משנת ארץ ישראל על משנה נזיר ט:ה
משנת ארץ ישראל על משנה נזיר · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Nazir 9:5
Open in the reader →1המסכת מסתיימת במשנת מדרש, וזו משנת סיום מובהקת למסכת. 87 ראו ברכות פ"ט מ"ה; יומא פ"ח מ"ט; תענית פ"ד מ"ח; נדרים פ"ט מ"י.
2נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוריי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו – (שמ"א א', יא).
3נאמר בשמשון מורה – (שופטים י"ג, ח).
4ונאמר בשמואל מורה מה מורה אמורה בשמשון נזיר אף מורה אמורה בשמואל נזיר – הירושלמי משום רבי ינאי מעיר, בצדק, ש"מורה" היא מילה חילופית לתער (פ"ט ה"ו, נח ע"א). 88 וכך גם במדרש במדבר רבה פרשה י ה. המדרש בנוי על שמשון כדגם בסיסי של נזירות, ולכן הוא גם חלק מלשונות הנזירות שנמנו בראשית המסכת (לעיל פ"א מ"ב). 89 ראו דיוננו שם, וכן אפשטיין, מבואות, עמ' 393.
5אמר רבי יוסה והלא אין מורה אלא שלבשר ודם - אם כן הפסוק "ומורה לא יעלה על ראשו" איננו עוסק בנזירות אלא בכך ששמואל לא פחד מבני אדם (אולי הכוונה שהיה שליט).
6אמר לו רבי נהוריי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם – אם כן שמואל אכן פחד משאול, ומכאן שמורה לא יעלה על ראשו, הוא שלא יסתפר. רבי יוסי מתווכח על בסיס משחק המילים "מורא" ו"מורה", ובהנחה שכל פסוק משמש לדרשה אחת בלבד. כיוון שיש לשמואל יראת אדם, כלומר חשש משאול המלך. אזי משפט "מורא לא יעלה על ראשו' איננו תפילה או נבואה, אלא הנחיה לא להסתפר – כלומר להיות נזיר.
7דרשתו של רבי יוסי משתקפת בתרגום לשמ"א א', יא: "ומריות אדם לא יהי עלוי", וחוזרת ומשתלבת בדיונים אמוראיים נוספים במדרש האמוראי: "שאין השיער מתיירא אלא מן התער" (במדבר רבה, י ה), או מדרש שמואל המצטט את המשנה לאתר ומוסיף: "אמר רבי אמי: כתיב 'לא תבא שמה יראת שמיר ושית' (ישעיהו ז', כה), מה הדין סירא לא מידחל אלא מן פרזלא, אף הדין שערא לא מידחל אלא מן פרזלא (כשם שהקוץ אינו ירא אלא מן הברזל - הסכין שעשוי מברזל), 90 המדרש מזכיר "פרזלא" שהוא ברזל. ומסתבר שכוונתו למגל, סכין או כלי אחר המשמש לחיתוך. אף השיער אינו ירא אלא מן התער" (מדרש שמואל פרשה ב ח, מהד' ליפשיץ, עמ' 9).
8כפשוטו המדרש הכיר את נוסח המסורה שלנו, ולמד ממנו בדרך ההיקש ששמואל היה נזיר. ברם, בנוסח ספר שמואל שהתגלה בקומראן נאמר במפורש ששמואל היה נזיר (4q Sam). 91 קרוס, מגילת שמואל, פרק א פסוק ג. המסקנה היא אותה מסקנה, והשינוי הוא רק בנוסח המקרא. גם בן סירא מפייט: "אוהב עמו ורצוי עושהו, המשואל מבטן אמו, נזיר ה' בנבואה, שמואל שופט ומכהן" (בן סירא מו יג). אין כאן ראיה לגרסתו של בן סירא במקרא; אפשר שהוא דרש את המקרא כמו המשנה, אך הוא שותף להערכה ששמואל הנביא והצדיק היה נזיר. מכל מקום, פרשנות זו משקפת הערכה חיובית לנזיר, שהרי שמואל נמנה עם צדיקי עולם, בניגוד לשמשון. יוספוס מגדיר את שמשון כנזיר (קד', ד 278-277), אך בתיאור שמואל אין הוא מזכיר את הנזירות (קד', ה 346-344). יוספוס לא כלל בחיבורו את דרשת חז"ל על היותו נזיר. הוא אומר שגידל את שערותיו ולא שתה יין, אך אין הוא מזכיר את הטהרה, ולא את המונח "נזיר" (שם 347). בולט עוד יותר הוא בעל קדמוניות המקרא. עבורו שמואל הוא קדוש וצדיק, מנהיג מבטן, אך הוא מתעלם מכל סממני הנזירות. נראה שהוא חש חוסר נחת מקשירת שמואל הצדיק לנזירות, ובכך עסקנו במבוא. גם שמשון אינו מתואר שם כנזיר, אך נאמר שהוא יימנע מפרי כרם ומטומאה, ורק המונח "נזיר" חסר.
9בכמה עדי נוסח נוסף לסיום "דמתרגמינן ומרות אינש לא תהוי עלוהי". 92 מ, ר, עי, קאיט. כפי שראינו, במשניות סיום דרשניות התירו מעתיקים לעצמם להוסיף ולגרוע מדרשים. במקרה זה מדובר בתרגום ארמי אפשרי לפסוק "והוא יחל להושיע את ישראל" (שופטים י"ג, ה). תרגום זה איננו בתרגום שבידינו.
10כאמור לדעתנו כל המשנה היא סיום בדברי אגדה. תופעה רגילה היא שמשנה (ולעתים גם מסכתות בתוספתא) מסתיימות בדברי אגדה, מענין המסכת. הפרשנים המסורתיים עמלו לחפש לסיומים אלו בכלל, ולסיום שלפנינו בפרט נפקא מינה הלכתית או לפחות חשיבות הלכתית. 93 רמב"ם, המאירי ורע"ב הציעו שאם אדם אמר 'אהא כשמואל', האם זה נדר נזירות. לדעתנו אין צורך לחפש אחר משמעות הלכתית למשנה.