משנת ארץ ישראל על משנה מדות ג:א

2המשנה ממשיכה בתיאור המכלול ממזרח למערב. לאחר עזרת כוהנים מגיע תורו של המזבח. את הפס לרוחב המקדש באזור זה אנו מכנים "עזרת המזבח"; שם זה איננו במקורות ונקבע לצורכי נוחות בלבד.

3המזבח היה שלשים ושתים ועל שלשים ושתים – בבסיסו היה רחב כגודל זה, עלה אמה וכנס אמה זה הייסוד – אמה ראשונה הייתה מעין בסיס, נמצא שלשים על שלשים – שטח המזבח הגבוה מעל אמה.

4עלה אמה – ב-מפ, מנ, מל ועוד "עלה חמש וכנס אמה" 1 וכן בציטוט המשנה בסוכה מה ע"א. . קשה לבטל נוסח זה המופיע כמעט בכל כתבי היד הטובים, ונעסוק בו להלן.

5וכנס אמה זה הסובב – מעין מדרגה שאפשרה להקיף את המזבח ולעלות לנקודה מסוימת בו, מבלי לדרוך יותר מדי על המזבח עצמו.

6נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה – אמות שנותרו לשימוש, מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה – ארבע קרנות, כל אחת אמה על אמה, בארבע פינות, נימצא עשרים ושש על עשרים ושש – השטח שנותר לשימוש הוא 26x26 אמה. מספר זה איננו מדויק. אמנם שתי אמות ניתנו לקרנות, אך רק בפינות, וביתר המזבח ניתן היה להלך או להניח עצים בשטח של 28x28 אמה.

7מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה – האמה החיצונית שימשה להליכה ולא הניחו בה עצים, נימצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום המערכה – המערכה היא מערכת העצים (משנה, פסחים פ"ג מ"ח; תמיד פ"א מ"ד).

8אמר רבי יוסה מתחילתה – המזבח הקדום שנבנה בראשית ימי בית שני, לא היה אלא עשרים ושמונה – ברוב עדי הנוסח נוסף "על שמונה ועשרים", כונס ועולה כמידה זו עד שנימצא מקום המערכה עשרים על עשרים וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון – כך ברוב עדי הנוסח, בדפוס וילנא: "בדרום" 2 גרסה זו נתהוותה בהשפעת הדפוס הראשון, ולא נרחיב בכך. , וארבע אמות מן המערב כמין גמה – וכך נוצר המזבח של 32x32 אמה, שנאמר והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רחב רב [ ו ] ע

9(יחזקאל מג יח) יכול שאינו אלא שתים עשרה – ברוב עדי הנוסח נוסף "על שתים עשרה", כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו מלמד שמין האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח – כלומר המזבח הקדמון היה 24x24 אמה. הראיה מיחזקאל וכל דברי רבי יוסי הם תוספת דרשנית; הרי הנבואה של יחזקאל אינה מתארת (לפחות לפי חז"ל) מקדש אמִתי או היסטורי, וההסתמכות על הפסוק היא דרשה ספרותית בלבד. בבבלי יש דרשה מפולפלת יותר המבססת את כל מידות המזבח על פסוק מיחזקאל (עירובין ד ע"א).

10וחוט שלסיקרה – חוט אדום, חוגרו באמצע – אלו דברי עורך המשנה ואינם המשך דברי רבי יוסי, להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים – יש דמים שיש לתת על יסוד המזבח, ולשם כך היה היסוד בולט, ויש דמים שיש להזות אותם על ראש המזבח, לפיכך צריך לסמן את הקו המפריד בין היסוד לראש. התקן זה מפליא. במקדש המפואר היה צורך באלתור כזה? אם ההפרדה נחוצה, האם אי אפשר היה לסמן זאת בעזרת קו על הסיד שבו סיידו את המזבח, או להתקין קו בולט וקבוע אחר? גם הצורך בהפרדה נראה מופרז. הרי מזים את הדם כלפי מטה וכלפי מעלה, ובמזבח גבוה כזה אין צורך בקו גבול מדויק בין ה"למעלה" וה"למטה". בתוספתא זבחים מובאת המשנה בנוסח שונה במקצת וממנה משתמע שחוט הסיקרא נועד למקומות שבהם אין יסוד: "היסוד היה מקיף פני כל המזבח מן הצפון למערב אמה על אמה, טפח כלפי מזרח. אבל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת, ובקרן דרומית מזרחית דרומה ומזרחה לא היה לה יסוד, אלא חוט של סיקרא היה באמצע המזבח, ממנו ולמטה חמש אמות, ממנו ולמעלה חמש אמות. שכל הניתנין למטן כשירין מחוט הסיקרא למטן וכל הניתנין למעלה כשרין מחוט הסיקרא ולמעלה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים במה דברים אמורין בעולת העוף, אבל בחטאת בהמה לא היו נותנין אלא על קרן היסוד. היה מנוקב בו כמין שני חוטמין דקין שבהן היו דמים יורדין ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לזבל ומועלין בהן" (פ"ו הי"א, 488).

11והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב – היסוד בלט רק בצדדים הצפוני והמערבי, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת – בצד דרום ובמזרח אורכו היה אמה אחת, ולפי התוספתא רק טפח אחד (לעיל איור 36). אפשר גם לפרש שהיה "אוכל", כלומר שהיה בנוי, אבל לא בלט מתחום 28 האמה אלא באותו שטח היסוד "אכל" מתחום 28 האמה. כלומר המזבח היה בפועל 30x30 אמה והיסוד הקיף אותו, כך שהמזבח שמעליו היה 29x29 אמה. בצד דרום ומזרח נבנה היסוד על חשבון המזבח העילי. משפט זה מתקן את המשפט בראשית המשנה, שהייסוד היה 32x32 אמה, או חולק עליו. אנו משתמשים בפרשנות זו כדי לפרש את המשפט "כל העזרה 187 אמה" (לעיל פ"ב מ"ו). מתוספתא זבחים (שם) משמע שבצלעות הדרומית והמזרחית לא היה יסוד כלל, ולכן ציין חוט הסיקרא את הגבול בין "למטה" ל"למעלה".

12גובה המזבח לא נמסר, וזה חלל ספרותי שאין לו במשנה כיסוי. ברם לפי נוסחאות כתבי היד הטובים שהבאנו לעיל, "עלה חמש וכנס אמה", היסוד הוא אמה, ולמעלה ממנו עוד חמש אמות הסובב. לא נאמר במפורש שהסובב הוא באמצע המזבח, אך ניתן להבין כך. מהמשנה ניתן להסיק שהסובב מצוי ליד חוט הסיקרא המצוי מעט מעל הסובב, ואם חוט הסיקרא "באמצע" הרי שגם הסובב הוא בערך באמצע, אם כן המזבח כולו גבוה פי שניים. לפי נוסחה זו "אמצע" איננו אמצע מתמטי מדויק, אלא רחוק מהקצוות. בנוסחת הבבלי למשנה מפורש הדבר: "עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד, עלה חמש וכנס אמה זהו סובב, עלה שלש זהו מקום הקרנות" (סוכה מה ע"א). ברם קשה לקבל שזה נוסח המשנה, שכן ההסבר "עלה שלוש" איננו בכתבי היד. זו אפוא ברייתא המפרשת את המשנה כך שהמזבח גבוה עשר אמות.

13יוספוס אומר שהמזבח היה 50x50 אמה וגובהו 15 אמה 3 מלח', ה 225. . המידות שונות מאלו שבמשנה, הן גדולות יותר, ברם בדרך כלל יוספוס נוקט במידות כלליות יותר מאשר המשנה (כפולות של עשר), ללא פירוט מדויק. ייתכן גם שהאמה שלו איננה זהה לזו של המשנה וקטנה ממנה בשליש (אמה של ארבע אצבעות ולא של שש אצבעות), ופערים כאלה הם אפשריים. על כל פנים, הפרופורציות של המזבח אצל יוספוס זהות לאלו של המשנה. כפי שראינו בניתוח המונח 500x500 אמה, הקִרבה בין יוספוס למשנה איננה מבטיחה שהנתון רֵאלי. ההיקף של הר הבית במשנה וביוספוס דומה, ובשני המקורות הוא ספרותי. מכל מקום, גם יוספוס מציין שהמזבח גבוה מאוד.

14בספרות הפרשנית לדורותיה, וכבר בתלמודים, נקבע שגובה המזבח 10 אמות (ירו', עירובין פ"ז ה"ב, כז ע"ב; בבלי, זבחים סג ע"א), והכבש למזבח היה 32 אמה (להלן מ"ג). התלמודים מציינים שהכבש תלול פחות מהמקובל (שיפוע של 30% בערך).

15בעל מלאכת המשכן חושף אולי את מקורו של המספר עשר אמות – גובה המזבח המקראי (אף על פי שמקדש שלמה היה קטן בהרבה ממקדש בית שני). קביעה זו המופיעה בתלמודים ובברייתת מלאכת המשכן היא עירוב של פרשנות מקראית וסיכום משנתנו יחדיו (פרק יא) 4 ראו לעיל במבוא למסכתות. . בעל מלאכת המשכן מוסיף: "מה משכן עשר אמות, אף מזבח עשר אמות. חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. מחוט הסיקרא ולמטה חמש אמות, אמה יסוד, ושלש אמות ברקים. ואמה סובב, ושם היו נותנין דמים הניתנים למטה. ומחוט הסיקרא ולמעלה חמש אמות, אמה קרנות ושלש אמות ברקים, ואמה כולי עורב, ושם היו נותנין דמים הניתנין למעלה. דמים הניתנין מחוט הסיקרא ולמטן שנתנם מחוט (מחוט) הסיקרא ולמעלן פסולין, והניתנין מחוט הסיקרא ולמעלן שנתנן מחוט הסיקרא ולמטן פסולין. מזבח שעשה משה במדבר גובהו עשר אמות, ושעשה שלמה גובהו עשר אמות, ושעשו בני הגולה גבהו עשר אמות, ולעתיד לבא [גבהו] עשר אמות. מזבח החיצון היה נתון באמצע עזרה כבש לדרומו, כיור למערבו, בית המטבחיים לצפונו, וכל ישראל במזרחו, שנאמר 'ויקרבו כל העדה' וגו' (ויקרא ט ה). שלשה שמות נקרא המזבח, מזבח העלה מזבח הנחשת מזבח הח[י]צון" (פרק יא). השטח החלק בגובה המזבח נקרא "ברקים", ובראש המזבח "כלה עורב" או "כולֶה עורב" (להלן פ"ד מ"ו), הוא המתקן לגירוש עורבים שהיה על הגג, ואיננו עניין למזבח אלא לגג המקדש. גם תיאור המזבח ב"אמצע העולם" מופרז. דווקא מצד מזרח השתרע המדבר הבלתי מיושב, וכל ישראל שכנו מצפון, מדרום וממערב למזבח. כל התיאור משלב נימה של רֵאליה בתיאור מדרשי. אם כן יש מקום לחשוד במספר של עשר אמות, ואולי להפך, גובה המזבח בתורה נלמד מהמסורת של חכמים שמזבח העולה בימי בית שני היה גבוה בגובה זה.

16כפי ששנינו במשנה היה למזבח סובב, ולפי חלק מהנוסחאות הוא היה בגובה חמש אמות. על הסובב הילך הכוהן. כך מתוארת הזיית הדם על הקרנות: "ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד, עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית" (משנה, זבחים פ"ה מ"ג). אם הסובב מצוי באמה השישית הרי שבמקום הקרנות הוא חמש או ארבע אמות מעליו, שכן הקרן גבוהה אמה, ולא ברור האם עשר אמות כוללות את הקרן או לא. כך או כך, הכוהן אינו מגיע לראש הקרנות, ואפילו כדי להזות על צדיהן הוא צריך להזות כלפי מעלה, גבוה יותר ממנו (אדם רגיל מגיע עד שלוש אמות וגובה ידו עוד חצי אמה מעל הראש).

17התוספתא מתארת במפורש הזיית דם (התזת דם) על הקרן: "חטאת הציבור והיחיד כיצד סדר מתן דמים שלהם? היה עולה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית. טובל אצבעו המיומנת שבימין, נותן גדולה מכן וגדולה מכן, חוטף ויורד כנגד חודה של קרן, עד שדם באצבעו כלה. נתן על הקרן מכן ומכן, כשר" (תוס', זבחים פ"ו ה"י, עמ' 488). אם התיז על דופן הקרן כשר, אך לא כך הנוהג לכתחילה. מהתוספתא יוצא, אפוא, שהיא מתארת מזבח נמוך יותר, או שהתיאור איננו רֵאלי. מזבח נמוך מצטייר גם ממשנת סוכה המספרת על הקפת המזבח בערבות, והערבות "ראשיהן כפופין על גבי המזבח" (פ"ד מ"ה). כבר הבבלי מקשה על כך וטוען שהמזבח גבוה, והיכן יש ערבות כה גבוהות, ובעיקר כיצד ייתכן שהן כפופות על המזבח, אם הסובב מצוי. אנו בפירושנו לסוכה הסברנו לתומנו שאלו היו ענפי ערבות (עצים ארוכים), אך דומה ששאלת הבבלי רֵאלית, והמשנה רואה לפניה מזבח נמוך יותר.

18עיון במשנה מצביע על כך שלאחר הסובב אין ציון של המשך גובה המזבח. הבבלי מתקן שהיו שם שלוש אמות נוספות, ובעל ברייתת מלאכת המשכן קורא להן "ברקים". אך לפי המשנה הסובב הוא סמוך לפני המזבח, אולי אמה או שתיים נמוך מפני המזבח. כך גם אפשר לעלות מהסובב לפני המזבח. אם הסובב נמוך 5-4 אמות מפני המזבח לא יוכל כוהן לעלות מהסובב למזבח. אמנם לא מצינו פרט עבודה המחייב עלייה מהסובב למזבח, ברם אם הסובב שימש אכן להליכה מהירה מסביב למזבח, ואם המזבח היה עשר אמות, הרי שההליכה על הסובב לא אפשרה עלייה למזבח. יתר על כן, אחרי הנחת עצי המערכה והדלקת האש צריך היה לזרוק קרבנות על נקודות שונות במערכה, להוסיף עצים, לחתות בהם וכו'; אמנם לכאורה הייתה על המזבח אמה להילוך רגלי כוהנים, ברם כשהאש דולקת בעוז אי אפשר להלך צמוד לאש, והשטח שנותר ריק עדיין לא אִפשר לכוהנים ללכת בצד המדורה הגדולה. הדרך היחידה להגיע לכל פינות המזבח היא באמצעות הסובב, ובתנאי שהפרש הגבהים בין הסובב לפני המזבח לא יעלה על שלוש אמות, ורצוי פחות מזה. התיאור של ברייתת מלאכת המשכן (פי"א) והבבלי (סוכה מה ע"א) מתאר פער גבהים של שלוש אמות. זאת בתנאי שהמזבח גבוה רק תשע אמות ועוד אמה הקרנות, אבל גם הפרש גבהים זה בלתי מספיק, וגם ההנחה שגובה עשר אמות אינו כולל את הקרנות קשה.

19יתר על כן, בעבודות מספר נדרשה עלייה של הכוהן מהסובב אל המזבח. את עולת העוף מקריבים על ראש המזבח, והמשנה מתארת: "עולת העוף כיצד נעשית? עלה לכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל..." (זבחים פ"ו מ"ה, ומקבילות). אם כן, מהסובב עלה הכוהן לראש המזבח. אם המרחק ביניהם ארבע אמות ויותר – דבר זה בלתי אפשרי. גם מדרגה של 3-2 אמות מהווה מכשול. אם אכן כל המסורות נכונות מבחינה רֵאלית, צריך היה הסובב להיגמר בגרם מדרגות שיאפשר עלייה אל מפלס המזבח, בכמה נקודות (חוץ מהכבש), ולפחות גרם מדרגות אחד בקרן הדרומית-מזרחית, אחרת נדרש מהכוהן הסובב לקפוץ 5-4 אמות (3-2.5 מ'), והדבר בלתי אפשרי.

20לכאורה יש מקום לטעון שעשר אמות אינן גובה רֵאלי אלא גובה ספרותי. גם הלוויים גובהם עשר אמות (בבלי, שבת צב ע"א), וגובהו של משה עשר אמות (ספרי זוטא, בהעלותך ג, עמ' 275). כל זאת כנגד המשכן שהיה עשר אמות, וגובה המזבח נלמד ממנו כאמור בספרי זוטא, בבבלי ובברייתא דמלאכת המשכן. אדרבה, חלק מהמקורות המשווים את הלוויים ואת משה לעשר אמות אומרים שהם כגובה המשכן, ואינם מזכירים את המזבח. ברם יוספוס אומר שגובה המזבח 15 אמה; גם אם יוספוס לא דייק הרי שהמזבח הרשים אותו כגבוה מאוד. נותר לנו אפוא לפרש שהתיאור של מיקום הסובב איננו היסטורי, או שהסובב היה מדורג, או שהמשנה מתארת מזבח נמוך יותר, והמסורות על גובה עשר אמות מייצגות מזבח אחר, מאוחר יותר, שבו גם הסובב היה במקום אחר.

21על הכבש שהיה למזבח אנו שומעים גם מדברי יוספוס (קד', ד 201), ולמעשה הדבר כתוב בתורה: "ולא תעלה במעלֹת על מזבחי" (שמות כ כג). אלא שהפסוק בתורה מתייחס למזבח אדמה, וזיהויו עם מזבח בית שני בעייתי. עם זאת, גם יוספוס מקשר את הכבש לפסוק בתורה.

22הצבענו על סדרת קשיים המקשים על קבלת המשנה כתיאור רֵאלי של המזבח. לכך יש להוסיף שמקומו של חוט הסיקרא בעייתי. אם הסובב מצוי הרי שחוט הסיקרא מיותר, הרי כבר הסובב מציין את מקום החצי. למעשה החוט והסובב הם שני אלמנטים שהאחד מייתר את האחר.