משנת ארץ ישראל על משנה מגילה ג:ד

1ממשנתנו ועד סופה של המסכת סדורות הלכות קריאה בתורה. רק הלכות ספורות בהלכות תפילה מצויות במשניות אלו, והן מתקשרות להלכה בהלכות קריאת התורה. הלכות בית הכנסת באות עם הלכות קריאה בתורה ולא עם הלכות קריאת שמע ותפילה הערוכות במסכת ברכות. יסודו הראשוני של בית הכנסת הוא הקריאה בתורה ולא התפילה. מציאות זו עולה ממקורות רבים ושונים, ונציין רק שניים מהם. הברייתא המונה את תפקידי בית הכנסת קובעת: "אבל קורין ושונין ודורשין בהן" 526 ראו בפירוש למשנה הקודמת ובמבואנו למסכת. . התפילה אינה נמנית כלל בין הדברים שיש לעשותם בבית הכנסת. כיוצא בו אנו קוראים בכתובת יוונית של בית כנסת שבירושלים מלפני החורבן: "תיאודוטוס... בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות" 527 רוט-גרסון, כתובות, מס' 19. .

2המשנה פותחת בנוהגי קריאת התורה בארבעת השבועות שלפני הפסח ולפני חודש ניסן, ולאחר מכן ערוכים סדרי הקריאה למועדים. הראשון בהם הוא חג הפסח 528 התוספות יום טוב מפרש בדרך אחרת. , וממשיך לפי לוח השנה עד חנוכה ופורים. הפרשה הראשונה הנקראת היא פרשת שקלים. פרשת השקלים קשורה לחודש ניסן כי מאחד בניסן מביאים את קרבנות התמיד מן השקלים החדשים שנתרמו בחודש אדר 529 משנה, שקלים פ"ד; תוס', שם תחילת פ"ג; בהדגשת יתר בירושלמי שקלים רפ"א, ומעין דברים אלו בבבלי, כט ע"ב ויומא סה ע"ב. ראו עוד מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, עמ' 9. .

3ראש חדש של אדר שחל להיות בשבת קוראים בפרשת שקלים – קוראים בשבת בפרשת שקלים כדי להכריז על החיוב להרמת מחצית השקל. ההכרזה צריכה להתקיים באחד באדר, כאמור בראש משנת שקלים, ולכן אם ראש חודש אדר חל להיות בשבת אפשר להמתין עם קריאת הפרשה עד לשבת עצמה. אולם אם חל להיות – ראש חודש אדר, בתוך שבת – באחד מימות השבוע, מקדימים לשעבר – קוראים פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש אדר.

4במשנה לא נאמר מהי הקריאה ב"פרשת שקלים". בתוספתא נאמר: "ומפטירין פרשת שקלים שביהוידע" (פ"ג [ד] ה"א), הוא פרק יב במלכים ב, אך היא מניחה ש"פרשת שקלים" ידוע מה היא. בתלמוד הבבלי מצינו מחלוקת מהי פרשת שקלים: "רב אמר: צו את בני ישראל" (כט ע"ב), והיא הפרשה בספר במדבר פרק כח המונה את סדר קרבנות התמיד לימות החול ולימי שבת ומועד. קרבנות התמיד הם חובת בני ישראל, ומכספי מחצית השקל מוציאים בראש ובראשונה לקרבן התמיד: "התרומה מה היו עושין בה? לוקחין בה תמידין ומוספין" (משנה, שקלים פ"ד מ"א) 530 ראו פירושנו שם. . לעומתו סובר שמואל: "כי תשא", היא פרשת מחצית השקל הכתובה בספר שמות ל יא-טז. אלא שבתורה אין מחצית השקל מיועדת לקרבן התמיד; רק בדרך הדרש ניתן ללמוד שמחצית השקל מכוונת אף לקרבן התמיד. בתורה לא נאמר שהרמת מחצית השקל היא מצווה לדורות ושיש לקיימה כל שנה; בתורה נאמר שיש להרים מחצית השקל "כי תשא את ראש בני ישראל... ונתנו כֹפר נפשו לה'... ולא יהיה בהם נגף" (פסוק יב) 531 מוני המצוות ברובם מנו את מצוות הרמת מחצית השקל בין מצוות עשה מן התורה. כך בעל הלכות גדולות, מצוה יט ד"ו, דפוס ווארשא תרל"ה עמ' 9, ובמהדורת ירושלים ח"ג עמ' 70; רב סעדיה בסידורו, עמ' קנז; רבי אליהו הזקן באזהרות; הרמב"ם ואחרים. אך רבי אליעזר ממיץ בספר היראים לא מנאה. מבחינה היסטורית אין היא מצווה מהתורה אלא תקנה של חכמים (פרושים) מסוף ימי הבית השני. . קרוב לומר 532 כדעתו של איש שלום בהערותיו לפסיקתא רבתי, פסיקתא י הערה א (לג ע"א). שבימי התנאים קראו בפרשת "צו את בני ישראל" וכדעתו של רב, כי מפרשה זו למדו חכמי הפרושים שחובת הבאת קרבנות התמיד חלה על כל ישראל, ובניגוד לדעתם של הצדוקים שהיו אומרים שהתמידים באים גם משל יחיד 533 תחילת מגילת תענית; מנחות סה ע"א, ודיוננו במבוא למסכת שקלים. . אולם אין אנו יודעים ממתי החלו לקרוא בפרשת שקלים לקראת ראש חודש אדר. ודאי שבימי הבית השמיעו על השקלים ואספו אותם, כפי שהדבר עולה ממקורות חיצוניים שונים, אך אין בידינו לומר ממתי קראו בתורה לקראת מעשה איסוף השקלים. לא מן הנמנע כי הקריאה בפרשת שקלים יסודה רק בימי יבנה, שעה שביססו והרחיבו את כל מערך קריאת התורה 534 ליברמן בפירושו לתוספתא, עמ' 1164, סבור שמן התוספתא משמע שקראו בפרשת כי תשא, שכן אמור בה שמפטירין בפרשת שקלים שביהוידע (פ"ג [ד] ה"א), ללמדך שקוראים רק בפרק יב במלכים ב שמסופר בו על מעשה גביית הכסף לבדק הבית, ולא במעשה טיהור הבית המסופר בפרק יא יז. כל זאת בניגוד לתלמוד הירושלמי למסכת שלנו (עה ע"ב) המוסר שההפטרה מצוינת בשם "פרשת יהוידע כהן גדול", כלומר שהתחילו בפרק יא פסוק יז (כמנהג הספרדים היום). מן הפסיקתא רבתי (ההערה שלפני הקודמת) ברור שהפִסקה מבוססת על הקריאה מפרשת כי תשא. . ניתן אף לומר בדרך השערה כי קבעו את הקריאה לזכר אסיפת השקלים בימי הבית, ולהזכיר כי עתה מעלים את מחצית השקל למלכות הרשעה.

5ומפסיקים לשבת האחרת – כשראש חודש אדר חל באחד מימות השבוע, בשבת שלאחר ראש חודש מפסיקין בקריאות הפרשות המיוחדות, שכן הפרשה השנייה היא פרשת "זכור" והיא נקראת בשבת שלפני פורים.

6בשנייה – בשבת השנייה בחודש אדר, והיא השבת שלפני פורים 535 ממפרשי המשנה יש שפירשו "בשניה" – בשבת בפרשה השנייה, וכך פירשו להלן "בשלישית" ו"ברביעית". אולם קשה להתאים פירוש זה ל"בחמישית", שבפרשה החמישית חוזרין לכסדרן, והוא אף בניגוד לדברי התוספתא (ראו להלן). , זכור – קוראים פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" שבספר דברים כה יז-יט. המסורת הפרשנית היהודית מימי בית שני זיהתה את השם "המן בן המדתא האגגי" (אסתר ג א) עם אגג מלך עמלק, ללמדך שהמן הוא מצאצאי עמלק, ומשום כך נקבע כי את קיום מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" מן הראוי לקיים בשבת שלפני פורים. המסורת הפרשנית על זיהויו של המן האגגי עם אגג מלך עמלק מצויה בספרות התנאית והאמוראית 536 מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דעמלק פ"ב, עמ' 182; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, עמ' 124: "כתב זאת זכרון בספר (שמות יז יד)... בספר מה שכתוב במגלה". מעין דברים אלו בירו', פ"א ה"ד, ע ע"ד ובבבלי, ז ע"א. הדברים מיוחסים לרבי יהושע ורבי אלעזר המודעי. . התרגום הארמי באסתר ג א אינו מסתפק בקביעה כי המן בן המדתא הוא "מזרעה אגג בר עמלק רשיעא", אלא אף מונה במקום אחר את שלשלת היוחסין של המן עד עמלק ועד "עשיו רשיעא" (אסתר ה א) 537 כיוצא בו תרגום שני לאסתר ג א. . מסורת זו מצויה בספרות מימי בית שני 538 יוספוס הכיר מסורת זו, שכן הוא אומר: "והמן בן המדתא מגזע העמלקים" (קדמ', יא 209). . המסורת בתרגום ובמדרש קובעת את כל שונאי ישראל בשלשלת יוחסין אחת.

7בשלישית – בשבת השלישית של חודש אדר, היא השבת שלאחר פורים 539 וכן אמור בתוס', פ"ג (ד) ה"ג: איזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחוריה. , פרה אדומה – קוראים את סדר שחיטת פרה אדומה והטהרה במי חטאת הסדורים בספר במדבר פרק יט. הקריאה באה להודיע על הטהרה לקראת חג הפסח ולעשיית הפסח בטהרה. ייתכן כי זו הלכה מימי הבית, שעה שמקריבי קרבן הפסח חייבים היו להיות טהורים, אולם ייתכן גם כי הלכה זו, כהלכות האחרות בקריאת ארבע הפרשיות, הן רק מן הימים שלאחר החורבן, שכן היו שנהגו בטהרה אף לאחר החורבן והקפידו להיטהר לקראת ימי המועד, כפי שעולה ממקורות תנאיים ואמוראיים כאחד 540 ראו למשל ספרי זוטא, עמ' 229; בבלי, ראש השנה טז ע"ב. בירו', שבת פ"א ה"ד, ג ע"ד מורה רבי חייא לרב שאם הוא יכול לאכול בטהרה כל השנה יאכל כל השנה, ואם לאו יאכל שבעה ימים בשנה בטהרה, והם שבעת הימים שהם מועדים. ראו ליברמן, ירושלמי כפשוטו, עמ' 25-24; אלון, מחקרים א, עמ' 157-156. ההיטהרות קשורה לרוב בהזיית מי חטאת, ואלו היו בידיהם אף לאחר החורבן. הם הלכו והתמעטו לקראת סופה של תקופת האמוראים, ראו לעיל פירושנו לפ"ב מ"ה. על הטהרה לקראת ליל הסדר ראו פירושנו לפסחים פ"י מ"ד. .

8ברביעית – בשבת הרביעית לקריאות המיוחדות, היא השבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן אם הוא חל בשבת, החדש הזה לכם (שמות יב א-כ) – קוראים בפרשת החודש, היא פרשת הפסח.

9בחמישית – בשבת החמישית לקריאות המיוחדות, לאחר שקראו את ארבע הפרשיות בארבע שבתות, חוזרין לסדרן – בחלק מעדי הנוסח: "לכסדרן" 541 ראו שטיינפלד, סדרן. שטיינפלד מסביר שהבדל הפרשנות תלוי במנהג ארץ ישראל ובבל, והסבר זה מוצע גם על ידינו. אלא שהוא סבור שהבדל הפרשנות מתבטא גם בהבדלי הנוסח: "כסדרן" הוא נוסח ארץ ישראל, ו"לסדרן" הוא נוסח בבל. אנו איננו רואים את הקשר בין פרשנות המשנה (התלויה במנהג המקום) לבין שאלת הנוסח. נראה לנו ששאלת הנוסח מבטאת חילופי סגנון בלבד. , חוזרים לקריאה בפרשות השבוע, שהרי הפסיקו בארבע שבתות את סדר הפרשיות ולא קראו אלא את ארבע הפרשיות. בלשון אחר: לא נהגו כנוהג שבימינו שקוראים את פרשת שקלים ואת הפרשות האחרות נוסף לפרשת השבוע, אלא קראו את "שקלים" או "זכור" בלבד, ובשבת החמישית חזרו לסדר הפרשיות. פירשנו את המשנה לפי פירושו של רבי אמי בבבלי (ל ע"ב): "לסדר פרשיות הוא חוזר". אולם "רבי ירמיה אמר לסדר הפטרות הוא חוזר". לפי פירושו של רבי ירמיה אין מפסיקין כלל בסדר הפרשיות בקריאה בתורה לפי הסדר, אלא קוראים בפרשיות לפי סדרן ובארבע השבתות מוסיפין את פרשת שקלים, זכור והאחרות וכמנהגנו היום. ההפסקה בקריאה הסדירה היא רק הפסקה בסדר ההפטרות. פירושו של רבי אמי מתאים לפשוטה של המשנה, שכן ההפטרה אינה נזכרת במשנה ובהמשכה של המשנה אנו שונים "לכל מפסיקין לראשי חדשים" וכו', ובראשי חודשים אין קריאת הפטרה. התלמוד הבבלי מביא הלכה זו לסתור את דברי רבי ירמיה, והתשובה דחוקה. לפי פירושו של רבי ירמיה שהקריאה בארבע הפרשיות היא תוספת לקריאה הסדירה בפרשת השבוע נצטרך להניח כי הוציאו שני ספרי תורה לקריאה, או הכניסו את הספר הראשון והוציאו ספר שני 542 ירו', יומא פ"ז ה"ז, מד ע"ב; שם פ"ד ה"ה, עה ע"ב; סוטה פ"ז ה"ז, כב ע"א. רק בבית הכנסת של הבבליים הנזכר בירושלמי מגילה (שם) ניתנות הנחיות להוצאת שני ספרים. , אלא שאין רמז לנוהג מעין זה אלא מימיהם של האמוראים, וכל המקורות התנאיים אינם מדברים אלא על ספר אחד בידי הקורא. לפי הנחתנו שפשוטה של המשנה הוא שבפרשת "זכור" ובפרשיות האחרות אין קוראים אלא את הפרשה מעניינו של יום, נצטרך לומר כי הם חזרו וקראו אותה פרשה פעמים מספר, ובפרשת זכור קראו אותה פרשה שבע פעמים, שהרי בפרשה זו אין אלא שלושה פסוקים בלבד, ואף אם נאמר שחילקו את הפסוקים לא כפי שהם מחולקים לפנינו הרי אין בהם כדי לפרנס שבעה קרואים. פירוש זה הניחו מפרשי משנה בדורות שלפנינו ובדורותינו 543 כך פירשו ר' אריה לייב בטורי אבן (עמ' רנח); גינצבורג, פירושים, ח"ג עמ' 135 ואלבק, בפירושו (השלמות), עמ' 502-501. . ברם ייתכן אף שבמשנתנו עדיין אין קוראים דווקא שבעה קרואים. שבעה קרואים בשבת, או חמישה ביום טוב, או שלושה בחול, אינם נזכרים במקורות אלא מימי יבנה, וכל המקורות מימי הבית המוסרים על קריאה בתורה אינם מדברים אלא על אדם אחד הקורא לפני הציבור, וכמו שיתברר לנו בהמשך המסכת.

10בתלמוד הבבלי מצינו מחלוקת כיצד יש לפרש את המשנה. מסתבר שבבבל פשט הנוהג לקרוא את הפרשיות המיוחדות כתוספת ותוך הוצאת ספר תורה שני, אולם בארץ ישראל נהגו לקרוא רק בפרשה המיוחדת, ואף בשבת שחל בראש חודש לא קראו אלא את פרשת ראש חודש וכמו שאמור במפורש בתלמוד הירושלמי (עד ע"ב; ברכות פ"ד ה"א, ז ע"ג): "ראש חדש שחל להיות בשבת... קורין בראש חודש... מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים" (המשכה של משנתנו).

11מקטע גניזה אחד (ארץ-ישראלי) שמצויות בו הנחיות לקריאה יש ללמוד בבירור כי בשבתות מיוחדות אלו הוציאו ספר תורה אחד, ובו קראו כל שבעת הקרואים בפרשה המיוחדת של ארבע הפרשיות. בקטע T.S. H12/11a אנו קוראים (מתורגם מן הערבית): "ויוציא ספר יחיד וקראו בו שבעה (קרואים) מן 'זאת חקת התורה' עד ויט ישראל מעליו". ההדגשה שיוציא ספר יחיד מלמדתנו שלכותב ידוע גם נוהג אחר, הוא הנוהג הבבלי, שמוציאים שני ספרים, באחד קוראים שבעה קרואים ובאחר קוראים את פרשת פרה. אף לפרשת החודש נשתמרה הנחייתו של הכותב: "והספר – 'ויאמר ה' אל משה' וכו' עד 'כן עשו' (שמות יב א כט), וקראו אותה שבעה (קרואים) ויחזור המפטיר מן 'החדש הזה' עד תקחו (א ה)", וזאת כדי להדגיש שזו פרשת החודש 544 פרסם את הקטע ודן בו פליישר, תפילה, עמ' 304-302. ראו השגתו של שפרבר, מנהגים ח"א, עמ' פח-צא, ודבריו דחוקים. .

12אין לדעת מהו "כסדרן" של משנתנו. האם היה להם כבר סדר קבוע שבו מסיימים את כל חמשת חומשי התורה אחת לשנה או אחת לשלוש שנים, כפי שאנו למדים מימי האמוראים על ההבדל בין בבל לארץ ישראל (בבלי, כט ע"ב), או שלכל בית כנסת או כל איזור היה סדר משלו, ואולי אף לא נהגו בסדר קבוע מראש אלא קראו על הסדר, אם ברב ואם במעט 545 ראו להלן, פ"ד מ"ד, ובפירושנו. .

13בכל מפסיקים – לכל הפרשיות שיש לקרוא בהן בגלל המאורע של אותו יום או ימים מפסיקים בקריאת פרשת השבוע על הסדר, בראשי חדשים – בראש חודש קוראים בפרשת פנחס, שבה נמנים קרבנות התמיד והמועדים, ובפרק כח מפסוק ו ואילך ערוכים סדרי "בראשי חדשיכם". כפי שהזכרנו למעלה, בראש חודש שחל בשבת אין קוראים בפרשת השבוע אלא בפרשה של ראש חודש. הקריאה בראש חודש מפורשת להלן במשנה ו.

14בחנוכה – בכל שמונת ימי חנוכה קוראים בפרשת המתנות שהביאו הנשיאים לחנוכת המשכן, אשר בסופה בא סיכום כל המתנות בלשון "זאת חנכת המזבח". הקריאה בחנוכה נמנית להלן במשנתנו. אחד הימים בשמונת ימי חנוכה הוא שבת, ואם יום ראשון של חנוכה חל בשבת יחולו באותה שנה שני ימי חנוכה בשבת. בשבת חנוכה או בשני ימי השבת של חנוכה, וכן בשני וחמישי בימות החול, מפסיקין בפרשת השבוע וקוראים מעניינו של יום בלבד, ובפורים – אף לפורים, שבו קוראים, כפי שאמור להלן במשנה ו, "ויבא עמלק". כפי שראינו לעיל (פ"א מ"ב) אין קוראים את מגילת אסתר בשבת, אולם כמנהגנו 546 ראו גליס, מנהגים, עמ' רי-ריא. אלא שבמנהגנו, מנהג בבל, הקריאה ב"ויבא עמלק" היא בתוספת לפרשת השבוע. קוראים בשבת את קריאת התורה של פורים, ואף קריאה זו מפסקת את הקריאה הסדירה של שבת.

15במסכת סופרים (פ"ז ה"ו, עמ' 305) אמור: "אבל אי אתה יכול לומר בתעניות ובמעמדות (להלן במשנה) ובפורים שיבואו בשבת, כדי להפסיק מסדר שבת עליהם, אלא בשאר ימי השבוע או בשני וחמישי".

16בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים – כשהתעניות הן ביום שני וחמישי בשבוע אין קוראים בהן בפרשת השבוע אלא בקריאה של תענית, כמפורש במשנה הבאה. המעמדות שבהם השתתפו כוהנים, לוויים וישראלים התכנסו כל ימות השבוע, מיום ראשון ועד יום ששי, והיו קוראים בתורה. במשנה הבאה נאמר כי קראו "במעשה בראשית", ובמשנת תענית פ"ד, מקום שמתפרשים בו כל מעשיהם של המעמדות, אף נאמר מה ב"מעשה בראשית" קראו כל יום. מפרשי המשנה התקשו להסביר במה מתייחד יום הכיפורים בקריאת התורה משאר המועדים שאינם נזכרים במשנה, ומה הטעם שהוא נזכר בסוף לאחר כל ימי המועד שרובם אינם נזכרים כלל בתורה, כחנוכה ופורים. יש מהראשונים שסבורים כי הכוונה לקריאה במנחה של יום הכיפורים שחל בשבת, שאין קוראים בו בפרשת השבוע אלא בקריאה המיוחדת של מנחה ביום הכיפורים, היא פרשת העריות שבפרשת אחרי (ויקרא פרק יח) 547 תוספות, כט ע"א, ד"ה "לכל", ותוספות רי"ד. . אולם קריאת התורה במנחה של יום הכיפורים אינה נזכרת במקורות התנאיים ולא במקורות ארץ-ישראליים אלא בברייתא בבבלי (לא ע"א), וכנראה אינה אלא נוהג שהתחדש בבבל בימי האמוראים 548 ראו אלבוגן, התפילה, עמ' 428 הערה 72. . יש להניח כי הזכרת יום הכיפורים היא אשגרת לשון של שלושה זמנים אלו המנויים בראש פ"ד במשנת תענית: "בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן... בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים" 549 וכפירושו של הר"ן על הרי"ף. . המשנה לא הזכירה את שאר המועדים שכן היא הניחה, כדרכה של המשנה, כידוע וכמובן מאליו, שבימים טובים יש לקרוא מעניינו של יום, וכאמור במשנה בסוף פרקנו: "וידבר משה את מֹעדי ה' אל בני ישראל (ויקרא כג מד) – מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו". המשנה באה להוסיף שאף בשאר הימים המיוחדים, בשבתות לפני פסח וימים אחרים, מפסיקים בקריאה הסדירה של התורה.

17בעדי נוסח אחדים כתוב במקום "מעמדות" – "מועדות" 550 ספר השאילתות, שאילתא כו (במהדורת מירסקי שאילתא כח עמ' קצג), דפוס נפולי, ובשני כתבי יד של מסכת סופרים פי"ז ה"ו. אולם בהמשך של אותה הלכה בכל כתבי היד: "ובמעמדות". , וחכמים מספר 551 גינצבורג, פירושים, ח"ג, עמ' 139-138, ואלבק בהערותיו למשנה, עמ' 502, קצת בהיסוס. ביקשו לומר כי הנוסח העיקרי היה "מועדות", או שהיה כתוב "מועדות ומעמדות" ולמעתיקים נראה היה שזו הכפלה משובשת ועל כן מחקו את המילה "מועדות". ברם, כל הנוסחאות בכתבי יד של המשנה והגמרא, לרבות קטעי גניזה וכל הראשונים, גרסו "מעמדות", ואין טעם למנות מועדות בין תעניות ויום הכיפורים. אילו ביקשה המשנה להזכיר את המועדות מן הדין היה לציינם בראש המשנה, כפי שמנתה המשנה את המועדות בראש הרשימה במשנה הבאה, ומה טעם לציין את המועדות ולמנות לאחר מכן את יום הכיפורים ולא את ראש השנה? אם במועדות נכלל ראש השנה – למה אין הם כוללים אף את יום הכיפורים? אין "מועדות" אלא שיבוש או ניסיון לתיקון.

18במשנה זו, כבמשנה שלאחריה, נידונות פרשיות הקריאה בלבד ואין כל הזכרה במה מפטירים. בתוספתא (פ"ג [ד] ה"א-ה"ד) מצוין ליד הפרשה אשר קוראים באותה שבת אף הפרק בנביאים להפטרה, וכיוצא בזה אף במשניות הבאות. המשנה מציינת רק את הקריאה בתורה למועדי השנה, ובתוספתא ה"ה-ה"ז נרשם אף הפרק מספרי הנביאים שנקרא באותו מועד. במשנה בפרק הבא מצויות כמה הלכות בעניינה של ההפטרה ודרכי קריאתה, אך אין כל רמז במשנה במה מפטירין. בפרק ד משנה י יש שתי הלכות הקובעות במה אין מפטירין, אך אין כל ציון במה מפטירין. מסתבר כי הקביעה איזה פרק מנביאים מתקשר לקריאה בתורה לפי סדר הפרשיות של התורה או לפרשות הנקראות במועדים מיוחדים מאוחרת יותר מנוהגי הקריאה בתורה כפי שהם ערוכים במשנה. ההלכות במשנה הקובעות במה אין מפטירין ואף המחלוקת אם מפטירין ב"מרכבה", הוא פרק א בספר יחזקאל, מוכיחות שלא היו עדיין נוהגים מקודשים אילו פרקים נקראים כהפטרות. בתוספתא ובתלמודים (תוס', פ"ג [ד] ה"ד; ירו', פ"ד הי"ב, עה ע"ג; בבלי, כה ע"ב) מובא אף מעשה באדם שקרא הפטרה ב"הודע את ירושלם", הוא פרק טז ביחזקאל, ורבי אליעזר התרעם על קריאתו משום כבודה של ירושלים.