משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ג:ח

2הנודר משחורי הראש – "שחור ראש" הוא איש צעיר שאין לו שער שיבה. כמו כן אנו שומעים: "רבי מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב (שמואל א ב לג) 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים', אמרו ליה רבי התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו, בצדקה, ואתם זוכים לזקנה, מה טעמיה 'עטרת תפארת שיבה...' (משלי טז לא)" (בראשית רבה, נט, עמ' 630; מדרש שמואל, ח) 70 סיפור זה התגלגל בשלוש וריאציות. בתלמוד הבבלי הוא נושא אופי אגדי ומיוחס לרבן יוחנן בן זכאי, שם הפתרון לקללה הקדומה הוא העיסוק בתורה (בבלי, ראש השנה יח ע"א; יבמות קה ע"א). במדרש שמואל הסיפור שונה, והדרך להעביר את הקללה הקדומה היא עיסוק בתפילה. כל אחת מהמסורות באה להדגיש מרכיב אחר: צדקה, תפילה או לימוד תורה, בבחינת תורה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה. אם כן, הנדר בעיקרו היה מאנשים צעירים. אבל למונח "שחורי ראש" גם משמעות נוספת, ועל כן: אסור בקרחים ובבעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים ש אין נקראין שחורי הראש אלא אנשים – "שחורי ראש" אינו כולל קרחים שאין להם שער, ולא נשים ולא קטנים. המשנה אינה מסבירה מדוע "שחורי ראש" אינו כולל נשים וקטנים, והבבלי מסביר: "ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים. מאי טעמא? אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו" (אנשים לעתים מכסים ראשם ולעתים מגלים ראשם, אבל נשים לעולם מכסות וקטנים מגלים – ל ע"ב) (איור 25 נשים בפסיפסים). ההסבר תמוה; אם הראש מכוסה, אין האדם בכלל "שחורי הראש"? יתר על כן, ניתן להבין שנשים אינן "שחורי ראש" משום שאי-אפשר לראות את צבע שערן, אבל שער ראשם של קטנים שחור כמו של מבוגרים, ואם הם מגלים ראשם הפסיק השער להיות שחור? גם הנימוק שנשים תמיד מכסות ראשן קשה. אמנם השער היה אסוף ברשת, אך עדיין ניתן היה לראות את צבעו, כפי שראינו במקום אחר 71 ראו פירושנו לסוטה פ"א מ"ה. . אין זאת אלא שהסבר הבבלי דרשני. לפי פשוטם של דברים "שחורי ראש" הם "אנשים", כפי שעולה גם מסיפורו של רבי מאיר שהבאנו. "אנשים" הם גברים צעירים, לא זקנים ולא נשים ולא ילדים, ללא קשר לצבע שערו המקרי של כל אחד מהם. עבור חכמים (לשון העם) אנשים סתם הם רק גברים, וילדים, כמו גם נשים, פשוט אינם בכלל אנשים.

3צבע השערות

4אגב נלמד מכאן ששחור היה צבע השערות המקובל, כמקובל בדגם ה"מזרחי" עד היום, בניגוד לדגם האירופאי ששערו, לעתים קרובות, בהיר. כמו כן: "משל למה הדבר דומה לבן טובים שהיה גונב כלים בבית המדרש (בית המרחץ), ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו. התחיל נותן בו סימניו. אמרו לו מי גנב כליך? אמר להם אותו בן טובים, בעל קומה הוא, עיניו נאות, שערותיו שחורות, חוטמו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא" (תנחומא, קרח ב; במדבר רבה, יח ג). כן מתואר מלך הישמעאלים במדרש מאוחר: "אחריו יקום מלך אחר גבה קומה, בעל זקן ארוך ושער שחור, אשר יתן משלו על כל האדם ויגדל. שלש עשרה שנה ימלוך ואחר ימות" 72 מעשה דניאל אצל אבן שמואל, מדרשי גאולה, עמ' 219. ברשימה זו למלך אחר, רע יותר, אין "מראה אדם" (שם סוף עמ' 218), ראו עוד מדרש תפלת רבי שמעון בן יוחאי, אייזנשטיין, אוצר המדרשים, עמ' 552, וקטע זה קטוע אצל אבן שמואל שם, עמ' 274-272. . לעומת זאת, מלכים רעים (מערביים) מתוארים כאדומי שיער. כך מתואר ארמילאוס, הוא הדמות המובהקת של המלך השטני (הביזנטי) שיציק לישראל ערב בוא המשיח 73 אבן שמואל, שם, עמ' 284. . יש להניח כי תיאור זה מתקשר גם לדמותו של עשו, אבי בני אדום ורומי שהיה אדמוני. מעניין שעל התיאורים שהבאנו לא השפיעה דמותו של דוד שהיה כידוע אדמוני, וכן תיאורו של בורא עולם שהוא "צח ואדום" (שיר השירים ה י). פסוקים אלו היוו השראה לתיאורים אחרים שאותם לא הבאנו.