משנת ארץ ישראל על משנה מגילה ג:ב

1אין מוכרים בית כנסת אלא על תניי אמתי שירצו יחזירוהו דברי רבי מאיר – לפי פירוש התלמוד הבבלי 500 ראו המשנה הקודמת. אין מוכרים בית כנסת אפילו לרבים אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו, שכן הדבר נראה כביזיון. אולם לפי פירוש הירושלמי במשנה הקודמת אין מוכרים חפצי קדושה שמעלתם מרובה מזו של בית הכנסת ליחיד, אולם בית כנסת רשאים למכרו ליחיד, אלא שיש להתנות שאם ירצו יחזירוהו. לפי פירושו של הירושלמי יש רציפות והדרגה מוסברת יפה בשתי ההלכות של רבי מאיר: חפצי קדושה שקדושתם מרובה מזו של בית הכנסת אין מוכרים ליחיד, אולם בית הכנסת עצמו אפשר למכרו ליחיד, אלא שיש להתנות ולהבטיח את האפשרות לחזרתו למעמד בית כנסת. הגבלה זו של רבי מאיר מצמצמת ביותר את האפשרות למכירת בית כנסת, ואין היא תואמת את המעשים על מכירת בתי כנסת בירושלים בימי הבית ובבבל בימי האמוראים. בכ"י מגאד: "שמא ירצוהו", ונוסח זה נראה כתיקון, וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם – ניתן למכרו אפילו ליחיד, לכל צרכיו של הלוקח, חוץ מארבעה דברים – לצורך ארבעת הצרכים שהמשנה מונה: למרחץ – לשם הקמת בית מרחץ בתוכו. ביישוב העירוני, ואף ביישוב הכפרי, היו מצויים בתי מרחץ גדולים וקטנים 501 ראו גיחון, מרחצאות; ספראי, הקהילה, עמ' 170-166. . היו קיימים בתי מרחץ ציבוריים ובתי מרחץ של אנשים פרטיים שנוהלו לשם עסק, כלומר שבעל הבית הפרטי אִפשר לרבים להשתמש במתקן בתשלום זה או אחר (איור 54 א-ב) 502 ראו תוס', שבת פ"ג (ד) ה"ג; משנה, בבא מציעא פ"ח מ"ח. . בית המרחץ נמנה עם המוסדות אשר העיר חייבת לקיימם אולם יש בו ביזיון, שהרי בני אדם מתפשטים בו ושוהים בו בעירום, ולבורסקי – בית עיבוד עורות. הבורסקי מפיץ ריחות רעים ומורחק מן היישוב (משנה, בבא בתרא פ"ד מ"ח), ולטבילה – מתקן לטבילה. המתקן לטבילה אינו קשור דווקא לבית המרחץ. בית המרחץ יש בו מים חמים אך מימיו אינם כשרים לטבילה, כיוון

2שהם שאובים. הטבילה היא כרגיל במים קרים, במתקן מיוחד (מקווה) שמימיו לא היו שאובים. יש שהמקוואות לטבילה היו ציבוריים ויש שהיו רכוש של היחיד 503 ראו נצר, מקוואות, עמ' 59-54. , אך לא שמענו על תשלום עבור טבילה במקווה. מצינו מקוואות מצורפים לבית כנסת אך גם בבתים פרטיים רבים, ולבית המים – לבית שימוש למי רגליים 504 רש"י, ובעקבותיו מפרשים רבים, מפרשים: "לכביסה אי נמי לבית מי רגלים". אולם בכל המקומות שנזכר בית המים הוא בית שימוש למשתינים, ולא בית כביסה. ראו תוס', פסחים פ"ג (ב) הי"ז; בבא בתרא פ"ד ה"א; סנהדרין פ"ד ה"ז ועוד, וראו עמר וברוך, בית כסא. . בכתבי יד אחדים "ולאמת המים" 505 מב, מרת4. . הנוסח מעניין אך אין לו משמעות, וכי ניתן להפוך מבנה של בית כנסת לאמת המים?

3בתי השימוש היו נדירים. חז"ל הכירו את בית השימוש הבנוי שיש שהיה מקובל בפוליס ההלניסטית. בתי כיסא אלו נבנו בעיקר בזיקה לבתי המרחץ שהיו מבנה מקובל בפוליס, ומכונים בלטינית "לטרינה". כך מתאר המדרש את מכת הצפרדע במצרים: "בתיהם של גדולים שהיו עשויין בשיש ובפסיפס אלא מלמד שהיה הצפרדע עולה מן התהום ואומרת לשיש עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי, והיה נבקע השיש ועולה ונוטלת בית הסתרים שלהם ומסרסן" (שמות רבה פ"י פ"ג). לעתים חז"ל משתמשים במונח "בית המים" לתיאור המתקן הנהנה מאמת מים הזורמת תחתיו ומנקה את הלכלוך 506 משנתנו; תוס', סנהדרין פ"ד מ"ז-מ"ח וההערה הקודמת. . בארץ ישראל היו בתי כיסא כאלו נדירים, ונמצאו רק בערים או בבתי עשירים כגון הווילה בציפורי, או בית האחוזה המפואר ליד אשקלון.

4גם חז"ל הכירו בכך שבית כיסא כזה מתאים בעיקר לארמונו של מלך 507 תנא דבי אליהו, פל"א, עמ' 160; כן יוצא משמות רבה, פ"י פ"ג שצוטט לעיל; בבלי, שבת כה ע"ב ועוד. . יתר על כן, סתם בית המים מופיע בהקשר של נכרים. בית המים אינו נחשב למגורי נכרים לעניין טומאת מדורי גויים (תוס', אהלות פי"ח הי"ב, עמ' 617). אזכורו של המבנה ברשימה הכוללת מחנות צבא ומתקני שלטון מלמדת עד כמה היה המבנה מזוהה, בתודעתם של בני התקופה, עם הממסד הנכרי.

5במקביל לבתי הכיסא המפוארים היו מתקנים כפריים צנועים יותר. חז"ל אף סברו שמן הראוי שגם בעיירה הכפרית יהיה בית כיסא 508 בבלי, סנהדרין יז ע"ב; תנא דבי אליהו זוטא, פ"א, עמ' 13. אבל בית הכיסא נעדר במקבילה הארץ ישראלית בירו', קידושין פ"ד הי"ד, סו ע"ב. זמנו של מדרש תנא דבי אליהו ומקום כתיבתו הוא נושא למחלוקת ארוכה בין החוקרים. לא נוכל להרחיב בכך כאן, ונסתפק בקביעה שבכל נושא שיש בו הבדל בין מקורות בבליים למקורות ארץ-ישראליים תנא דבי אליהו הוא כמקורות הבבליים. , וראו כמעלה את העובדה שיש במקום מתקן זה. עם זאת, בדרך כלל לא היה בעיר בית כיסא. הביטוי "איזה עשיר... כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו" (בבלי, שבת כה ע"ב) מעיד עד כמה היה המבנה נדיר, ואכן, בחפירות בארץ נמצאו רק מעט מאוד בתי כיסא, כפי שאמרנו.

6היעדר בתי כיסא הוא הרקע להלכות רבות על עשיית צרכים בשדה ועל בתי כיסא מחוץ לעיר 509 מסכת כלה, פ"א; ירו', פ"ד ה"א, עה ע"א (התירו לנשים לדבר בבית הכיסא משום שהוא רחוק מהעיר ונחשב למסוכן) ועוד. . בחברה הרומית היו בתי כיסא ניידים שהיו מתקנים מתוחכמים והיגייניים

7ייתכן שאלו היו מוכרים גם בארץ, אבל בדרך כלל המקורות מזכירים מתקני חרס פשוטים: "עביט של מי רגלים" 510 ברנד, כלי חרס, עמ' שצז-שצט. או "גרף של רעי" 511 ברנד, שם, עמ' צח-צט. . כלי זה היה ללא מכסה 512 בבלי, שבת מז ע"א מזכיר את היעדר המכסה כבדרך אגב. , והיו מרוקנים אותו במשך היום ואפילו בשבת 513 תוס', שבת פ"ג הי"ב, וראו עוד תוס', ברכות פ"ב הט"ז. . המתקן נזכר בסיפור מלבב על בתו של המן. כידוע הוביל המן את מרדכי וקרא לפניו קריאות כבוד. כך מתאר זאת המדרש: "הלבישו מלכות וקרא לפניו והכריז כעבד לפני אדוניו: 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו!' והלך עמו בכל חוצות שושן, וכשקרב אצל ביתו עלתה בתו של המן וראתה אותם וחשבה שהרוכב הוא אביה, וההולך ברגליו הוא מרדכי, לקחה 'גרף של רעי' והשליכה בראש אביה, וכשהכירה שהוא אביה והרוכב הוא מרדכי, מיד הפילה עצמה מן העליה ותמת, לכך נאמר והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש על מה שהשליכה עליו" 514 אגדת אסתר לפי אייזענשטיין, אוצר המדרשים פ"ו, עמ' 56. . אם כן, בית של איש אמיד כהמן מתואר כבית שאין בו שירותים מסודרים, אלא כלי פתוח של חרס שניתן לרוקן אותו לרחוב. במקבילה בתלמוד הבבלי נזכר כאן "עציצא דבית הכסא", כלי שאין לו מקבילה ארץ-ישראלית (בבלי, כו ע"א) 515 באסתר רבה (פ"י פ"ה) ובמדרשים אחרים לפסוק הסיפור איננו, ואולי נכתב כולו על רקע בבלי. .

8רבי יהודה אומר מוכרין אותו לשם חצר – ניתן למכור את בית הכנסת בלא לנקוב לשם איזה שימוש הקונה מתכוון, והלוקח מה שירצה יעשה – לאחר שקנה רשאי לעשות בבית הכנסת מה שירצה. כפי שציינו בפירושנו למשנה הקודמת מצויות בספרות התנאית עדויות על בית כנסת בירושלים שנמכר לרבי אלעזר ברבי צדוק או לרבי אלעזר בן עזריה. בבבלי (כו ע"ב) מסופר מעשה המיוחס לסוף ימי האמוראים על חכם שקנה בית כנסת חרב, ונראה כי היה בדעתו לשקם חורבה זו לבית כנסת אך נמלך בדעתו וביקש להשתמש בשטח לשם זריעה, ורב אשי יעץ לו לחזור ולקנות את בית הכנסת במעמד אנשי העיר. המעשה אופייני לבבל שבה בתי הכנסת היו מחוץ לתחום היישוב, וניתן היה להפכם לשדה מזרע.