משנת ארץ ישראל על משנה מגילה ד:י

1המשנה מונה פרשיות, פסוקים או חלקי פסוקים בתורה שאין מתרגמים אותם בקריאה בציבור ויש שאף אינם נקראים. בסוף המשנה נמנים אף פרקים מן הנביאים שאין קוראים אותם בהפטרה. הרשימה כולה ערוכה לפי סדר ספרי המקרא. בתוספתא 697 תוס', פ"ג (ד) הל"א-ה"מ. ברייתא קרובה לה בבבלי, כה ע"א-ע"ב. נמנית רשימה מקבילה, מפורטת הרבה יותר. ברשימה נמנים הפרטים שבמשנה, אך לא כולם. בראש הרשימה אף דברי פתיחה: "יש נקראין ומיתרגמין, נקראין ולא מיתרגמין, לא נקראין ולא מיתרגמין".

2מעשה ראובן – פסוק כב בפרק לה בבראשית: "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו", נקרא – בציבור בבית הכנסת, ו לא מתרגם – ואין המתרגם מתרגם את הכתוב. יש מהמפרשים שפירשו שאינו מתרגם מפני כבודו של יעקב 698 רש"י, המאירי ואחרים. , ויש שפירשו מפני כבודו של ראובן 699 הר"ן ואחרים. .

3בתוספתא ובברייתא בתלמוד הבבלי מסופר: "ומעשה ברבי חנינה בן גמליאל שהיה קורא בכבול וילך ראובן וישכב את בלהה וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, ואמר למתרגם אל תתרגם אלא אחרון", כלומר רק את סופו של הכתוב. בגמרא אף נוסף: "ושבחוהו חכמים". בשם רב האי גאון נמסר שמעשה ראובן אינו מיתרגם, אלא שהמתרגם חוזר וקורא את הפסוקים להודיע שלא משום עצלות לא תרגם אלא משום כבוד הציבור ומשום כבודו של ראובן 700 ספר העתים, סימן קסט. . ייתכן כי נוהג זה היה אף בימים ראשונים, אך אין לכך רמז במקורות.

4בספרות התנאית, בתלמוד הבבלי ובמדרשים מובא 701 ספרי דברים, פיסקא מז, 405-404; בבלי, שבת נה ע"ב; בראשית רבה, פרשה צו 1205. מדרש בשם תנאים שונים שראובן לא חטא ורק "בלבל" את מצעו של אביו כדי לתבוע את עלבונה של לאה אמו. לאחר מות רחל, לפי מדרש זה, נטל יעקב את מיטתו ונתנה באוהל שפחת רחל, וראובן לקחה משם. בעלי התוספות על התורה פירשו שחז"ל דרשו כאילו הכתוב מנוקד וָיִשָכֵב בבנין פיעל, כלומר מנע שכיבתה, כדוגמת ויסקל וישרש 702 דעת זקנים, יח ע"א. .

5מעשה תמר – ויהודה, המסופר בספר בראשית פרק לח, נקרא ומתרגם – שהוא שבחו של יהודה שהודה במעשה והציל את תמר. פירוש זה נמצא בשינוי לשון בשני התלמודים למשנתנו. במשנתם של תנאים נשנה וחזר ונשנה בהקשרים שונים מעשהו של יהודה שהודה במעשה ועל ידי כך זכה למלכות. על מעשה הווידוי של יהודה אף דרשו עליו את הכתוב באיוב טו יח-יט: "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. להם לבדם נתנה הארץ" 703 תוס', ברכות פ"ד הי"ז-הי"ח; מדרש תנאים, עמ' 214; ירו', סוטה פ"א ה"ד, טז סע"ד; בבלי, שם ז ע"ב. .

6מעשה העגל הראשון – שבספר שמות לב א-כ. מעשה העגל מסופר פעמיים באותה פרשה. תחילה הכתוב מספר את מעשה העגל ומעשיו של משה עם הגיעו למחנה, עד פסוק כ, ומפסוק כא מסופר שמשה פנה לאהרן ושאלו על מעשיו ואהרן חוזר על מעשה העגל, והפרשה מסתיימת בפסוק כה: "וירא משה את העם כי פרֻע הוא". פרשה זו השנייה מכונה בלשון המשנה: מעשה העגל השני 704 החלוקה היא לפי הקביעה בתוס', פ"ג (ד) הל"ו ובבבלי שם, והשוו מחלוקת האמוראים בירושלמי עה ע"ג. במסכת סופרים, פ"ט ה"י, עמ' 207, נשאלת השאלה: מהיכן הוא מתחיל (לחזור ולתרגם), והתשובה היא מ"אנא חטא העם הזה", והוא פסוק לא. . המשנה קובעת כי מעשה העגל הראשון נקרא ומתרגם – בתלמוד הבבלי נאמר כי מעשה העגל הראשון נקרא כי ניחא להם לציבור שהייתה כפרה לישראל. בכתב יד ה5: "ולא מתרגמין", והשני נקרא ולא מתרגם – בתלמוד הירושלמי (עה ע"ג) נאמר כי אין מתרגמים את מעשה העגל השני מפני כבודו של אהרן. בתוספתא (פ"ג [ד] הל"ז) ובתלמוד הבבלי (כה ע"ב) נתפרש שהטעם הוא בגלל טעות המינים, שמתוך תשובתו של אהרן "ואשלִכהו באש ויצא העגל" (פסוק כד) משתמע להם כאילו היה בו ממש ויצא מאליו.

7ברכת כהנים – הם שלושת הפסוקים שבספר במדבר ו כד-כו. בפסוק כג אמור: "כה תברכו את בני ישראל אמור להם". בפירושנו למשנת סוטה (פ"ז מ"ב) ניווכח עד כמה ייחסו חכמים קדושה לשלושה פסוקים אלו. בהמשך נאמר שברכת הכוהנים אינה נקראת ואינה מיתרגמת, אבל בסדרת עדי נוסח "נקרין ולא מיתרגמין" 705 כך ב- קול, מדלק, מרא, מרש, מרת4, מרב, מגק. .

8מעשה דוד ואמנון – לפי התוספתא אלו פרשיות נפרדות, שכן אמור בה: "מעשה דוד ובת שבע לא נקרא ולא מיתרגם" (פ"ג [ד] הל"ח). התלמוד הבבלי (כה ע"ב) מקשה על משנתנו: "והאמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם". מעשה דוד ובת שבע הוא בשמואל ב פרק יא, ומעשה אמנון ותמר שם פרק יג. במקבילה בכתב יד מא חסרה המילה "דוד".

9לא נקרים ולא מתרגמים – שלוש פרשיות אלו אף אינן נקראות. הנוסח לא נקרים נמצא כמעט בכל הנוסחאות בכתבי היד העיקריים של המשנה, כך גם בתוספתא שם: "ברכת כהנים ומעשה דוד בבת שבע לא נקראין ולא מתרגמין" 706 כך הנוסח בכ"י ערפורט וכ"י לונדון. בכ"י וינה כנראה נשמטו המילים "ברכת כהנים". כך הנוסח אף במסכת סופרים, פ"ט ה"י, עמ' 207. , וכן במשנה שבירושלמי ובסוגיה שבירושלמי. לעיל מנינו את כתבי היד שגורסים "נקרין ולא מתרגמין" או בצורות דומות (ניקראין, ניקרים וכו'). לאלו יש להוסיף אולי את כתב יד ה5 הגורס כמו אצלנו, אך חסרה המילה "ולא", ומשתמע שמתרגמים מילים אלו, ואולי זו רק השמטה.

10בירושלמי: "[לא נקראין] 707 הציטטה מן המשנה על פי ההעתקה שבפירוש רבינו חננאל. יש מן הראשונים שמצטטים בשם הירושלמי: נקראים ולא מתרגמים (ראו אהבת ציון, עמ' 101), אלא שנדחקים להסביר את הנימוק שבדברי הירושלמי. רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסה מאי טעמא? אמר ליה:

11כה תברכו – לברכה ניתנה, לא ניתנה לקריאה", מכאן שהתלמוד גרס "לא נקראין", ואולי לא גרס "ולא מתרגמים". אולם התלמוד הבבלי, כפי המשמע, גרס "ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין", שכן כך מצוטט בגמרא (כה ע"ב) וניתן הטעם: "משום דכתיב ישא", ופירש רש"י: "שלא יאמרו הקדוש ברוך הוא נושא להן פנים" וכו' 708 אמנם הפִסקה חסרה בכתבי יד אחדים (ראו דקדוקי סופרים, עמ' 131 אות ט), אך הייתה לפני כמה ראשונים. . גם בירושלמי מובאת דעה שברכת כוהנים נקראת ולא מיתרגמת. אולם הנוסח במשנה היה שברכת כוהנים אינה נקראת, וכנראה על פי דעות מימי האמוראים שאמנם יש לקראה אך לא לתרגמה תוקנה משנתנו. במשנתם של האמוראים הלכה ונתמסדה צורת הקריאה. רק מימי האמוראים אנו שומעים על קריאת התורה לפי הסדר המסתיימת אחת לשלוש שנים, או אף בשנה אחת 709 בבלי, כט ע"ב, וראו ספר החילוקים סימן מח, מהדורת מרגליות עמ' 88 ועמ' 173-172. . במציאות זו קשה היה לקבל שפרשה מסוימת לא תיקרא לפי הסדר, והאמוראים שנו במשנתם שברכת כוהנים נקראת אך אינה מיתרגמת. מעשה דוד ובת שבע ומעשה אמנון נשארו במסגרתם הקודמת, כי ספרי הנביאים אינם נקראים לפי הסדר ואין קוראים את כל הפרקים, וניתן בקלות לא לבחור כהפטרה פרק זה או אחר בספר נביאים.

12חכמים מובהקים בימינו ניסו לתת פירושים שונים להלכה שאין קוראים את ברכת הכוהנים במציאות הרֵאלית של הקריאה, כגון "על כורחנו אנו אומרים שבשעת קריאת הפרשה היו הכוהנים עומדים ומברכים ברכת כוהנים והקורא לא קרא את הברכה" 710 אלבק בהערותיו למשנה, עמ' 505. . אולם אין לנו כל רמז במקורות לטקס משונה מעין זה. ברכת הכוהנים באה בסוף העבודה במקדש או בסוף התפילה, ולשם מה יעמדו הכוהנים באמצע קריאת התורה ויברכו? חכם אחר פירש: "בארץ ישראל שקראו בשבת סדרים קצרים הפסיקו לפני ברכת כהנים ובשבת הבאה התחילו אחרי ברכת כהנים" 711 ליברמן, תוספתא כפשוטה, כרך ה, עמ' 1220 הערה 153. . פירוש זה אפשרי, אם כי אין לו כל סיוע במקורות. בכל הסדרים אשר ידועים לנו מתחיל סדר חדש דווקא בבמדבר ו כב, הסדר המתחיל בברכת כוהנים 712 ראו זולאי, פיוטים, קרובה פב (עמ' קפד ואילך); מאן, קטעי גניזה ב, עמ' ע; שם, עמ' 235, ובמאמרו של יואל, כתר, עמ' 126 ואילך. , ואין בידינו כל עדות על סדר שהתחיל בפרק ז, הוא הפרק שלאחר ברכת הכוהנים. עוד הציע חכם אחר 713 היינמן, ברכת כהנים = התפילה, עמ' 98-90, ושם דעות של חוקרים לפניו. כי המילים "לא נקראת" בעצם פירושן שאין הכוהנים קוראים את ברכתם מן הכתב. אולם כל מה שנקרא מן התורה במסגרת של תפילה כקריאת שמע ופרשיות אחרות לא קראו מן הספר ומן הכתב, ולמה דווקא ברכת כוהנים תצוין כקריאה בעל פה? המשנה שלפנינו עוסקת בקריאת התורה מן הספר, ו"לא נקרא" אין פירושו אלא שאין קוראים ולא שאין קוראים מן הכתב וקוראים בעל פה. פשוטה של המשנה שאין קוראים פסוקים אלו הוא שאין כל אחד רשאי לקרוא את ברכת הכוהנים, "שאסור לאדם להשים את השם אלא אם כן הוא כהן" 714 ספר החילוקים סימן כט (מהדורת מרגליות עמ' 83). הדברים אמורים לנוהג של בני ארץ ישראל ששליח הציבור אינו קורא את ברכת הכוהנים כשאין שם כוהן, בניגוד למנהג בבל ששליח הציבור היה אומר את הברכה בתפילה כשאין כוהן בבית הכנסת. . על ברכת הכוהנים הקורא דילג, והיא לא נקראה. ההלכה הקדומה שאין קוראים את ברכת כוהנים לא השאירה את עקבותיה בהלכה ובנוהג, אך ההלכה שאינה מיתרגמת קיימת בתרגומים הארמיים שלפנינו. גם בתרגום אונקלוס וגם בתרגום יונתן בן עוזיאל בנוסחאותיהם העיקריות אין תרגום לפסוקים אלו, והם מעתיקים אותם בלשונם העברית.

13אין מפטירים במרכבה – אין קוראים כהפטרה ביחזקאל פרק א המתאר את התגלות ה' בדמות מרכבה המונהגת בידי חיות, ואין עוסקים בגילויי האלוהות ובתורת הנסתרות ברבים. העיון המיסטי הוא בלשון חז"ל "מעשי מרכבה", וכמו שאמור במשנה חגיגה: "אין דורשין... ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (פ"ב מ"א) 715 ראו פירושנו לה. .

14ורבי יהודה מתיר – לקרוא מפטיר במרכבה. בברייתא המצויה רק בבבלי נמנות הקריאות בימי מועד. בשבועות אמור כי קוראים ב"שבעה שבועות" ומפטירין בחבקוק, ו"אחרים אומרים: בחדש השלישי (היא פרשת מתן תורה) ומפטירין במרכבה", היא ההפטרה הנהוגה עד ימינו 716 אף בתוספתא שנינו בסתם: "המרכבה קורין אותה לרבים" (פ"ג [ד] הל"ד). .

15ההתנגדות להפטרה במרכבה היא מתוך הרצון להימנע מעיסוק במרכבה ובתורת הסוד. התנגדות כזאת עשויה לנבוע או מתוך הסתייגות מתורת הסוד (הסתייגות שחכמים לא הצליחו להנחילה לציבור אלא בצורה חלקית), או להפך, מתוך קדושת היתר שייחסו לתורת הסוד. היחס לתורת הסוד יידון בפירושנו לחגיגה פ"ג ובנספח למסכת זו.

16רבי אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלם – הוא פרק טז ביחזקאל המתחיל "בן אדם הודע את ירושלם את תועבֹתיה". בפרק זה נאמרים ביטויים בוטים כלפי ירושלים וישראל, ומשום כבודה של ירושלים וכבודם של ישראל אין לקראו כמפטיר. בתוספתא ובתלמודים 717 תוס', פ"ג (ד) הל"ד; ירו', עה ע"ב; בבלי, נה ע"ב; מסכת סופרים, פ"ט הי"ב, עמ' 207. אנו שונים: "הודע את ירושלם ניקרא ומיתרגם, ומעשה באחד שהיה קורא לפני רבי ליעזר הודע את ירושלם, אמר לו: צא והודע תועבותיה של אמך". יש לציין כי מצינו במיוחד כלפי הלכות של רבי אליעזר במשנה ובמקורות התנאיים האחרים מקבילות בצורת מעשה, אך ללא ציון שם מקום ופרטים כיוצא באלו. לא תמיד ניתן להכריע האם ההלכה היא מעין מסקנה מתגובתו של רבי אליעזר, או שמא המעשה נרקם כדי להבהיר ולהוסיף חיות והדגמה לדבריו בהלכה 718 במשנה, ברכות פ"ד מ"ד, אומר רבי אליעזר: "העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים". במדרש תנאים (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, עמ' 103; בבלי, ברכות לד ע"א) מסופר על תלמיד שעבר לפני רבי אליעזר והאריך בברכותיו ורבי אליעזר הסכים עמו, ומעשה באחר שהאריך בברכותיו ושוב שבחו רבי אליעזר, ודוגמאות כיוצא באלו. .

17התוספתא חותמת את ההלכות על אלו שאינם נקראים או אינם מיתרגמים בהלכה: "והסופר מלמד כדרכו" (פ"ג [ד] הל"ח), ללמדך כי רק בציבור יש שדולגים או נמנעים מלקרוא פרשה מסוימת, אך הסופר בבית הספר מלמד כדרכו, קורא ומפרש את כל הנאמר בכתבי הקודש 719 כך פירשו הראשונים, וכך פסקו הפוסקים. רק כלפי ברכת כוהנים יש מהראשונים שכתבו כי אין הסופר מתרגמה. ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 1220. .