משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות ג:ב

1המוציא פועליו לשדה – סתם פועלים בספֵרות חז"ל עוסקים בחקלאות, וכן כל המקרים שבהם מוזכרים פועלים במקורותינו ואשר ניתן לברר במה הם עבדו. לעומת זאת שכיר העובד במלאכה נקרא "אומן".

2בזמן שיש להם עליו מזונות אוכלים פטורין – זה הכלל ששנינו לעיל במשנה ז, ולמעשה גם במשנה הקודמת. אם מדין תורה הפועלים זכאים למזונות הם פטורים.

3אם אין להם עליו מזונות – אזי אכילת הפֵרות היא חלק מתנאי השכר והיא כמיקח.

4אוכלים אחת אחת מן התאינה – מותר להם לאכול תאנים בודדות אבל לא לצרף. זו דעתו של רבי יהודה לעיל (פ"ב מ"ה), בניגוד לרבי מאיר שאוסר לאכול אפילו תאנה בודדת. עד כאן לא חידשה המשנה דבר. החידוש הוא במשפט הבא: אבל לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה – סל, קופה או מוקצה נחשבים כצירוף. אם מלקט תאנים מתוך השלם הרי שזה מיקח לכל דבר. ואכן, במשנה ה לעיל דובר על מלקט מהעץ כפי שהוסבר שם. מוקצה הוא ערמת התאנים או פֵרות אחרים במקום שיועד לאגירת הפֵרות (לעיל פ"א מ"ה).