משנת ארץ ישראל על משנה מגילה א:ב

1כיצד – המשנה מפרטת כיצד המגילה נקראת בימים שנמנו במשנה הקודמת. משניות הפותחות ב"כיצד" הן משניות מתקופה מאוחרת יותר למשנה הקודמת. הן באות להסביר מונחים או הלכות על ידי דוגמה ולפרט כללים קודמים. אנו מכנים משניות אלו "משניות תוספתאיות", משום שמבנה מאוחר כזה אופייני לתוספתא 392 ויס, משניות תוספתא. . הסדר של המשנה אינו לפי הסדר של הימים בחודש, "באחד עשר, בשנים עשר...", אלא לפי סדר ימי השבוע, שהרי ימי השבוע הם שקובעים את הימים שבהם המגילה נקראת.

2חל להיות – יום ארבעה עשר; בנוסחאות אחדות מילים אלו מופיעות במפורש, והן מיותרות, בשיני – אף בהמשך המשנה מדברת על יום הארבעה עשר באדר כיום פורים בסתם, שכן רוב היישובים חוגגים את פורים בארבעה עשר.

3כפרים ועיירות גדולות קוראים בו ביום – הערים הגדולות קוראות בו ביום, ביום הארבעה עשר, ואף הכפריים שבאים ביום שני לעיר מצטרפים עמם ואין כל סיבה שיקדימו את קריאתם, ומוקפות חומה למחר – שהוא יום ט"ו באדר, כרגיל.

4חל – יום י"ד באדר, להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימים – לקרוא את המגילה, ליום הכניסה – ביום השני, ביום שלושה עשר באדר כשחל יום ארבעה עשר ביום שלישי. כשחל יום ארבעה עשר ביום רביעי, הכפריים המקדימים לקרוא ביום הכניסה שהוא יום שני קוראים את המגילה בשנים עשר בחודש, ועיירות גדולות גדולות – המילה נכפלה בטעות, קורין בו ביום – ביום י"ד, ומוקפות חומה למחר – שהוא יום ט"ו.

5חל – יום יד, להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום – תושבי עיירות גדולות קורים תמיד בו ביום ולכפריים יום חמישי הוא יום הכניסה, ומוקפות חומה למחר – כרגיל ביום ט"ו.

6חל להיות ערב שבת כפרים מקדימים ליום הכניסה – הקרוב לפורים, הוא יום חמישי, בשלושה עשר בחודש, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קוראים בו ביום – אף יושבי ערים מוקפות חומה אשר דינם לקרוא בחמישה עשר קוראים בארבעה עשר, בערב שבת, שכן אין קוראים את המגילה בשבת. המשנה מניחה כעובדה קיימת שאין קוראים את המגילה בשבת, אך אינה נותנת את טעמו של האיסור. בתלמוד הבבלי (ד ע"ב) רבה מסביר: "הכל חייבין בקריאת מגילה, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב". כלומר, זהו אף הטעם שאין תוקעים בשופר מחוץ למקדש בשבת, ואין נוטלים לולב בשבת מחוץ למקדש. רב יוסף מפרש את הטעם: "מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה", כלומר העניים מחכים לקריאת המגילה כדי לקבל את ה"מתנות לָאביֹנים" (אסתר ט כב). בירושלמי בסוגייתנו אין כל הסבר לקביעה שאין קוראים את המגילה בשבת, אבל לאיסור תקיעת שופר בשבת מחוץ למקדש, ולקביעה שנוטלים לולב בשבת רק כשחל יום ראשון של סוכות בשבת אולם אין הוא ניטל בשאר ימות החג, ניתנו טעמים אחרים 393 בירו', ראש השנה פ"ד ה"א, נט ע"א, מובאות אסמכתות להלכה שאין תוקעים בשופר בשבת מחוץ למקדש. מן הכתובים וכטעם לכך מובאים דברי רבי שמעון המסבירים שתקיעת שופר היא חלק מהקרבת הקרבנות "במקום שהקרבנות קריבין", ובשבת אין תוקעין אלא במקדש. ראו אלון, מחקרים א, עמ' 111-106. .

7מן המשנה בראש השנה (פ"ד מ"א-מ"ב) עולה בבירור כי לא רק במקדש תקעו בשבת אלא אף בירושלים ובסביבותיה הקרובות. מן המשנה והתלמוד הירושלמי אף מוברר כי ביום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת נטלו לולב בארץ ישראל בימי המשנה ובימיהם של האמוראים (סוכה פ"ג מי"ג-מט"ו) 394 בירו', עירובין פ"ג ה"ט, כא ע"ג, מסופר שרבי אבהו הלך לאלכסנדריה ו"אטעינון לולבים" (הטעינם לולב בשבת), כי הוא בא מארץ ישראל וידע בבירור מתי קידשו את החודש, ולכן הורה להם ליטול לולב בשבת זו. הרי שבארץ ישראל נטלו את הלולב אף בשבת, שהרי עד מועד הסוכות ידעו כולם מתי בדיוק חל ראש החודש. מחלוקת זו המשיכה אף בתקופת הגאונים, והיא אחד החילוקים בין ארץ ישראל ובבל המנויים בספר החילוקים. ראו מרגליות, החילוקים, עמ' 175. . המסורת הארץ-ישראלית אינה מכירה בגזרה של רבה, לא נהגה לפי גזרה זו ולא פירשה את המשנה לפיה 395 ראו בפירושנו לפ"ג מ"ד, ודבריו של גינצבורג, פירושים, ח"ג, עמ' 139-132. . במסורת הארץ-ישראלית ניתנו טעמים אחרים לאיסור תקיעה, ונעסוק בהם במקומם 396 ראו פירושנו לראש השנה פ"ד מ"א. .

8בסוגיה אחרת בירושלמי, לעניין קריאת ארבע הפרשות לפני פסח (פ"ג ה"ד, עד ע"ב), נאמר כדבר מובן מאליו: "הגע עצמך שחל חמשה עשר להיות בשבת. לקרות במגילת אסתר אין את יכול, שאין קורין בכתבי הקודש 397 "כתבי הקודש" יש שפירושם כתובים בלבד, ולא כל ספרי המקרא. ראו תוס', שבת פי"ג ה"א ועוד, ודיוננו במשנה, שבת פט"ז מ"א. אלא מן המנחה ולמעלן". אף סוגיה זו מניחה כעובדה ברורה שאין קוראים מגילה בשבת, והיא מנמקת זאת בהלכה שאין קוראים ב"כתבי הקודש", כלומר ב"כתובים", אלא מן המנחה ולמעלה. בארץ ישראל, כפי שיתברר לנו להלן 398 ראו פירושנו למשנה פ"ג מ"ג. , לא הכירו בקריאה בשני ספרים, ולעולם קראו בשבת רק בפרשה אחת. משום כך אין קוראים אף בבית הכנסת בכתובים ואין קוראים את המגילה בשבת, לא בבית ולא בבית הכנסת, כדי שלא יוציאו מהתיבה (ארון הקודש) יותר מספר אחד.

9בתוספתא: "חל להיות בערב שבת כרכין המוקפין חומה מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות בו ביום. רבי יוסה אומר, אומר אני שלא יקדימו בני כרכין לבני עיירות אבל קורין עמהן בו ביום" (פ"א ה"ב). משנתנו היא, אפוא, כרבי יוסה.

10עד עתה, ולמרות הניסוח המספרי המורכב, כרכים קראו תמיד ביום ט"ו (חוץ מערב שבת) ועיירות ביום י"ד (חוץ משבת), ורק תושבי הכפרים קראו בימים שונים בהתאם ליום הכניסה המקומי, הווה אומר שניתן היה לנסח כלל אחר, פשוט ומובן יותר, אך התנא בחר בפתיחה המספרית הספרותית יותר.

11חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה – ליום חמישי, שהוא שנים עשר באדר. העיירות הגדולות יכלו לקרוא ביום שישי, אך כיוון שנדחו מזמנם, שהרי אינם יכולים לקרוא בשבת, הם נדחו ליום הכניסה וקוראים יחד עם הכפריים ביום הכניסה, ביום חמישי, וכאמור בירושלמי (ע ע"ב): כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה". בתוספתא אמור: "חל להיות בשבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בערב שבת ומוקפין חומה לאחר שבת. רבי אומר, אומר אני הואיל ונדחו עיירות גדולות ממקומן, ידחו ליום הכניסה" (פ"א ה"ב). משנתנו היא לפי שיטתו של רבי.

12אנו פירשנו לפי נוסח המשנה שלפנינו, וכך הוא הנוסח בכל כתבי היד ובספרי הראשונים. לפני כמה מן הראשונים היה נוסח שונה. הרשב"א 399 רשב"א, מהדורת דימיטרובסקי, עמ' 40. והריטב"א 400 ריטב"א, מהדורת שטרן, עמ' נ-נא. מביאים בשם התוספות 401 אינו בתוספות שלפנינו. : "דבמתניתין הכי גרסינן חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועירות קורין בערב שבת". המאירי 402 מאירי, מהדורת וואקסמאן, ג ע"ג. כותב: "ויש גורסין עיירות בערב שבת" 403 נראה שכך הייתה הגרסה לפני הרמב"ם, שכן הוא פוסק בהלכות מגילה פ"א הי"ד: "יום ארבעה עשר שחל בשבת בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת". אולם בפירוש המשניות פירש כפי הנוסח שלפנינו במשנה, ונימק: "הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה". ראו בהשגות הראב"ד ובדברי המגיד משנה. .

13ומוקפות חומה למחר – ביום ראשון, הוא חמישה עשר באדר.

14חל להיות אחר שבת – ביום ראשון לאחר השבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה – ליום חמישי שהוא אחד עשר באדר, ועיירות גדולות קורים בו ביום ומוקפות חומה למחר – כרגיל.

15משנתנו כתובה בשפה הלכתית שונה במקצת מהמשנה הקודמת. במקום המונח "כרך" מופיע המונח "מוקף חומה", מונח שגם הוא איננו מדויק. כפי שהזכרנו בפירושנו למשנה הקודמת, מסכת ערכין מדברת על יישוב מוקף חומה שגודלו למעשה ככפר (ערכין פ"ט מ"ו). "כרך" פירושו מוקף חומה, אך שני המונחים הם העברה מתחום אחר, כפי שהסברנו. עם זאת, משנתנו איננה מזכירה את המונח "כפר". היא באה, אפוא, ממקור עריכתי שונה.