משנת ארץ ישראל על משנה נזיר ז:א
משנת ארץ ישראל על משנה נזיר · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Nazir 7:1
Open in the reader →1כהן גדול ונזיר אינם מיטמים בקרוביהם – בלשון הכתוב הכוהן הגדול "לאביו ולאמו לא יטמא" (ויקרא כ"א, יא), ואילו הנזיר "לאביו ולאמו לאחיו ולאחֹתו לא יטמא להם" (במדבר ו', ז). לשון הכתוב הקרובה מזמינה את הניסוח הספרותי המשותף, ובהמשך גם דיון מבחין ביניהם. המדרש מברר האם יש מקום להשוות איסור טומאה של נזיר לכוהן גדול או לכוהן הדיוט. דין המשנה מפורש בתורה - "לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם" מכאן שאיסור הטומאה של הנזיר אינו כשל כהן הדיוט. עיקרו של המדרש הוא בירור אם נזיר וכהן גדול יכולים או חייבים להיטמא למת מצוה, הדיון ארוך, ומציע מבנה של 'סוגיה מדרשית' מורכבת.
21. "... ומה תלמוד לומר 'לאביו ולאמו לא יטמא', 'לאביו ולאמו' אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה" – זה הכלל, וכל הניסיונות הבאים הם לערערו או לסייעו.
32. "הא עד שלא יאמר יש לי בדין: הואיל וכהן גדול 'בל יטמא' לקרובים, ונזיר בל יטמא לקרובים, אם למדתי לכהן גדול שמטמא למת מצוה, אף נזיר מטמא למת מצוה".
43. "ועוד קל וחומר: ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם הרי הוא מטמא למת מצוה, נזיר שקדושתו קדושת שעה אינו דין שיטמא למת מצוה? לא! אם אמרת בכהן גדול שאינו מביא קרבן על טומאתו, לפיכך מטמא למת מצוה. תאמר בנזיר שמביא קרבן על טומאתו, לפיכך לא יטמא למת מצוה. תלמוד לומר 'לאביו ולאמו לא יטמא' לאביו ולאמו לא יטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה".
54. "או 'לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא לשאר מתים' אמרת קל וחמר: ומה כהן הדיוט שמטמא הוא לקרובים, אין מטמא לשאר מתים. נזיר שאין מטמא לקרובים, אינו דין שלא יטמא לשאר מתים? הא מה תלמוד לומר? 'לאביו ולאמו לא יטמא' לאביו ולאמו אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה".
65. "הא עד שלא יאמר יש לי בדין: נאמר כלל בכהן גדול ונאמר כלל בנזיר, מה כלל האמור בכהן גדול 'בל יטמא לקרובים' אף כלל האמור בנזיר 'בל יטמא לקרובים'. אתה דן מכהן גדול ואני אדון מכהן הדיוט. נאמר כלל בכהן הדיוט, ונאמר כלל בנזיר. מה כלל האמור בכהן הדיוט הרי הוא מטמא לקרובים, אף כלל האמור בנזיר הרי הוא מטמא לקרובים".
76. "אתה דן מכהן גדול ואני אדון מכהן הדיוט תלמוד לומר 'לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם' [רבי עקיבה אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא וגו'] אם היה כהן גדול לאביו ולאמו אין מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה [אם היה נזיר לאביו ולאמו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה] אם הלך לשחוט את פסחו לאחיו אין מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. אם היה כהן הדיוט ולאחותו אין מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. אבל לבנו ולבתו לא נאמר [שאף] הקטנים ניזורים" (ספרי במדבר פיסקא כו, מהד' הורוויץ עמ' 33-32).
8ההחלטה מדרשית, והסיכום ההלכתי במשנה משווה בין כוהן גדול האסור בקרוביו מדין תורה לנזיר. במשפט זה נפגשות, אפוא, שתי המערכות הדתיות, שיא המקדש עם היזמה הדתית העממית. השוואה דומה, ומן הסתם גם מגמה דומה, מצינו בדברי המשנה לחכם: "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (הוריות פ"ג מ"ח). השוואה לכוהן גדול היא שיא של דתיות רשמית יהודית; השוואה אליה מעניקה לגיטימיות. כך בפרשת נזיר, וכך לתלמידי חכמים ותלמוד תורה.
9אבל מיטמים למת מצוה – משפט זה מצוי רק בדפוס וילנא, אך קיים במדרש: "לאביו ולאמו לא יטמא – מטמא הוא למת מצוה" (ספרא אמור פרשה ב ה"ד, מהד' ווייס צד ע"ד); "לנפש לא יטמא בעמיו – בזמן שעמיו שם אינו מיטמא, מיטמא הוא למת מצוה" (ספרא אמור פרשה א ה"ג, מהד' ווייס צג ע"ג). כך בכהן, ובנזיר: "לאביו לא יטמא – יכול לא יטמא על מת מצוה? והלא אומר וכי דין הוא הואיל והכהנים בלא תעשה מליטמא למתים אם מיטמא הכהן על מת מצוה אף הנזיר יטמא על מת מצוה" (ספרי זוטא ו' ז, מהד' הורוויץ עמ' 242), וכך גם יוצא ממדרש ספרי הארוך שציטטנו לעיל, והמשנה לעיל פ"ו מ"ה. גם אם קיימת בעיה בנוסח המשנה, אין ספק שמשוואה זו היא משנת תנאים. אין אפוא ספק שההשלמה נכונה מבחינה הלכתית, אך לא נאמרה במשנתנו במפורש. מעתיק הדפוס השלים אפוא את ההלכה כדי לקשרה להמשך.
10היו מהלכים בדרך ומצאו מת מצוה רבי אליעזר אומר ייטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול אמר להם רבי אליעזר ייטמא כהן שאינו מביא קרבן על טמאתו ואל יטמא נזיר שהוא מביא קורבן על טומאתו אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם – אין ויכוח שנזיר מיטמא למת מצווה, השאלה היא למי העדיפות ועל מי חשוב יותר לשמור בטהרה. בעקיפין זה ויכוח על כבוד ומעמד, ומעניינת הדעה שהנזיר עדיף, למרות ההסתייגויות מעצם הנזירות. להערכתנו, הלכה זו שייכת לרובד ההלכתי של ימי בית שני, שבו נחשב הנזיר, בדרך כלל, לראוי לכבוד רב, אין זו סיבת ההלכה, כדי לקבע את כבוד הכהן או למעט. ואולם מחוות מסוג זה המדובר במשנה, יוצרות הבדלי כבוד ומעמד. זו אפוא התוצאה ההכרחית של ההלכות, ולאו דווקא סיבתן. רבי אליעזר מעלה בצדק את שאלת המחיר. הכהן הגדול טמא שבעה ימים ומטהר, ואילו הנזיר "מגלח" ומביא שלושה קרבנות. במסכת שמחות ובבבלי (פ"ד הי"ז, עמ' 124; נזיר מז ע"ב; הוריות יג ע"א) יש פיתוח של הדירוג שבמשנה: מה הדין אם כהן ובעל תפקיד מקדשי מוצאים יחד מת מצווה, וכו'.