משנת ארץ ישראל על משנה נזיר א:ה

1הריני נזיר מלוא הבית ומלוא הקופה – הביטוי "מלוא", במקביל לביטוי במשנה הקודמת "כל", מהווה ציר הדיון. אך במקרה זה אין מדובר בלוח זמנים או במרחב אלא בכלי קיבול תלת ממדי, וההתחבטות היא כיצד אומדים תכולה. בלשון זו שתי שאלות מפתח: הראשונה האם לשון זו מתכוונת למלוא המשמעות הציורית שבה, והשנייה ההערכה כמה פריטים שניתן לספרם ולקבוע על פיהם נזירות הכלי מכיל. לכן גם בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום – לדעת התנא קמא הלשון יכולה להיות כללית ולא מחייבת בפרטיה, ואזי אין מדובר אלא בנזירות אחת. אך אם הלשון הציורית נמצאת מחייבת כלשונה, אזי אמת המידה היא לחומרה. התנא מהלך לשיטתו שסתם נזירות, וכן נזירות מינימלית היא שלושים יום. אבל הירושלמי מוסיף "הריני נזיר מיכן ועד מקום פלוני אומדין כמה ימים מיכן ועד מקום פלוני פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמיניין הימים ז' " (נא ע"א). ספק אם זו פרשנות (הוספה) למשנה, או נוסח אחר בה. ואכן דעת רבי אליעזר שהיחידה המינימלית של נזירות היא שבעה ימים, ואולי גם סתם נזירות שאורכה לא פורש, היא שבעה ימים (להלן פ"ג מ"ג).

2הדעה שסתם נזירות שבעה ימים, נדחתה מההלכה (מרוב המקורות). אפילו בית שמאי ובית הלל כבר מניחים שנזירות מזערית היא שלושים יום (פ"ג מ"ו). אנו מניחים שעמדות כאלו, שהן חריגות ב"נוף" ההלכתי מעידות על עמדה קדומה. קשה להניח שהן נוצרו על ידי תנא מאוחר, שכן תנא מאוחר לא היה חולק על רבותיו.

3ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופא כילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו – הירושלמי מציע התפתחות הלכתית: "אמר רבי מני מטילין אותו לחומרין. כתחילה רואין אותה כאילו מליאה אתרוגין, ואחר כך רמונים, ואחר כך אגוזים, ואחר כך פונדקרין, 50 סוג של אגוזים. פליקס, עצי פרי, עמ' 248. ואחר כך פילפלין, ואחר כך שומשמין, ואחר כך חרדל" (ירושלמי נא ע"ג). אין ספק שחרדל מהווה ראש בסולם עולה של אפשרויות מילוי וצפיפות, כלומר בכמות המחויבויות של נזירות, ובלשון הירושלמי החמרה יתרה: קופה – מלאה בגרגרים קטנים ביותר 51 הבבלי (ח ע"א) שואל למה ההחמרה ופונה לדיון עקרוני של ספק להחמיר, דיון החורג מאוד מתחום העיסוק של המשנה: לשונות קבילות ומפוקפקות של נזירות. (איורים 5-6).

4המשנה מניחה שפרשנותו האישית של האדם מהווה בסיס להלכה. אבל בנדרים נקבע: "סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל" (נדרים פ"ב מ"ד) – אם הנדר סתמי וניתן לפרשו ביותר מצורה אחת יש לפרשו בצורה מחמירה, אבל אם בניסוח הנדר נקבע שהנדר חל רק במקרה בודד, הרי שיש לקבל את הפרשנות המקלה. הדוגמאות שבהמשך המשנה שם מדגימות בעיקר את החלק הראשון של כלל זה. 52 וראו עוד להלן פ"ח מ"ז. הבבלי מעלה כלל אחר, "ספק נזירות להקל" 53 זו משנה בטהרות פ"ד מ"ז ומי"ב, שם המימרא סתמית ומיוחסת ל'חכמים' ראו להלן פירושנו לפ"ב מ"ז (הריני נזיר אם יוולד לי בן, ובבלי שם יג ע"א). (משנה טהרות פ"ד מ"ז ומי"ב; תוספתא כאן פ"ו מ"א; בבלי נזיר ח ע"א; נדרים יח ע"ב), 54 אבל ראו להלן פ"ח מ"א. ומסיק שזו מחלוקת תנאים שבה רבי אליעזר או רבי יהודה 55 בבבלי נדרים יט ע"א מיוחסת הדעה לרבי אליעזר, ואילו בנזיר ח ע"א לרבי יהודה. אין הבדל רב בין הנוסחאות. רבי יהודה הוא תלמידו המובהק של רבי אליעזר והמוסר הראשי של תורתו. מקל. המינוח הוא בבלי בלבד, וזו דרך התלמוד הבבלי להעמיד את השאלות על בסיס משפטי חד. ברם משנתנו אינה עוסקת כלל בספק נזירות, אלא בהערכה למה התכוון הנודר. כפשוטו הביטוי "סתם נדרים" אינו זהה ל"ספק נזירות". סתם נדר הוא שאלה של פרשנות, וספק הנו מצב הלכתי מוגדר. מכל מקום, אכן נושא זה של ספק נזירות שנוי במחלוקת תנאים, רבי שמעון מחמיר ורבי יהודה מתיר, 56 במפורש בבבלי ח ע"א; יג ע"א. דעת רבי יהודה גם בירושלמי נא ע"א; פ"ב ה"ח, נב ע"א. משנת טהרות נסתמה כדעה שספק נזירות להקל וזה אחד מארבעה "ספיקות שטיהרו חכמים" (טהרות פ"ד מ"ז; פ"ד מי"ב). 57 מושג אחר הוא “שגגת נזירות" שמשמעותו שונה. ראו תוספתא פ"א ה"ז; פ"ב ה"ח, ועוד. המשך משנת נדרים קובע שאם הנודר יפרש את דבריו, פרשנותו היא התופסת.

5בפועל, כל עניין הנדר או הנזירות אינו עניין להכרעת בית דין אלא להחלטה אישית של אדם בינו לבין מצפונו, לפיכך הפירוש שלו הוא המכריע. עם זאת, ההלכה קובעת את המסגרות ואת החובות. כך המקרה במשנת נדרים ובמשנתנו. כל העמדה הזאת קשה. הנדר הוא בין אדם לבוראו, ואם הוא רוצה להתחכם, לא לקיים, לפרש אותו או לבצעו – הרשות בידו. בעצם אין כאן מקום להתערבות בית הדין. אבל המשנה מציגה את הנושא כאילו "הכול שפיט". כביכול יש כאן בירור משפטי שבו יש תביעה מצד הציבור לקיים את הנדר, והנודר צריך לקבל היתר מבית הדין שלא לבצע את שאומרים שנדר. הרי במקרה שלנו האיש אומר שלכך הוא התכוון, ומי צריך לאשר את פרשנותו? קשה לדעת אם העמדה זאת היא רֵאלית, כלומר שבאמת היה לחץ חברתי לקיום הנדר והנודר צריך היה להצדיק עצמו בעיני מישהו אחר, או שמא זו רק העמדה מלאכותית. כמובן מדובר באדם שאיננו יודע מה נדר, ובא לשאול כיצד עליו לנהוג.

6מכל מקום, משנתנו שונה ממשנת נדרים בשני היבטים: האחד שפרשנות הנזירות היא להחמיר, והאחר שהיא נוקטת בסגנון אחר לחלוטין. אין בה ביטוי כמו "סתם נזירות להחמיר" (או להקל) ולא פרשנות לנזירות. הסגנון אחר, ומבחינה משפטית מתוחכם פחות ממשנת נדרים.