון מסוים. עם זאת, נראה שהמחלוקת הייתה עקרונית והסתמנו שלוש או ארבע גישות: אחר הנוף, אחר העיקר או "כנגד", כלומר חלוקת העץ כנגד פנים ולפנים כנגד חוץ ולחוץ. בשם בית שמאי מובאת הדעה שיש להלך לחומרה אחר הנוף ואחר העיקר, ובלבד לחומרה. הבבלי מנסה לפשר בין המקורות ולהעמידם כל אחד במקרה אחר (מכות יב ע"א-ע"ב), אבל בסופו של דבר מקבל הבבלי כי זו מחלוקת תנאים. אלו הם המקורות העיקריים (בסוגריים מרובעים צוין העיקרון ההלכתי):
71. "אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים: מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים: בית שמאי אומרים הכל כלפנים, ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ" (משנה, מעשר שני פ"ג מ"ז) = בית שמאי אומרים שאילן מעמדו הוא תמיד "כלפנים", ובית הלל אומרים תמיד "כנגד". בהלכה זו נחזור לעסוק בפירושנו למעשר שני.
82. "אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ, יש למעשר שלו פדיון, החזיר נופו לפנים, אין למעשר שיני שלו פדיון. היה עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים, אין למעשר שיני שלו פדיון. החזיר נופו לחוץ, יש למעשר שני שלו פדיון [כלומר הכול אחר הנוף]. בתי בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, פתחיהן לחוץ וחללן לפנים, בית שמיי אומרים אין פודין בהן מעשר שני כאלו הן מבפנים, ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן בחוץ [ספק לחומרה], ובית הלל אומרים מכנגד חומה ולפנים כלפנים, ומכנגד חומה ולחוץ כלחוץ ['כנגד']. אמר רבי יוסה זו משנת רבי עקיבא. משנת ראשנה: בית שמיי [אומרים] אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים, ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן מבחוץ [ספק לחומרה], ובית הלל אומרים הרי הן כלשכות, את שפיתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ" [כנגד הפתח] (תוס', מעשר שני פ"ב הי"ב; ערכין פ"ב הט"ו, עמ' 550).
9ההלכות קדומות, ונאמרו בהן כל הדעות האפשריות. אין גם הבדל הגיוני בין אילן ללשכה, ודומה שלפנינו אוסף הכרעות תקדימיות שנקבעו כל אחת לגופה ולא מתוך חשיבה משפטית אחידה. כפי שראינו במבוא הכללי לפירוש המשניות זו דרכה של משנה. למעשה המשנה שלפנינו מנסה להכריע בין החולקים ופוסקת באופן שונה במקרים השונים.